האם פרוק מרצון וחיסול חברה מפסיק הליך שומתי?

♦ עובדות המקרה, ביום 31.12.02 מכרו י' ליבוביץ מסחר (להלן "החברה") ובעל המניות מר יורם ליבוביץ (להלן "בעל המניות") מניות שהוחזקו על ידם בחברת פלטורס בע"מ. ביום 16.12.03 הוגש דו"ח המס של החברה לשנת 2002, סכום המס לשנת 2002 הסתכם ב- 969,973 ש"ח אותו שילמה החברה במלואו. ביום 4.9.04 הודיעה החברה ברשומות על פירוקה ועל מינוי מפרק, ובאותה הודעה נתבקשו הנושים להגיש תביעות חוב למפרק תוך 21 ימים. ביום 31.10.04 נשלחה הודעה לרשם החברות בדבר פירוקה מרצון של החברה. ביום 31.01.05 ניתן אישור מרשם החברות המאשר את חיסולה הסופי של החברה. יום 29.8.05 הוגש דו"ח החברה לשנת 2004 אליו צורף אישור רשם החברות מיום 31.01.05 המאשר כי החברה מחוסלת. ביום 4.11.04 התקיים דיון עם נציגת המשיב, בנוגע לטיפול השומתי במכירת המניות. ביום 5.10.06 התקיים דיון נוסף  עם נציגת המשיב, דיון זה עסק, בין היתר, במכירת המניות. משלא הושגו הסכמות קבע המשיב לחברה, ביום 31.12.06, שומה לפי מיטב השפיטה לשנת המס 2002. ביום 24.1.07 הגיש המפרק השגות על שומות אלו, וביום 30.1.07 הגיש המפרק את נימוקי ההשגות. ביום 16.12.07 הוציא המשיב צו למבקשת לפי סעיף 152(ב) לפקודה לשנת המס 2002 (להלן "הצו"). המבקשים הגישו ערעור לבהמ"ש בהתאם להוראות סעיף 153 לפקודה ובהמשך הוגשה הבקשה דנא.
♦ טענות המבקשים, יש לבטל את הצו שהוצא לחברה, שכן החברה חוסלה ואינה קיימת עוד. חיסול החברה הושלם ביום 31.1.05 ולמשיב היו שנתיים מיום זה לפעול לביטול החיסול, ומשלא עשה כן, החיסול הפך סופי ומוחלט. לאחר תום התקופה האמורה לא ניתן עוד לבטל את והחיסול, וביום בו הוגש הצו לחברה, הייתה החברה כבר מחוסלת ולכן דין הצו להתבטל.
♦טענות המשיב, המשיב סבור כי דין הבקשה להידחות. המשיב טוען כי תיקי החברה ובעל המניות הועברו לטיפול שומתי, וכי החל מחודש ינואר 2004 ועד להוצאת הצו התנהלו דיונים בנוגע למיסוי הנכון של מכירת המניות. לטענתו, במהלך הדיונים בין הצדדים נציגי החברה לא ציינו כי החברה מצויה בהליך פירוק. מוסיף המשיב כי גם בדיונים שהתקיימו לאחר חיסול החברה העלו נציגי החברה הצעות שונות בסוגית המס ולא ציינו כי מדובר בחברה שכבר חוסלה. מוסיף המשיב וטוען כי בנימוקים לשומה שהוגשו ביום 30.1.07 הוצגה החברה כחברה ב"פירוק מרצון" על אף שהחברה כבר הייתה מחוסלת מיום 31.1.05. טוען המשיב כנגד בעל המניות, המפרק, כי הנ"ל פעלו בחוסר תום לב.
♦ עוד טוען המשיב, כי על בעלי המניות ניתן להחיל את חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, שכן בעל המניות קיבל את יתרת הנכסים של החברה בפירוק עקב הפרת חובה כלפי הנושים.
מוסיף המשיב כי הטלת אחריות על בעל המניות ניתן למצוא גם בחוק השליחות, תשכ"ה- 1965. במועד הגשת ההשגות כנגד השומה, החברה הייתה כבר מחוסלת, הווה אומר, השליחות של מפרק החברה, בשם החברה פגה.
ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו בפני כב' השופט מגן אלטוביה:
אין מקום לקבל את הבקשה לבטל את הצו, וזאת מן הנימוקים הבאים: הדרך אל שומת האמת תתאפשר בשיתוף פעולה ובהתנהלות בתום לב שבין המשיב לציבור הנישומים. בכלל חובת תום הלב, החברה ומייצגיה אף הם נכללים בחובה האמורה, ועליהם למסור דיווח מעודכן בדבר מצב החברה בהתאם לנסיבות, ובוודאי שבכלל חובת תום הלב לדווח אם החברה נכנסה להליכי פירוק, ואין די בפרסום ברשומות כדי לעמוד בחובת תום הלב. אי העלאת הדברים בפני המשיב בשעה שמתקיימים דיונים עם המשיב מהווה התנהלות שלא בתום לב. יתרה מכך, חוב המס בגין הכנסה חייבת נוצר במישור המהותי במועד צמיחת ההכנסה החייבת. ההליך השומתי נועד לברר את גובהו של החוב אולם אינו יוצר אותו, ומשכך קביעת שומה לשנת מס בה החברה קיימת, אין לומר עליה כי היא בטלה בשל חיסול החברה. יכול והוא יוצר קושי במישור גביית המס מהחברה שאינה קיימת עוד, אולם במישור העקרוני אין חיסול החברה חוסם קביעת שומה לשנים שקדמו לחיסולה.
אין המשיב נצרך במישור העיוני, להחייאת החברה לצורך קביעת המס, גם כאשר חוב המס מתגבש במעשה הקביעה, לאחר חיסולה. מכל מקום, במועד היווצרות החוב הייתה החברה חיה וקיימת ומשכך אין מניעה לקבוע את חובה אף אם חוסלה לאחר מכן. הואיל ואין מחלוקת כי במועד מכירת המניות, החברה הייתה קיימת, יוצא מכך שקביעת המס נעשתה כדין. בוודאי שהדבר נכון שעה שמתנהלים בפועל הליכי שומה, ודינה של הבקשה להדחות. טוב תעשה רשות המיסים אם תרענן ההוראות בקשר עם טיפול בשומות של חברות בהליכי פירוק ושומות נישומים בהליכי פשיטת רגל. 
תוצאה :
♦ הבקשה נדחתה.
ניתן ביום 23.10.11, בהעדר הצדדים.
ב"כ המבקשים: עו"ד שי ארז
ב"כ המשיב:עו"ד יוסי טופף, פרק' ת"א (אזרחי)