קנס הנישואין שריר וקיים

♦ בתיקון 199 (להלן: "התיקון") לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), שחל על הכנסות שהופקו מיום 1.1.2014 ואילך, ביטל המחוקק הישראלי עיוות מס מוכר (ולא חביב), שהביא לנטל מס מוגדל על בני הזוג (במקרים רבים).

 

♦ לפני התיקון, הותר חישוב מס נפרד לבני הזוג – בשל הכנסה מיגיעה אישית – רק כאשר הכנסות בן-הזוג האחד באה ממקור שהוא "בלתי תלוי" במקור ההכנסה של בן הזוג השני.

 

♦ כדי לסבר את האוזן, נציין כי בשיטת חישוב המס הנפרד, נטל המס הכולל (בשנת המס 2013), על שני בני זוג שהכנסת כל אחד מהם הינה 500,000 ש"ח, הוא 258,714 ש"ח (סכום המס עשוי לקטון, אם מגיעים לבני הזוג זיכויי מס פרטניים).

 

♦ ואולם, אם קיימת "תלות" במקורות ההכנסה (אמיתית או מדומה), לא הותר (עד כה) חישוב מס נפרד לבני הזוג, ונטל המס הכולל על בני הזוג - באותם נתונים - גדל בסכום נוסף, של כמאה אלף ש"ח !!.

 

♦ לאחר התיקון, ובכפוף לכך שיתקיימו התנאים שנקבעו בו (עבודתו של כל אחד מבני הזוג בעסק הינה נחוצה; הכנסתו של כל אחד מבני הזוג משקפת כהלכה את תרומתו לעסק; אם ההכנסה מופקת בבית המגורים, אזי נדרש שמרבית פעילות העסק תתבצע שם), יוכלו בני הזוג להימנע מקנס הנישואין, מכאן ואילך, ככל שעסקינן בהכנסות מגיעה אישית.

 

על כך כבר נאמר, כי טוב מאוחר מאשר לעולם לא.

במאמר מוסגר (וגם כדי להביא גאולה לעולם), נציין בהקשר זה את שמותיהם של בני הזוג רון ואסתר קלס ואת שמותיהם של בני הזוג סימה ומשה מלכיאלי - שאלמלא מאבקם הנחוש, ספק אם התיקון בהוראות הפקודה היה בא לאויר העולם.

 

♦ פרשנותה הנוקשה של רשות המסים בישראל, בעניין התלות במקורות ההכנסה, כפי שהייתה עד וכולל לשנת המס 2013, אושרה לכאורה על ידי בית המשפט העליון, בע"א 8114/09, אך לעתירה לקיום דיון נוסף, בעניינם של סימה ומשה מלכיאלי ואחרים, הצטרפו גם גופים ציבוריים (לרבות לשכת יועצי המס, לשכת העצמאיים בישראל ונעמ"ת), ולמרות שהעתירה לדיון נוסף נדחתה (ע"י נשיא בית המשפט העליון), נשלח רמז עבה למחוקק, שהביא, ככל הנראה, לתיקון הנדרש.

דא עקא, שדבר לא נעשה בעניין אקסיומת מס נוספת - ולא פחות מקוממת - שמכוחה מושת נטל מס מוגדל על

 

בני הזוג, בשל הכנסות חייבות שאינן מיגיעה אישית (לרבות רווחי הון).

מדובר בהוראות שנכללות בסעיף 65 לפקודה ובסעיף 66(א)(2) לפקודה, הקובעות כי הכנסת בני-זוג יראוה לעניין הפקודה (בדרך כלל) כהכנסת בן-הזוג הרשום, ואם קיימת לבני הזוג זכות לחישוב מס נפרד (בשל הכנסה מיגיעה אישית), אזי לעניין חישוב המס תיווסף ההכנסה שאינה מיגיעה אישית, של בני הזוג, להכנסה החייבת של בן-הזוג שהכנסתו החייבת מיגיעה אישית גבוהה יותר (!!).

 

מהוראה דרקונית זו יוכל להימלט רק בן-זוג שיש לו הכנסה מרכוש שהיה בבעלותו (לפחות) שנה לפני נישואיו. או שיש לו הכנסה מרכוש שקיבל בירושה, בתקופת נישואיו.

 

הוראות אלו מקוממות ומקפחות את בני הזוג, לא כל שכן כאשר מדובר בבני זוג שהגיעו לגיל פרישה, ויש להם (או לאחד מהם) הכנסה חייבת במס, שאיננה מיגיעה אישית, המשמשת לצרכי שני בני הזוג, אשר מקורה בנכסים שנצברו בתקופת הנישואין.

 

♦ תמוה הדבר בעינינו, מדוע מצא לנכון המחוקק למנוע מבני הזוג את הזכות לחישוב המס הנפרד, בו תיזקף לכל אחד מהם מחצית ההכנסה החייבת מהנכסים הללו?

 

♦ יתירה מכך, אקסיומת המס הזו מעצימה, שלא לצורך, את נטל המס על בני הזוג (במקרים רבים), וזאת למרות שמדובר בנכסים שעליהם חלות, בדרך כלל, הלכות השיתוף ו/או הסדרי איזון המשאבים.

 

♦ במלים אחרות; אם יחליטו בני הזוג לסיים את הנישואין, יוכלו לחלק ביניהם את הנכסים, ללא כל השלכות מס, וכל אחד מהם יהיה זכאי לאחר מכן לחישוב מס נפרד, בשל חלקו בהכנסות מאותם נכסים, ואין פוצה פה ומצפצף.

 

♦ אלה שרוממות קדושת הנישואין בגרונם (וגם אלה המטיפים לזכויות הפרט) היו צריכים להתריע על כך, זה מכבר, ולא נותר לנו אלא לקוות כי חברי (וחברות) הכנסת ירימו כעת את הכפפה, ויביאו במהרה לתיקון.