אי הסרת מחדלים + תושב שדרות = הקלה בעונש

♦ הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") היה בכל המועדים הרלוונטיים לכתב האישום בעליה ומנהלה של הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת"), חברה פרטית שעיסוקה בעבודות התקנה של תקרות ומחיצות גבס.
♦ בכתב האישום שהוגש נגד החברה ובעליה (הנאשמים) נאמר, כי ב-6 דו"חות תקופתיים שהגישו למע"מ בשנת 2004, הם נמנעו מלדווח על מלוא העסקאות שביצעה הנאשמת באותה שנה. דהיינו: בדו"חות התקופתיים שהתייחסו לחודשים ינואר, פברואר, אפריל, אוגוסט, ספטמבר ודצמבר 2004, בוצעו עסקאות בהיקף של כ-2.4 מליון ש"ח, אולם הנאשמים נמנעו מלדווח על עסקאות בהיקף של 966,857 ש"ח.
המאשימה מייחסת לנאשמים מסירת דו"חות הכוללים ידיעות כוזבות, וזאת, במטרה להתחמק מתשלום מס בסך 167,952 ש"ח.
הנאשם הודה בשמו ובשם הנאשמת זה מכבר במיוחס להם, והם הורשעו בביצוע 6 עבירות לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975.
♦ בין התביעה להגנה פער ניכר באשר לעונש שראוי לדעתם לגזור על הנאשם. ב"כ המאשימה סבורה, מצדה, שיש לגזור עונש חמור, אשר ייתן ביטוי לחומרת העבירות ולהתפרשותן על פני תקופה לא קצרה, להיקף המע"מ שנגרע ולעובדה שהמחדלים לא הוסרו עד היום. עתירתה היא לקנס משמעותי, למאסר בפועל על הנאשם, שלא יוכל לשאתו בעבודות שרות, ומאסר על תנאי מרתיע בצדו.
♦ ב"כ הנאשמים אמנם לא הקל ראש בחומרת המעשים, והביע אי נחת מכך שהמחדלים לא הוסרו עד היום. עם זאת, הביע בטיעוניו עמדה מתונה, לפיה, אין מדובר ברף חמור של עבירות. עוד שם הסנגור דגש בטיעוניו על נסיבותיו האישיות יוצאות הדופן של הנאשם, אותן כינה "מצוקה אחת גדולה": עסקו של הנאשם קרס כבר בראשית 2004, סיפר בטיעוניו, ומאז ועד לקריסה הסופית, חווה הנאשם מצוקה כלכלית אמיתית, בעטיה גם נבצר ממנו להסיר את המחדלים . כמו כן הודגשה העובדה שהנאשם מתגורר בשדרות, העיר שנודעה כ"מוכת קאסמים", ועל כן, הנאשם ובני משפחתו חיים מזה שנים בחרדה קשה, כרבים מבני אותה העיר, ומטופלים על-ידי רשויות הרווחה.
 
בית משפט השלום בת"א - כב' הש' ד. שריזלי:  
♦ השיקולים השוקלים לזכות הנאשם הם ניכרים ונכבדים: מדובר באדם מן הישוב, כבן 44, בעל משפחה חיובית, מטופל בילדים, שמן הסתם זכויות רבות לו בחברה בה הוא חי. אין בעברו של הנאשם הסתבכות פלילית, וההליכים הפליליים זרים לו. ביהמ"ש אינו מטיל ספק, על פי התרשמותו מהנאשם, כי החקירה והליכי המשפט גרמו לנאשם צער ובושה, ובמידה מסוימת הוא ניחם על מעשיו. מטעם זה מיהר להודות במיוחס לו ולנאשמת כשמטרתו לסיים את ההליכים.
♦ נסיבותיו האישיות של הנאשם בודאי שאינן קלות: מסמכים רפואיים שהוגשו לתיק מורים כי הנאשם מוכר כבעל תסמונת FMF אשר טיבה והשלכותיה לא הובהרו, ואילו בתו בת ה-14 אובחנה כבעלת תסמונת (דנדי-ווקר) המתבטאת בעיקר בקשיי למידה. לא ניתן להקל ראש בקשיים הנלווים, ללא ספק, לבעיות הרפואיות הנזכרות, ולא ניתן להתעלם מקשייו הכלכליים של הנאשם, שהם בעלי השלכה רחבה על כל משפחתו.
♦ גם לא ניתן להתעלם מהעובדה, שהנאשם ומשפחתו מתגוררים בעיר שדרות, וכי החיים הנמשכים "בצל הקסאמים" הם קשים ומעיקים, ונותנים, ללא ספק, אותותיהם בתפקוד האישי והמשפחתי.
♦ אלא שכנגד שיקולים אלה שמנה ביהמ"ש עומדים שיקולים הכרוכים במטרות הענישה - קרי: חומרת המעשים בהם הורשע הנאשם, הנסיבות בהן בוצעו המעשים, השלכותיהם מבחינת האינטרס הציבורי ותוצאותיהם ולא ניתן להתעלם מן העובדה שהמחדלים לא הוסרו חרף הזדמנויות שניתנו לנאשם לעשות כן.
♦ מדובר בהעלמת עסקאות בהיקף לא קטן, שהביאה לגריעת מס בשיעור ניכר מהקופה הציבורית, כ-167,900 ₪; הנסיבות בהן גרע הנאשם את העסקאות מששה דו"חות מצביעות על פעולות יזומות ומתוכננות, ולא פעולות אקראי חולפות; העבירות נעברו בתקופה מצטברת של כשנה, כך שאין אלה פעולות חולפות. המטרה הברורה הייתה להימנע מדיווחי אמת ומתשלום מסים כדין. אף לא לרגע, בכל אותם החודשים לא חשב הנאשם לחדול ממעשיו. אלה חדלו רק לאחר שנתפס בכף.
♦ ביהמ"ש מצא פער משמעותי בין חומרת המעשים המיוחסים לנאשם ולחברה שניהל והנסיבות הכרוכות בעניין זה, לבין הנסיבות האישיות שהוצגו לפניו. האיזון בין השיקולים הרלוונטיים אינו עניין של מה בכך. שהרי, ככלל, כרוכה מלאכת גזירת הדין בהפעלת שיקול דעת שיפוטי ועריכת איזון בין מכלול של שיקולים: מטרות הענישה מצד אחד, וביניהן, שיקולים של הרתעה, מניעה, תגמול והוקעה, העומדים ביחס ישר לחומרת המעשים ולנסיבות בהם בוצעו, ובצדם שיקולים של שיקום וחינוך העבריין; מן הצד השני, ניצבים שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות של העבריין, לרבות, הרקע האישי ממנו צמח, עברו, הנסיבות האישיות והמשפחתיות, וסיכויי הישנות העבירות. בכל מקרה ומקרה אמור בית המשפט למצוא את המשקל הראוי שיש לתת לכל אחד ואחד מן השיקולים, ובכך, מפעיל הוא את שיקול דעתו. 
♦ בימ"ש מדגיש כי במקרה דנן, אילולא הודה הנאשם בעבירות שבכתב האישום, ואילולא היה תושב שדרות, היה מחמיר בעונשו בהרבה.
 
גזר הדין:
♦ 9 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי- 8,000 ₪.
ניתן ביום: 31.3.08
ב"כ המאשימה: עו"ד ורדה שפין גרוס.   
ב"כ הנאשם: עו"ד ירון גולדמן.