אישור פריסה קדימה לנכה (שרל שבטון)

♦ סעיף 8(ג)(3) סיפא לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") מתיר למנהל לפרוס הכנסה של נישום בגין מענק שנתקבל עקב פרישה – למספר שנים. שני הערעורים מעלים שאלה משפטית דומה בהקשר ליישומו של הסעיף, במקרה המיוחד שבו הנישום הוא נכה, או עיוור במשמעות סעיף 9(5) לפקודה, הזכאי לפטור מהכנסה מיגיעה אישית, והבקשה לפריסה היא לשנים שלאחר קבלת המענק הפרישה. הקושי - האם בנסיבות אלו זכאי הנישום לפטור השנתי הקבוע בסעיף 9(5).
המערערים סבורים, כי במקרים מעין אלה יש לפרש את סעיף 8(ג)(3) סייפא לפקודה, כך שהנישום יהיה זכאי לתקרת הפטור בגין נכותו רק בעבור השנה הראשונה מבין השנים שבהן נפרסת ההכנסה. לעומת זאת, המשיבים, אשר זכאים לפטור כאמור לעיל וביקשו לפרוס את מענק הפרישה שקיבלולשנים שלאחר קבלת המענק – סבורים, כי הם זכאים ליהנות מהפטור בכל שנה, ולא רק בשנה הראשונה לפריסה.
ביהמ"ש המחוזי הנכבד בפסק דינו של כב' הש' מ' אלטוביה מקבל ערעורו של המשיבים וקובע, כי יש להעניק לו הפטור הניתן לפי סעיף 9(5) לפקודה בכל שנה משנות הפריסה.
♦ המערערים טוענים, כי סעיף 8(ג)(3) לפקודה נועד להתגבר על הבעייתיות המובנית, שמקורה בשיעורי המס הפרוגרסיביים ואשר נוצרת כשקבלת הכנסה נתונה מהסוג הנזכר בסעיף 8(ג) לפקודה – מגלמת הכנסה נדחית והסכום המצטבר מגיע לנישום בשנה אחת. בהתאם לתפיסת המערערים, הפריסה היא טכנית-חישובית בלבד, בניגוד לפריסה מהותית, שמתבקשת מעמדת המשיבים. לגישת המערערים הפריסה שבסעיף 8(ג)(3) לגבי מענק פרישה היא של ההכנסה החייבת, כמשמעה בפקודה ויתרונה מבחינת הנישום הוא רק בניצול אפשרי של מדרגות המס ונקודות הזיכוי בכל אחת משנות הביזור. קו טיעון נוסף שמקדמים המערערים נשען על הנחתם, כי מענק פרישה הינו סכום המצטבר מהכנסות שנדחו עם השנים, וככזה הוא מייצג הכנסה שלא מוסתה עדיין, שכן הוא לא הועבר לעובד בשנות המס שבהן עבד. מכאן למדים המערערים, כי מתן פטור בגין מענק הפרישה, בכל אחת משנות הפריסה לעתיד, תסכל את הניסיון למסות את המשיבים "מס אמת", וזאת גם בהתאם לפרשנותם של המשיבים עצמם, לפיה תכלית סעיף 8(ג)(3) היא למנוע עיוות מיסוי. המשיבים, מאידך גיסא, סומכים את ידיהם על פסקי הדין, מושאי הערעורים, והם מבקשים כי נמנע מלהתערב בהם.
 
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים – כב' השופט א' גרוניס, כב' השופט א' רובינשטיין, כב' השופט ח' מלצר:
♦ ביהמ"ש קבע, כי בחינת אפשרויות פרשנותו של סעיף 8(ג)(3) מוליכה למסקנה, כי תכליתו של סעיף זה אכן הייתה לאפשר הסדר פריסה "מהותי" כזה אשר משווה את מצבם של המשיבים למצבם של נישומים שהיו מקבלים את מענק הפרישה שלהם – פרוס על פני מספר שנים כהכנסה פירותית. גישה כזו תורמת לעשיית צדק אופקי. המכשול שעליו נועד סעיף 8(ג)(3) להתגבר אינו, איפוא, הטלת המיסוי הפרוגרסיבי על מענק הפרישה גרידא, אלא על העובדה, כי מענק הפרישה מתקבל בנקודת זמן שהמחוקק סבר, כי היא שרירותית ולא מייצגת לענייני שומת המס בכל ההיבטים הרלבנטיים.
♦ ביהמ"ש הגיע לכלל מסקנה, כי יש לפרש את סעיף 8(ג)(3) לפקודה בנוסחו הנוכחי, ככזה המאפשר פריסה ממשית ומהותית של ההכנסה שהתקבלה בידי המשיבים על דרך של מענקי פרישה – לשנים קדימה, תוך שמוחל עליה בכל אחת משנות הפריסה הפטור השנתי, שהמשיבים זכאים לו מכוח סעיף 9(5) לפקודה. השופט א' גרוניס הסכים לפסק דינו של השופט ח' מלצר.
השופט א' רובינשטיין מסכים לפסק דינו של השופט מלצר. לטעמו, יש לנקוט ראיה רחבה, להפנות מבט אל התכלית החברתית הברורה שביסוד מתן הפטור לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה לבעלי מוגבלויות, לחבר אותה לשלב החיים בו נמצאים המשיבים, ולפרש בגדרים אלה את תחולת סעיף 8(ג)(3). המשמעות היא, כי יש לראות את הסכומים שקיבלו המשיבים ממעסיקיהם בגדרי מענק הפרישה כקרובים יותר במהותם לחיסכון לעת זקנה, "אחיה" של קצבה, שלגביה נכונה רשות המסים לפרוס "מהותית" את ההכנסה; ועל כן יש להחיל את הפטור באופן שנתי, כהכרעת בית המשפט קמא ב"מכה אחת". הכספים שמקבל הפורש כמענק עשויים להוות לעתיד לבוא חלק משמעותי מרווחתו הסוציאלית לעת זקנה, בודאי עם התארכות תוחלת החיים.
כב' הש' רובינשטיין סבר, כי יתכן שלא רק במקרים של מוגבלות כבעניין זה, אלא אף לפורש בגיל פרישה "מלא", ראוי לשקול ראייתו של מענק פרישה כמצוי במתחם הרחב של הסדרי ביטוח סוציאלי לעתיד לבוא, לעת זקנה, אולי מה שאין כן בפרישה "צעירה" ובודאי במקרים שבהם מתבררת לפקיד השומה מניפולציה מכוונת.
התוצאה: ♦ ערעור המדינה נדחה.
ניתן ביום 18.8.2011
ב"כ המערערים: עו"ד קמיל עטילה
ב"כ המשיבים: עו"ד עוזי שוחט; עו"ד בן-ציון כהן; עו"ד ברוך יוסף