דחיית שיעור מס אפס בגין ייצוג תושב חוץ לענייני מס בארץ

♦ המערערת, חברה העוסקת במתן ייעוץ ושירותים פיננסים. מנהל המערערת ובעל המניות היחיד הוא רו"ח דורון שגיב. במסגרת עיסוקה כאמור, פנתה המערערת, באמצעות רו"ח שגיב, לבעלי המניות בחברת ברודקום, חלקם תושבי ישראל וחלקם תושבי חוץ, בהצעה למתן שירותי יעוץ היכולים להפחית את נטל המס אותו בעלי המניות אמורים לשאת בעסקת פירוק חברת ויז'נטק בע"מ. הבטי המס בעסקת פירוק ויז'נטק אף הם טופלו ע"י המערערת. בעלי המניות בחברת ברודקום נענו בחיוב, המערערת הוציאה לבעלי המניות תושבי ישראל חשבונית מס עם מע"מ בשיעור מלא. לבעלי מניות תושבי חוץ הוציאה חשבונית מס בשיעור אפס בהתאם לסעיף 30 (א) (5) לחוק מע"מ.

המשיב הגדיר את גדר המחלוקת "האם השירות שסיפקה המערערת לבעלי מניות ויז'נטק, תושבי חוץ, בנוגע לחבותם במס בגין מניות ברודקום ניתן ביחס לנכס המצוי בישראל". המשיב הבהיר, כי על פי הפסיקה יש לפרש את המונח "זכות" הנכלל בהגדרת "טובין" באופן רחב הכולל כל זכות שהיא בעלת ערך או שווי כלכלי, וזכותם של בעלי מניות ויז'נטק לשלם מס על פי ההסדר אשר נקבע באישור המקדמי היא זכות בעלת ערך כלכלי. מאחר ומדובר במס שיש לשלם לרשויות המס בישראל, הרי שהנכס מצוי בישראל והשירות חייב במס על פי הוראות תקנה 12א לתקנות. אין מקום לטענת המערערת, כי יש לצמצם הגדרת "נכס" בתקנה      12א לזכויות לתבוע ולהתגונן בבית המשפט.

♦ לטענת המערערת, השירותים שנתנה לתושבי חוץ אינם מתייחסים לנכס בישראל. המקרה הנוכחי הוא מקרה קלאסי בו מעודד החוק יצוא שירותים לתושבי חוץ המעשיר את קופת המדינה. עוד נאמר, כי מניות אינן נכס לעניין חוק מע"מ ולפיכך מכירת המניות איננה בגדר עיסקה לפי חוק זה, ולכן גם בהקשר זה מתן השירותים איננו חייב במע"מ.

עוד טענה המערערת כי בפסקי הדין השונים אשר דנו בהגדרת "נכס" לצורך תקנה 12א, היה מושא השירות העיקרי זכות של תושבי חוץ לתבוע או להתגונן וכי במקרים אלה מקבל השירות נזקק לשירות ישראלי. כלומר, מאחר שניטרליות החיובים הופרה התעורר הצורך בקבלת השירותים המשפטיים כדבר שבהכרח. לא כך במקרה הנוכחי שכן לא הוצאה כל דרישה לבעלי המניות לתשלום מס לגביה היתה מחלוקת שדרשה בירור, המערערת פנתה לבעלי המניות.

♦ ההקלה אשר נקבעה בסעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ צומצמה והוציאה מגדרה שירות אשר ניתן לתושב חוץ בנוגע לנכס המצוי בישראל. בע"א 418/96 רוזין נ' מנהל המכס ומס ערך מוסף נקבע מהן עסקאות אשר יחול עליהן שיעור אפס. מרבית העסקאות הנהנות מן הקלה נושאות אופי של ייצוא. מטרתו של הסעיף לעודד ייצוא שירותים, ולא בכל מקרה של ייצוא שירותים מוענק שיעור אפס. כאשר קיימת זיקה בין הנכס לישראל אין הסעיף חל.

עוד בפסק דין רוזין, אשר אומץ בפסק דין מוסל, נקבע במפורש, כי זכות רכושית בעלת ערך כלכלי הינה נכס במובנו של חוק מע"מ, ולכן אין היגיון בטענה כי רק כאשר מגיע דיון בזכות לפתחו של בית משפט, יש לראות בה כזכות הנכללת במונח "נכס". יש לבחון עתה את הנכס לגביו ניתן השירות.

♦ המערערת טענה, כי הנכס לגביו ניתן השירות על ידי המערערת לבעלי המניות תושבי החוץ, הינו מניות של חברת ברודקום שהן מניות של חברה זרה, וכי לא מדובר בנכס המצוי בישראל אלא בנכס המצוי בחו"ל.

ביהמ"ש קבע, כי הזכות של בעלי המניות לשלם מס בהתאם למנגנון שנקבע באישור המקדמי, כלומר בהתאם לסכום ההפסדים הנכון שיש לייחס לויז'נטק, היא זכות בעלת ערך כלכלי ברור ומוגדר. מכאן עולה, כי הנכס לגביו ניתן השירות הוא זכותם של בעלי מניות ויז'נטק לשלם לפקיד השומה את המס הנכון לאחר שהובאו בחשבון הפסדי ויז'נטק- מדובר במס שיש לשלם לרשויות המס בישראל ולכן הנכס, הזכות לשלם מס נכון, מצוי בישראל, טענה זו של המשיב מקובלת על ביהמ"ש לחלוטין.

♦ המערערת טענה, כי חיוב עיסקאות ייצוא בשיעור אפס נועד לעודד את הייצוא ולשפר את מאזן התשלומים של המדינה על ידי הזרמת מט"ח, אולם ביהמ"ש סבר, כי תכלית זו של החוק איננה מתקיימת במקרה הנוכחי. מחוקק המשנה סבר שאין להקל בשיעור המס כאשר הנכס מצוי בישראל. במקרה כזה אין צורך בתמריץ מס לשם עידוד מתן שירותים בקשר אליו. אין הצדקה לכלול מתן שירות חשבונאי המתייחס להפסדי חברה ישראלית כבסיס לחישוב חבות בתשלום מס בישראל - בתחומי הסדר שיעור אפס, התוצאה מכל האמור לעיל, כי דין הערעור להידחות.

 

♦ הערעור נדחה.