דחיית בקשת מחיקה על הסף על אף אי פירוט שומה חילופית

♦ המבקשת, חברה תושבת ישראל ובעלת 'מפעל מאושר' בהתאם לחוק עידוד השקעות הון. המבקשת מוחזקת במלואה ע"י חברת Mercury Interactive Corporation (להלן: "חברת האם"), חברה תושבת ארה"ב. עפ"י דוחות המבקשת, החברה עוסקת בפיתוח, ייצור, שיווק והפצה של מוצרי תוכנה בארץ ובחו"ל.             ביום 18.12.08 הוצאה למבקשת שומת מס לפי מיטב השפיטה לשנת 2004, מכוח סעיף 145 לפקודת מס הכנסה. במסגרת השומה טען המשיב, כי חלק מפעילותה הייצורית של המבקשת, אשר מבוצע מחוץ לישראל, אינו מהווה חלק מפעילות המפעל המאושר הזכאי להטבות במס. לפיכך, חוייבה המבקשת במס חברות רגיל בגין אותו חלק של רווחיה אשר מקורו בפעילות הייצורית מחוץ לישראל. התקיימו בין המשיב למערערת מספר דיונים בנוגע לשומה ולהשגה שבמהלכם ניסו הצדדים להגיע להסדר, ומשלא הצליחו הצדדים להגיע להסדר, החיל המשיב את יחס העלויות אליו הגיע על הכנסות המבקשת, וקבע, כי 71.81% מפעילותה איננה פעילות מפעל מאושר בישראל (להלן "הטענה העיקרית"), וביום 12.1.10, הוצא למבקשת צו לשנת 2004 לפי סעיף 152(ב) לפקודה (להלן "הצו"). 

♦ טענות המשיב, כי ההכנסות אשר הפיקה המבקשת ממתן שירותים מקצועיים וממתן שירותי תמיכה (להלן "שירותים נלווים") אינן אינטגראליות לפעילותו של המפעל המאושר בישראל. משכך, אינן מקנות הטבות במס בהתאם לחוק העידוד. לחילופין, טען המשיב, כי מאחר ולא שוכנע שהכנסות המערערת הנובעות מפעילותה המבוצעת מחוץ לישראל הינן הכנסות אשר אינטגראליות לפעילותו של המפעל המאושר בישראל, אין לראות בהכנסות אלו הכנסות הזכאיות להטבות המס עפ"י חוק העידוד ויש לחייב הכנסות אלה במס בשיעור הרגיל הקבוע בסעיף 126(א) לפקודה (להלן "הטענה החלופית").

♦ לטענת המבקשת, בהתאם לדרישת סעיפים 145(א)(2)(ב) ו-152(ב) לפקודה, נדרש המשיב להוציא שומה בגין טענתו החלופית. לטענתה, המשיב הסתפק בהבעת עמדה עקרונית, ללא נימוק ופירוט, לפיה הכנסות המבקשת מפעילות מסוימת חייבות במס בישראל, אך לא קבע מה צריכה להיות תוספת ההכנסה, מהם הניכויים, הזיכויים והפטורים וכן לא נקבע מהי תוספת המס בה חייבת המבקשת עפ"י הטענה החלופית. נוכח האמור, טענה המבקשת, כי תוצאת העדר הנימוק והפירוט הינה מחיקת הטענה החלופית.

♦ תגובת המשיב היתה, כי אמנם סעיף 158א לפקודה קובע, כי על פקיד השומה לפרט "גם את הדרך שלפיה נעשתה השומה", אולם סעיף זה אינו מעמיד בצידו סנקציה מקום בו נופל פגם כלשהו בפירוט, המביא לביטול השומה. נוכח האמור, טען המשיב כי אין בהעדר פירוט מלא כדי לפסול לגמרי את עצם העלאת הטענה החלופית.

♦ ביהמ"ש קבע, כי אין בידו לקבל את עמדת המבקשת. אמת המידה לבחינת חסרונם של פירוט או רמת הנמקה "תהא ברגיל" אובייקטיבית. הנישום הסביר העומד בפני הנתונים שקיבל מאת המשיב במסגרת פירוט השומה וההנמקה, יכול הוא להבין, להסיק, להשלים בדרך פשוטה,באופן כזה שמאפשר לו להציג מול הדברים את עמדתו שלו וזאת בלי שתפגע זכותו בשל שלא ניתן היה לרדת לפשר השומה או ההנמקה. בכלל הנישום הסביר בא הנישום המיוצג מקצועית או שהיה צריך להיוועץ מקצועית (לרבות עם גורמים במשיב שזה תפקידם). כך גם אין הנמקת השומה או פירוטה עומדים בפני עצמם. על פי אמות מידה אילו לרבות בהתחשב במספר הדיונים שנערכו וההתכתבות בין הצדדים. עיון בשומה ובנימוקיה מובילים למסקנה, כי הצו על טענתו החלופית לא העמיד את המבקשת בפני אי הבנה באשר לסיבת החיוב במס או אופן בניית השומה. אכן, ראוי היה, כי המשיב היה מוסיף ומפרט את טענתו החלופית עד לסכום המס המדויק הנגזר מהכנסתה החייבת של המבקשת. עם זאת, לא סביר בעיניי כי המבקשת ויועציה המקצועיים לא הצליחו להבין מהו סכום ההכנסה החייב במס, תחת טענתו החלופית של המשיב. ביהמ"ש קיבל את טענת המשיב, כי ניתן לחלץ את סכום המס משהונחו המרכיבים של הטענה החלופית. מכל מקום מחדל זה של המשיב אינו יכול לשמש בסיס לאיון טענתו החלופית שעה שכל הנתונים מוצגים על ידו.

♦ ביהמ"ש קבע, כי:"אין בידי לקבל את עמדת המשיב כי בשל לשון סעיף 158א(ב), אין כל סנקציה בקשר עם העדרו של פירוט מספק או הנמקה ראויה. משקבע המחוקק חובת הנמקה, אין קביעה זו בבחינת דרישה "קוסמטית"". חובת ההנמקה הינה מהותית. העדרה של הנמקה מספקת יכולה במקרים מסוימים להביא לידי איון הצו כולו. אין הכרח, כי בשל כך תפגע הקופה הציבורית ויתכן, כי איזון נכון יהא להשיב את השומה לידי המשיב על מנת שזה ינמק אותה כדבעי ויאפשר לנישום להיערך בהתאם. עם זאת, אין לשלול אפשרות של בטלות צו חסר הנמקה. כל מקרה לגופו ונכונה טענת המשיב, כי גם במקרי רשלנות של הרשות, תיבחן מנגד הפגיעה באינטרס הציבורי.

♦ תוצאה: הבקשה למחיקה נדחתה.