הברחת פעילות – סעיף 106 לחוק מע"מ

♦ במרץ 2005 נשלח למערערת מכתבו של המשיב, בו ניתנה הודעה לפי הוראת סעיף 106 (ה) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1976 (להלן: "החוק"). במכתב נאמר כי לחברת ביט אור סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: "ביט אור") חוב למשיב הנובע משומה בסכום של כ- 340,000 ₪. החוב נכון למועד המכתב הינו בסך של 702,000 ₪. במכתב נאמר כי מחומר חקירה המצוי בפני המשיב עולה כי פעילותה של ביט אור הועברה למערערת ללא תמורה. יש לציין כי חלק מבעלי המניות הנוכחיים של המערערת החזיקו בעבר בבעלותם חלק ממניותיה של ביט אור. עוד נאמר, כי ביט אור אינה פעילה יותר ולא נותרו לה אמצעים לסילוק חובה וכי העברת הפעילות למערערת נעדרת כל רציונאל כלכלי ונועדה, לכאורה, לשם התחמקות ממס.

♦ לאור זאת, הודיע המשיב, כי בכוונתו להפעיל את הוראות סעיף 106 לחוק לשם גביית חובה של ביט אור מאת המערערת, עד לגובה שווי הפעילות שהועברה ללא תמורה. 
♦ המערערת הגיבה להודעה בטענה, כי לאותה הודעה בה נקצב מועד להגשת תגובתה של המערערת, לא צורף כל חומר ראייתי אליו ניתן היה להתייחס באופן ענייני. פניות המערערת לקבל את החומר נענו לאחר שכבר נמסרה התייחסותה להודעה, אולם, אותה ההתייחסות אינה ממצה את כלל טיעונים האמיתיים לאור חוסר המידע. 
המשיב דחה את תגובתה של המערערת בהחלטה מיום 26.5.05 ועל החלטה זו הוגש הערעור.

♦ המערערת העלתה במסגרת הדיון מספר טענות הנוגעות הן לפרוצדורה והן למהות ההחלטה. כך, בין היתר, טענה המערערת כי לגופו של עניין לא היה מקום לפעול כנגד המערערת במסגרת הוראות סעיף 106 לחוק, שכן לא הונחו היסודות המתאימים לכך, לא קיים חוב סופי, שכן שומת העסקאות ושומת התשומות העומדות בבסיס החוב מעולם לא הגיעו להכרעה בפני בית משפט רלוונטי. ערעורה של ביט אור על השומות נמחק על ידי בית משפט זה ומכיון שביט אור זכאית לשוב ולחדש את הערעור אשר נדחה, הרי שלא מדובר בחוב סופי.
בנוסף לכך, טענה המערערת כי לא היה מקום לפעול במסגרת סעיף 106 בטרם יישמעו טענותיה כנגד השומות אשר הוצאו לביט אור.
 
♦ המערערת טענה, כי אין מקום לטענת המשיב בדבר העברת פעילותה של ביט אור ללא תמורה או בתמורה חלקית כי פעילות ביט אור לא עברה אליה וכל פעילותה היא פרי עמלה. המערערת ציינה, כי היא נוסדה במרץ 98' עוד טרם נוצר החיוב במע"מ אצל ביט אור. לכן, אין מקום לטענה, כי המערערת נוצרה לצורך התחמקות ממס ועוד.
 
ביהמ"ש המחוזי ת"א – כב' הש' ד. קרת-מאיר:
♦ סעיף 106 איננו קובע את חיוב המס אלא הוא מאפשר למשיב לנקוט בדרכי גבייה שונים המפורטים בו. הסעיף מצוי בפרק י"ד הנושא את הכותרת "גבייה, קנסות וריבית" וכותרתו היא "גביית חוב מצד שלישי". לכן, החלתו של סעיף 106 לצורך גביית המס על פי השומה שהוצאה לביט אור, אם תוכח העברת הפעילות, הינה בגדר תחולה אקטיבית. משכך, אין מקום לטעון לכך שהסעיף לא חל על ביט אור כנוסחו לפני תיקון הסעיף בשנת 2002.
♦ על מנת להחיל את הוראות סעיף 106, אין צורך להוכיח כי ההעברה המצוינת בסעיף היתה אסורה על פי החוק או משוללת תום לב של הצדדים. בפס"ד ע"ש 1137/07 טי. אנד. אל. אקספרס בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ, בסעיף 15.1 לפסה"ד ביהמ"ש הבהיר "גם העברה שאין מטרתה העלמת מס, תאפשר הפעלת הסמכות על פי סעיף זה, ודי בכך שבידי החברה החייבת המעבירה לא נותרו אמצעים לתשלום החוב למשיב".
♦ אין מקום לטענה כי מאחר וביט אור מחקה את ערעור השומה, עומדת לה הזכות לחדש אותו ואין לכן לראות את החוב כחוב סופי. חוב המס בגין השומה הופך לחוב סופי גם כאשר לא מתקיים לגביו כל דיון משפטי. ערעור שומה איננו תביעה אזרחית. אם בחרה ביט אור למחוק את הערעור או אם היתה מחליטה מלכתחילה לא להגיש השגה, או לא להגיש ערעור לאחר שניתנה החלטה בהשגה – הכל על פי המועדים שנקבעו בחוק מע"מ באופן ספציפי – הרי שהחוב הפך להיות סופי.
♦ לטענת המערערת, כי החוב איננו פסוק שכן במועד העברת הפעילות טרם נמסרה השומה למערערת קובע בית המשפט כי קיים קשר הדוק ביותר בין תחילת הליך הביקורת אשר בעקבותיה הוצאה השומה לבין מועד רישומה של המערערת כעוסק מורשה, מספר חודשים לאחר הקמתה.
אין ספק כי במועד שבו החלה פעילותה המשמעותית של המערערת ונפסקה פעולתה של ביט אור, כבר ידעה המערערת על השומה. יתרה מזאת, המערערת נרשמה כאמור כעוסק באותו חודש בו החלה הביקורת לגבי ביט אור אשר בעקבותיה הוצאה אותה שומה.
♦ הטענה, כי לא ניתן להחיל את הוראת סעיף 106 במקרה מעין זה, תרוקן למעשה את משמעותו של הסעיף מתוכן שכן היא תגרום לכך שלא ניתן יהיה להפעיל את הוראת הסעיף כאשר העברת הפעילות נעשית מראש, עוד לפני שהוצאה שומה פורמאלית על ידי המשיב. 
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום 17.06.10
ב"כ המערערת: עו"ד בן פורת ואח'
ב"כ המשיב: עו"ד איגרמן