בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד של ועדת ערר

♦ המנוחה אהובה וינברג ז"ל, שהמבקשים הם יורשיה, ירשה בשנת 1998 יחד עם מבקשת 2, זכויות במקרקעין מאת אחותה, בעסקה בה נטלו על עצמם המבקשים את כל חיובי המס הנובעים מן העסקה. בגין העסקה הוציא להם המשיב שומות מס שבח ומס רכישה. המבקשים חלקו על השומות, הגישו השגה בפני המשיב ולאחר שזו נדחתה, הגישו ערר. שני העררים נדחו ע"י ועדת הערר כך שחיובם של המבקשים בשומות שקבע המשיב נותר בעינו. על פסק דינה של ועדת הערר הוגש ערעור לבית משפט זה.

 

♦ המבקשים מציינים, כי לאחר שהוגש הערעור, הוחל בהליכי מימוש וגבייה של השומות השנויות במחלוקת על ידי שהוטל עיקול על נכסים הנמצאים ברשות המבקשת 2, דבר הפוגם באופן משמעותי ביכולתה לנהל את עסקיה. עוד טוענים הם כי, הליכי הגביה נעשו שלא כדין ונועדו להפעיל עליהם לחץ פסול לשלם את חובות המס שלהם שהינם שנויים במחלוקת. וכן, כי התנהלותו הפוגענית של המשיב מחייבת איסור על המשך הגביה עד להכרעה בערעור, על מנת שלא יורע מצבם באופן משמעותי או בלתי הפיך. המבקשים טוענים עוד כי יש להקפיא את הליכי גביית החוב נוכח הוראה מס' 2 לקובץ הפרשנות לחוק מיסוי מקרקעין, ס' 87, לפיו "כאשר מוגשים השגה, ערר או ערעור על שומה, יש להקפיא את גביית קנס הגרעון. יודגש, כי דין קנס הגרעון כדין המס השנוי במחלוקת לכל דבר ועניין".

 

♦ המשיב סבור, כי מדובר בבקשה שדינה להידחות על הסף ולגופה. דחיה על הסף מתבקשת הואיל והבקשה לעיכוב ביצוע לא הוגשה קודם כל לערכאת הדיונית-ועדר הערר- וממילא גם לא סורבה שם. דחיה לגפו של עניין מתבקשת, הואיל והבקשה אינה עומדת במבחנים שנקבעו לעיכוב ביצוע של פס"ד כספי, שכן אין מדובר במקרה חריג ויוצא דופן המצדיק זאת, וברי כי ביצוע פסה"ד לא ימנע השבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. עוד מוסיף המשיב, כי הוראת הביצוע עליה הסתמכו המבקשים אינה בעלת מעמד של דין מחייב והיא נוגעת לגבייתו של קנס גרעון המוטל לפי סעיף 95 לחוק ולא לגביית חוב מס אחר.

 

♦ המבקשים בתשובתם לתשובת המשיבים טוענים, כי בית משפט זה הינו הערכאה המוסמכת בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מכיוון שהערכאה הדיונית הינה  שהרכבה משפטן ושני אנשי מקצוע נוספים שאינם בהכרח משפטנים ואין זה סביר שהיא תבחן, נוכח הרכבה, טענות משפטיות. טענה נוספת היא, שאין מדובר בפס"ד כספי, אלא שפסק הדין קבע קביעות משפטיות מסוימות שההשלכות של קביעות אלה הנן כספיות. וכן טוענים, כי סעיף 91 לחוק תומך בטענתם בדבר עיכוב הביצוע.

 

♦ הטענה, כי דין הבקשה להידחות על הסף מחמת שהמבקשים נמנעו לפנות בבקשה לעיכוב ביצוע מקובלת עליי. בהתאם לתקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 בקשה לעיכוב ביצוע תוגש לבימ"ש שאת עיכוב ביצוע החלטתו מבקשים לעכב ורק אם זה דחה את הבקשה קונה ערכאת הערעור סמכות לדון בבקשה לעיכוב הביצוע. טענת המבקשים, כי לתקנה 468 אין תחולה כאשר הערכאה הראשונה היא  אין לה בסיס של ממש. תקנה 12(א) לתקנות מס שבח קובעות כי על ערר יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, למעט אותן תקנות המנויות באותו סעיף. תקנה 468 אינה נמנית על התקנות המנויות בסעיף זה.

 

♦ אוסיף, כי גם אם ועדת הערר אינה ועדה שכל חבריה משפטנים, הרי שבידיה הידע והמומחיות המקצועית המאפשרים לה לבחון בקשה לעיכוב ביצוע. משהמבקשים לא פנו אל הערכאה הדיונית בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינה, הרי אין מקום לדון בבקשתם בערכאת הערעור.

 

♦ למעלה מן הצורך אוסיף, כי דין הבקשה להידחות גם לגופה וזאת מבלי שאדרש לסיכויי הערעור. מדובר בפס"ד שבמהותו הינו כספי. טענתם של המבקשים שבפסק דינה של ועדת הערר נקבעו "...קביעות משפטיות מסוימות שההשלכות של קביעות אלה הנן כספיות", מעוררת תהיה, שהרי אמירה זו תקפה לפסקי דין רבים, שתוצאתם חיוב כספי ואין איש שיחלוק על כך שהם פסקי דין כספיים. כידוע, תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי הגשת ערעור על פסק דין אינה מביאה לעיכוב ביצועו של אותו פסק דין. הדברים נכונים ביתר שאת בהתייחס לפסק דין כספי.

 

♦ גם מבלי להידרש לסיכויי הערעור אני סבורה, כי דין הבקשה להידחות וזאת מכיוון שלא עלה בידם של המבקשים להצביע על כך, שאם יזכו בערעור יהא זה מן הנמנע להשיב המצב לקדמותו. המשיב בעניינו הינה המדינה וברי כי יהא בידה להשיב את הסכומים שייגבו על ידיה אם ייהפך פסק דינה של ועדת הערר בבית משפט זה.

 

♦ המערערים לא העלו כל טענה, לפיה ייגרם להם נזק בלתי הפיך כתוצאה מביצוע חיובם על פי פסק הדין של ועדת הערר.

 

♦ הבקשה נדחית.