ארגון פשיעה

♦ הכרעת הדין שיצאה ביום 25.6.08 קבעה את קיומו של ארגון פשיעה אשר במסגרתו פעלו שלושה-עשר הנאשמים בָּתיק שביצעו שורה ארוכה של עבירות בתחומי עבריינות שונים, כמפורט בהכרעת הדין. הגדרתו של ארגון הפשיעה, ככזה, התבססה במסגרת הכרעת הדין, על הגדרת המונח המשפטי בחוק המאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן – חוק המאבק בארגוני פשיעה) שטרם נבחן לעומקו עד היום. בראש הארגון, כך הוכח, עמד הנאשם 1, מרואן נאצר (להלן - מרואן) כשהאחרים, הם עוזריו ו"חייליו". הארגון שפעל ברצף לאורך תקופת השנים 2001-2005, כך נקבע, עשה כן במסגרת עסק חלפנות הכספים בבעלות הנאשמים 1 ו-4 (להלן – הצ'יינג'). מן הצ'יינג', יצאו כמוכח, הוראות הפעולה לנאשמים, חברי הארגון, לביצוע העבירות אותן יזם והוביל ראש הארגון, אשר התפרשו, בין היתר, על תחום עבירות המס, עבירות הלבנת הון ועבירות אלימות קשות שנכרכו בעסקי פריטת שיקים וגביית חובות, בהם עסקו הארגון ואנשיו במסגרת הצ'יינג'.

בית משפט המחוזי בת"א בהרכב של שלושה שופטים (בראשות כבוד השופטת ב. אופיר-תום:

♦ כב' בית המשפט קבע כי לצורך מתן גזר הדין, יש להתחשב הן בחומרת כל אחת מהעבירות ספציפית והן בעצם העובדה שהעבירות נעשו במסגרת ארגון פשיעה. תחום עברייני, מרכזי ראשון, שבו פעלו הנאשמים במסגרת הארגון, הוא תחום עבירות המס אשר עיקר עניינו היה בעסקי הסחר בחשבוניות פיקטיביות, בהם היו שטופים הנאשמים 1-3. נאשמים אלה, פעלו בשיתוף פעולה מלא ביניהם, ועם אחרים, לאורך כל התקופה הרלוונטית, כשהם מְסַחֲרים את החשבוניות הפיקטיביות שפורטו בהכרעת הדין; מנפיקים אותן, מוכרים אותן, רוכשים חשבוניות אחרות כדוגמתן, ומגישים אותן לרשויות המס לצורך קבלת החזרי מס תשומות על פיהן, בסכומים של עשרות מיליוני שקלים ויותר, אשר לא הגיעו להם על פי דין.
♦ בסך הכל, כך עלה מהכרעת הדין, גילגלו הארגון ואנשיו, חשבוניות פיקטיביות, שהגיעו לסכומים של למעלה ממאה מיליוני שקלים, כאשר סכומי ההונאה שגזרו מאלה, הסתכמו גם הם, במיליונים רבים, בהתאם לשיעורי המס בהם אמורים היו הנאשמים להתחייב. כב' בית המשפט קובע, כי ברור הדבר, שמדובר בפעילות עבריינית אשר במהותה איננה אלא, גזילה ושוד של הקופה הציבורית, תוך כרסום יסודותיה הכלכליים של החברה כולה.
פרשה חמורה לא פחות, בה הורשעו הנאשמים לפי הכרעת הדין, היא זו שעניינה, עבירות הלבנת ההון. המדובר הוא, כפי שנקבע, בשימוש שעשו הארגון ואנשיו, בתשעה חשבונות קש בבנקים השונים, אשר שימשו להם כמקומות מילוט לכספי העבירה אותם
הפיקו מפעילותם המתוארת בחשבוניות הפיקטיביות, כמו גם מעסקי הצ'יינג'. משם, נותבו הכספים כמתואר, אל כיסיהם של המעורבים, לפי חלוקה מגבוה. יעודו של חוק ההלבנה, הוא לפי הפסיקה, מניעת גורמי הפשיעה הקשה, משימוש בפרי מעלליהם, וחסימת כל דרך אפשרית בפניהם, מהפקת הנאה מאלה. שהרי, רק מניעת השימוש כאמור, בפירות הבאושים של פשיעה זו, היא שעשויה לפי כל הגיון להביא למיגורה, על ידי הפיכתה לבלתי כדאית. חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן – חוק ההלבנה) נועד על ידי המחוקק לשמש נדבך מרכזי במאבקה של החברה הנורמטיבית, בפשיעה הקשה, בעיקר בזו המאורגנת; וזאת, לצד חוק המאבק בארגוני פשיעה, העומד כאן במרכז הדיון.
♦ באשר להחלטת כב' בית המשפט, כי מדובר בארגון פשיעה, אומר בית המשפט, כי נכונה היא טענת באי כח הנאשמים, כי יש במעורבותו הישירה של מי שעמד בראש הארגון, בעצם העשייה העבריינית, כדי להחריג ארגון פשיעה זה, מארגון פשיעה קלאסי, שבו ניצב ראש הארגון, ככלל, במרחק של יותר ממטווחי קשת מן העשייה בשטח, בהקפידו להימנע מללכלך ידיו במעשים עצמם. בנקודה זו, מוצא כב' בית המשפט, מידה של צדק בטיעוניהם של הסניגורים, בהתייחסם אל ארגון הפשיעה, ובגורסם, כי אין מדובר בארגון הנושא על מצחו את כל סימני ההיכר המאפיינים, התארגנות של חבורה עבריינית הפועלת תחת מטריה של "ארגון פשיעה". במיוחד כך, לטענת הסניגורים, על רקע ממדיו המצומצמים, יחסית, של ארגון זה; על רקע התפרשותו האזורית המוגבלת בתחומי טירה וכפר-סבא בלבד, ועל רקע מעורבותו של ראש הארגון בעשיה העבריינית בשטח.
♦ דא עקא, "שארגון פשיעה" איננו יצור שעשוי מעור אחד. רוצה לומר, אף שנכון הדבר שאין סינדיקט של פשע השולח זרועות תמנוניות למרחקים, דומה לארגון מקומי קטן, המטיל חיתתו על איזור השפעה מוגדר, הרי, עשויים גם זה וגם זה, ליפול להגדרת המונח המשפטי "ארגון פשיעה", כמשמעותו בחוק. כך, אם בשל דרכי פעילותו, אם בשל אופי מעשיו ומיהות החברים בו, ואם על רקע דמותו של האיש העומד בראשו. 

♦ מכאן ואילך, מתייחסת כב' השופטת בגזר הדין לכל אחד ואחד מהנאשמים וגוזרת את עונשו בהתייחס לחלקו בעבירות ולמקומו בארגון הפשיעה, והרשימה ארוכה ומפורטת.
 
ניתן ביום: 16.9.08
ב"כ המאשימה: עוה"ד גולדמן, נאור, בן ארי ושרון
ב"כ הנאשמים: עוה"ד פלדמן ואחרים