דחיית ייצוגית על גביית מע"מ של תאגיד מים

♦ במסגרת בקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית שהגיש מר אשר ספיר (להלן: "המבקש") נגד חברת הגיחון בע"מ המספקת שירותי מים וביוב לתושבי ירושלים (להלן: "המשיבה"), בגין חיוב שגוי של מע"מ, הגישה האחרונה הודעת חדילה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק") אשר קובע כי "ביהמ"ש לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לביהמ"ש כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע". בתחילה, נתגלעו מחלוקת בין הצדדים בעניין נפקות החדילה והוכחתה על-ידי המשיבה; ובכלל זה התעוררה השאלה, האם יש בהודעת החדילה, בנסיבות העניין, כדי לייתר דיון בדרך של תובענה הייצוגית לפי סעיף 9(ב) לחוק. בעניין זה ניתנה החלטת ביניים על-ידי הרכב אחר (כב' השופט סולברג), אשר בעניינה הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט העליון. בגדרה של בקשת רשות הערעור החליט ביהמ"ש העליון, בהסכמת הצדדים, להחזיר את הדיון לבית-משפט המחוזי בירושלים, להשלמת הבירור העובדתי והכרעה בטיעוני הצדדים. בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה המבקש לא יעמוד על בקשתו לניהול התובענה הייצוגית, ובית-המשפט יכריע במאוחד במחלוקות בעניין החדילה, הגמול ושכר הטרחה, ובכלל זה בשאלת השלכתה של החדילה בנסיבות העניין על זכאות המבקש לגמול בגין ניהול ההליך ולשכר טרחה לבאי-כוחו.

 

♦ לטענת המבקש, המשיבה לא חדלה בפועל מהגבייה שבעטייה הוגשה הבקשה, במועד החדילה הנטען על-ידה. בנסיבות אלו אין לקבל את הודעת החדילה, מה-גם שהמשיבה אף לא טרחה להוכיח את החדילה כחוק. לעמדת המבקש, מטעם זה לבדו יש לפסוק לו פיצויים בסך 50,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 150,000 ש"ח.

לטענת המשיבה, היא ביצעה חדילה בהתאם להוראות סעיף 9(ב) לחוק, שכן במועד הגשת התובענה – וממילא בעת הגשת הודעת החדילה – חדלה להנפיק חשבונות שגויים, תיקנה את התקלה במערכת המחשוב מיוזמתה וכבר הייתה בעיצומו של הליך איתור הצרכנים שנפגעו, לשם השבת הסכומים; מה-גם, שאין מחלוקת שבפועל השיבה את כל הסכומים שנגבו ביתר. לעמדת המשיבה, אין לפסוק גמול ושכר טרחה גם מטעמים נוספים, ובכלל זה טוענת, כי המבקש לא פנה אליה טרם הגשת הבקשה, חרף הדרישה למיצוי הליכים בטרם פנייה לבית-המשפט בהליך מינהלי, בפרט שבענייננו פנייה מוקדמת הייתה מייתרת את ההליך כולו; וכי ממילא מדובר בגביית יתר שיסודה בטעות טכנית, ולא במדיניות שגויה, מה-גם שהתקלה טופלה מיד עם איתורה, ביוזמתה של המשיבה.

 

♦ קבע כי,אין מחלוקות על שאלת החדילה לגופה ומוסכם, כי הצורך בניהול התובענה המנהלית התייתר. סעיף 9(ב) לחוק קובע, כי הרשות רשאית להודיע, בתוך 90 ימים מיום הגשת הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, כי תחדל מהגבייה שבגינה הוגשה התובענה, וכי עליה להוכיח לבית-המשפט שאכן חדלה מהגבייה האמורה לכל המאוחר בתום התקופה בת 90 הימים שממועד הגשת הבקשה. ביהמ"ש הנכבד סבור כי לאחר שנשמעה עדותו של בר-שישת, סמנכ"ל החברה בתקופה הרלוונטית, המשיבה עמדה בנטל הנדרש. לעניין פסיקת גמול ושכר טרחה בגין ניהול ההליך, סבר ביהמ"ש הנכבד כי בנסיבותיו של תיק זה מתקיימים הרציונאלים המצדיקים פסיקת גמול ושכר טרחה לתובע. סעיף 22 לחוק, הדן בפסיקת גמול לתובע מייצג, מורה בסעיף-משנה (א) כי בית-משפט שהכריע בתובענה ייצוגית, כולה או חלקה לטובת הקבוצה, יורה על תשלום גמול לתובע המייצג, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף-משנה (ב), אלא אם כן מצא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שבנסיבות העניין הדבר אינו מוצדק. בעבר נפסק, כי הקריטריונים לקביעת שיעור הגמול ושיעורו של שכר הטרחה, המופיעים בסעיפים 22 ו-23 לחוק, דומים בעיקרם וכי ניתן לסווג אותם לשלושה סוגים של שיקולים. בהקשר זה נקבע, כי יש להעניק משקל לצורך ביצירת תמריץ חיובי להגשת תובענות ייצוגיות ראויות, ולפיכך, יש להתחשב בהיקף ההשקעה בהגשת התובענה, ניהולה, ומידת הסיכון הכרוכה בה, באינטרס היחיד וכן באינטרס הציבורי. מאידך גיסא, בהקשר דנן, נקבע כי יש לאזן שיקולים אלו אל מול הצורך למנוע תביעות סרק או תביעות "מנופחות", אשר מוגשות מתוך ציפייה לגמול ולשכר הטרחה. לאור זאת, יש לתת את הדעת לפער שבין הסעדים שנתבעו בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, לבין הסעדים שלבסוף נקבעו. שני הסוגים הנוספים של השיקולים אשר יש להביא בחשבון, קשורים לקביעת שיעור שכר הטרחה. סוג השיקולים השני, עניינו השאיפה ליחס הולם בין שכר הטרחה לבין כלל מאפייניה של התובענה הייצוגית הנדונה, לרבות המאמץ שהושקע בה והתועלת שהניבה. בהקשר זה הודגש, ש"יש להקפיד כי שכר הטרחה לא ייעקר למעשה את טובת ההנאה האמורה לצמוח לחברי הקבוצה או יפחית ממנה באורח בלתי סביר". סוג השיקולים השלישי עוסק בהכוונת התנהגותו של ב"כ המייצג, באופן ניהול התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית, זאת, כדי "ליצור תמריץ חיובי לניהול התובענה ביעילות ובהגינות". בסופו של יום, קבע ביהמ"ש הנכבד כי על יסוד הסכמת הצדדים בשלבים קודמים לדיון זה, ואשר לה ניתן תוקף של החלטה, הבקשה לאישור התובעה במינהלת שתובענה ייצוגית תימחק. לאחר איזון בין מכלול השיקולים השונים, והערכת הקריטריונים השונים, הוחלט לחייב את המשיבה לשלם למבקש גמול בסך 20,000 ש"ח, ושכר טרחת עו"ד בסך 40,000 ש"ח. בנוסף, המבקש חויב בתשלום אגרת התביעה.

 

♦ התביעה נדחתה חלקית