ביהמ"ש העליון: השתק שיפוטי בשל טענה עובדתית סותרת

♦ לאחר שנדחתה השגתם ערערו המערערים על השומות לפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם בקבעו, כי המשיב עמד ב"חובת ההצדקה" המוטלת עליו. כמו כן קבע בית המשפט המחוזי, כי המערערים לא הוכיחו כי השומות שהוצאו להם הן מופרזות. עוד קבע בית המשפט המחוזי קבע כי המערער 1 הוא המפעיל את העסק, היות שלמערערת 2 אין יד ורגל בניהול העסק.

♦ המערערים טענו, כי יש להתייחס לעסקם כאל עסק להפקת הכנסה מהשכרת מוניות תוך תשלום שכר לנהגים ולא כאל עסק להפעלת מוניות, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. המערערים גרסו, כי עסקם פועל בדרך של הפקת הכנסה קבועה מהשכרת מוניות לנהגים, בשיטת ה"פיקס", ועל כן פדיון הנהגים בעסק מסוג זה אינו משפיע על הכנסות הבעלים. לטענת המערערים, התעלמות מטענתם זו תביא לאי גבייתו של מס האמת. על כן ביקשו המערערים להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שידון מחדש בערעורם, אך הפעם בהתבסס על נתונים המתאימים לעסק להשכרת מוניות. זאת ועוד, המערערים טענו, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי עסק המוניות מנוהל על ידי המערער 1. המערערים טעניו, כי שניהם מועסקים כשכירים שאינם פועלים בעסק באופן קבוע. 

♦ מנגד, סמך המשיב ידו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי והדגיש, כי טענת המערערים בעניין טיבו של העסק היא טענה חדשה. לדבריו המערערים, במשך כל תקופת ההתדיינות טענו, כי הנהגים מועסקים כשכירים וביקשו להכיר במשכורותיהם כבהוצאה – הם שבו והעלו טענה זו בערעורם לפני בית המשפט קמא ותמכו אותה בחוות דעת מומחה מטעמם ובתצהיר מאת המערער 1. המשיב מוסיף וטוען, כי אפילו יש ממש בגרסתם החדשה, הרי שבכך מנעו ממנו להוציא שומה אחרת מזו שהוציא. לטענתו גרסתם החדשה עומדת בניגוד לאיסור על העלאת טענות עובדתיות סותרות בגדרי אותו הליך משפטי לרבות בשלב הערעור. כן אימץ המשיב את הממצא העובדתי שקבע בית המשפט המחוזי לפיו העסק מופעל אך על ידי המערער 1.

  בית המשפט העליון בירושלים- א' רובינשטיין, ח' מלצר, י' דנציגר:

  ♦ ביהמ"ש העליון דחה את הערעור, בקובעו כי אין להיעתר לבקשת שינוי הגרסה העובדתית של המערערים לפיה עסקם הוא עסק להשכרת מוניות, בציינו שהלכה היא שבעל דין אשר טען טענה מושתק מלטעון בהמשך טענה הסותרת טענה זו. כלל זה המכונה "השתק שיפוטי" חל ביתר שאת כאשר מדובר בטענות עובדתיות, ותחולתו תהא קשיחה במיוחד כאשר מדובר בטענות עובדתיות חדשות הסותרות את טענות הטוען לפני הערכאה הדיונית. ביהמ"ש ציין, כי עיון בהשתלשלות האירועים אשר קדמו להגשת הערעור מגלה, כי המערערים טענו, במספר הזדמנויות, כי עסקם מבוסס על גביית הפדיון ותשלום משכורות לנהגים ולא על הותרת הפדיון בידי הנהגים וגביית דמי שכירות, כפי שטענו בפניו. המערערים המשיכו ודבקו בגרסתם זו גם לפני ביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש העליון הדגיש, כי עמדה זו של המערערים אף מצאה מקומה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהחליט כי יש להפחית מהכנסת המערערים סכום מסוים עבור השכר ששילמו לנהגים. בהקשר זה הדגיש ביהמ"ש העליון, כי לא זאת בלבד שטענתם העובדתית החדשה של המערערים סותרת באופן חזיתי את טענתם הקודמת, אלא שהיא הצמיחה למערערים טובת הנאה ממשית בדמות התרת ניכוי שכר הנהגים מהכנסתם החייבת. לפיכך, המסקנה היא כי מתקיימים כל יסודות ההשתק השיפוטי.

♦ ביהמ"ש העליון דחה אף את טענת המערערים, כי יש להעדיף את ה"מהות" ואת גביית מס האמת על פני הכללים הדיוניים, ולאפשר להם להציג את האופן "האמיתי" בו פועל עסקם. ביהמ"ש קבע, כי המחדל העומד ביסוד השתקת המערערים אינו זניח או שולי – טענתם מגלה חוסר תום לב מובהק שיש בו כדי לחתור תחת טוהר ההליך השיפוטי כולו, ובמצב דברים זה אין לאפשר למערערים לצאת נשכרים.

♦ באשר לטענות המערערים בדבר זהות מפעיל העסק, קבע ביהמ"ש העליון, כי הן אינן מגלות טעם להתערבותו. כן נקבע כי מסקנתו של בית המשפט המחוזי בעניין אי זימונה של המערערת 2 לעדות, בדין יסודה – משבחרו המערערים שלא לזמן את המערערת 2 לעדות בפניו, חזקה כי לו הייתה מעידה הייתה עדותה מתיישבת עם עמדת המשיב.

תוצאה:

♦ הערעור נדחה.

  ניתן ביום: 4.8.2014

ב"כ המערערים: עו"ד האוזנר עמוס

ב"כ המשיב: עו"ד יורם הירשברג, פרק' המדינה