ביטול זכאות להטבות מס מכוח חוק עידוד ה"ה

 

♦ לטענת המערער, המשיבה אינה זכאית ליהנות להטבת המס הקבועה בס' 47(א)(4) לחוק עידוד השקעות הון. נטען כי זכאות להטבות מס מכוח חוק עידוד השקעות קמה רק במידה והנישום הוכיח כי מילא אחר הוראות חוק עידוד השקעות וכי ביצע את התכנית המאושרת ועמד בתנאי כתב האישור.

 

♦ לטענת המשיבה, התנהלות המנהלה מעידה על הסכמתה לשינוי התנאים המקוריים שהוצבו למשיבה. כמו כן נטען כי נוכח ניסוחו הלקוי של מכתב הביצוע יש להעדיף פרשנות פוזיטיבית ביחס לתוכנו המכשירה את הענקת הטבת המס למשיבה ושומרת על קוהרנטיות בין עמדת המינהלה ועמדת המערער. לצד האמור, טענה המשיבה כי בית המשפט המחוזי נמנע מלהכריע בטענותיה החלופיות בדבר עמידתה, לכל הפחות בקירוב, ביעדי הייצוא שהוצבו לפניה.

 

 

♦ קבע כי, מעיון במכתב הביצוע לא יכול להיות חולק כי נוסחו אינו מיטבי וכי המנהלה סברה כי המשיבה אינה עומדת בתנאי תכנית השיווק בשנים 2002-1996 בעת שהחליטה שלא לבטל את כתב האישור. עם זאת, סבר בית המשפט הנכבד כי אין לקבל את קביעתו העובדתית של בית המשפט המחוזי, לפיה מלמדים מכתב הביצוע והתסקיר שערך מרכז ההשקעות בחודש ינואר 2003, כי המנהלה החליטה לשנות את תנאי כתב האישור ולפטור את המשיבה מן החובה לעמוד ביעדי הייצוא האמורים בשנים 2002-1996, אף ששינוי כאמור לא מוזכר בהם במפורש. מארג הראיות מלמד כי המנהלה לא התכוונה לוותר על הדרישה לעמידה ביעדי הייצוא שנקבעו בכתב האישור וזו נותרה שרירה וקיימת ולא בוטלה במכתב הביצוע. המנהלה עמדה בעקביות על כך שיעדי הייצוא שנקבעו בתכנית השיווק מהווים תנאי לזכאות המשיבה להטבות מס, ולאחר שחזרה בה מביטול כתב האישור הבהירה המנהלה במכתב הביצוע כי תנאי כתב האישור עומדים בעינם. עמדה זו של המנהלה ניצבה לנגד עיני המערער והוא פעל כהלכה עת בדק את קיום התנאי בדבר יעדי הייצוא שנקבעו בתכנית השיווק. בסירובו של המערער לאשר את מתן ההטבות למשיבה, לנוכח עמדתו כי יעדי הייצוא לא קוימו על ידי המשיבה, מימש איפוא המערער את מדיניות המנהלה כפי שהתבטאה במכתב הביצוע. לאור האמור, ברי כי שלילת הטבת המס על ידי המערער בשנים שבערעור אכן מתחייבת במקרה דנן מהוראות סעיף 73 לחוק עידוד השקעות ועולה בקנה אחד עם מדיניות המנהלה. משנמצא כי כתב האישור, על תנאיו המקוריים, עומד בתוקפו וכי המשיבה לא עמדה בתנאים אלו,  נקבע כי אין המשיבה זכאית להטבת מס לפי סעיף 47(א)(4) לחוק עידוד השקעות. אשר על כן, הערעור התקבל במובן זה שהכרעתו של בית המשפט המחוזי לעניין השומות אותן קבע המערער למשיבה לשנות המס 2002-1999 תבוטל ושומות אלה תעמודנה בתוקפן וכך הציע כב' השופט דנציגר לחברותיו למוטב לעשות. בנסיבות העניין הוצע שלא לחייב את המשיבה בהוצאות. כב' השופטת א 'חיות וכב' השפטת ד' ברק-ארז הביעו הסכמתן להחלטת כב' השופט י' דנציגר.

 

תוצאה:

♦ הערעור נתקבל