החלטה על ביטול רישום כעוסק בשל אי הוכחת עסק ממשי

♦ בהודעת הערעור נטען, בין היתר, כי דין ההחלטה להתבטל, משום שלא נומקה כראוי, ומשום שהטענה בהודעה, לפיה המערערת אינה מנהלת עסק, נטולת בסיס. כן טענה המערערת, כי יתכן שההחלטה התקבלה משיקולים זרים, בהיות בעליה החדש של המערערת, מר מטור, "... ערבי ממזרח ירושלים". המערערת הוסיפה וטענה, כי לא מולאו כללי הצדק הטבעי בעניינה, שכן, לאחר שניתנה החלטה, הביאה המערערת בפני המשיב ראיות לניהול עסק על ידה, ואולם המשיב התעלם מהן. המערערת טענה בהודעת הערעור, כי בשל התנהגותו זו של המשיב, ויתרה היא, על ההצעה לקיים שימוע בדיעבד.

♦ יחד עם הודעת הערעור, הגישה המערערת בקשה לעיכוב ביצוע החלטת המשיב. במעמד הדיון האמור הסכימו הצדדים, לקיים שימוע, בו תוצגנה ראיות המערערת להוכחת פעילותה.

♦ התקיים השימוע, ובהתאם שב הממונה והחליט לבטל את רישום החברה כעוסק. זאת, הן משום שלא שוכנע, כי המערערת אכן מקימה "עסק", כמשמעות מונח זה בחוק, והן משום שבנסיבות קם לדעתו, יסוד סביר לחשש שהמערערת תעסוק בפעילויות בלתי חוקיות.

♦ המערערת הינה חברה פרטית, אשר תחום עיסוקה המוצהר היה מכירת מוצרי ריהוט מפלסטיק. החברה פתחה תיק במע"מ בפברואר 2001, וכחמש שנים לפחות, עובר לאירועים בגינם הוחלט לבטל את רישומה כעוסק, לא ביצעה פעילות עסקית ממשית, כאשר מאז דצמבר 2010, הגישה דוחות ששיקפו היעדר עסקאות. החברה הייתה רשומה כקבלן בפנקס רשם הקבלנים, כאשר אחד מבעלי מניותיה, מר שבשקביץ, היה רשום כמהנדס. נחתם הסכם למכירת מניות החברה, אשר הוחזקו על ידי שבשקביץ והגב' יעקובי, למר מטור (להלן: "ההסכם").

ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע – כב' הש' גד גדעון קבע:

♦ ביהמ"ש קבע, כי מסקנותיו של הממונה, אכן מבוססות והחלטתו לבטל את רישומה של המערערת כעוסק, הינה עניינית וסבירה, גם אם נעמיד אותה במבחן המחמיר, כשיטת ב"כ המערערת, ולפיכך, אין מקום להתערב בה.  

♦ הראיות המנהליות, מעלות תמונה של חברה שפעילותה הופסקה לפני שנים, אשר נרכשה, ע"י מר מטור, כאשר אין לה כל נכס מוחשי, לרבות עובדים, ציוד, מלאי רכבים וכד', וה"נכס" היחיד שלה, הינו רישומה בפנקס רשם הקבלנים- רישום אשר מאפשר התקשרות בהסכמים לביצוע עבודות, בהתאם לסיווגה של המערערת.

♦ ביהמ"ש קבע, כי מר מטור נטל על עצמו חיובים בהיקף של עשרות אלפי שקלים, כאשר, הטעם הכלכלי הלגיטימי היחיד שהצדיק זאת, היה, השימוש המצופה ברישומה של המערערת אצל רשם הקבלנים, בסיווג הרלוונטי. המערערת איבדה את זכותה לרישום כקבלן רשום, עוד במועד חתימת הסכם מכר המניות, ולא הוכח, כי המערערת או מר מטור פעלו לתקן ענין זה, אלא לאחר שניתנה ההחלטה הראשונה, בה בוטל רישומה של המערערת כעוסק. 

♦ בנוסף קבע ביהמ"ש, כי כאמור בהחלטה העסקתו של המהנדס, החלה כמעט חודשיים לאחר ההחלטה הראשונה, בדבר ביטול רישומה של המערערת כעוסק, ו-11 ימים לאחר הגשת הערעור. למותר לציין, כי המערערת לא דאגה להתייצבות של המהנדס בפני הממונה, ולא העידה אותו במסגרת הערעור, ע"מ להראות, כי אכן שכרה את שירותיו למטרת פעילות ממשית, ומחדלים אלה יש לזקוף לחובתה במאזן הראיות.

התנהגותה של החברה כפי, נראית על פניה בלתי סבירה, שכן אין זה מתקבל על הדעת שהחברה תשתהה במשך חודשים, באיתור מהנדסים, חרף הסכנה לביטול רישומה אצל רשם הקבלנים, מה גם שעוד באוקטובר 2015, התקשרה לכאורה בהסכם לביצוע עבודות עם חברת מ. זחיכה, בהיקף של למעלה ממיליון ורבע ש"ח.

♦ לפי ביהמ"ש, הראיות להוכחת אמיתות העסקה הנטענת, בין המערערת ובין חברת מ. זחיכה, מעלות סימני שאלה. זאת, הן בשל הפער שבין ההוראות הכתובות של ההסכם, ובין הפרטים שמסר מר מטור בחקירתו, לרבות לעניין מועדי התשלום, אחריות טיב, ביטוח ועוד, והן בשל שהראיה הכתובה היחידה לביצוע עבודות, הינה האישור שנמסר לכאורה ע"י חברת מ. זחיכה בדבר ביצוע עבודות בהיקף של 14,980 ש"ח בחודשים נובמבר-דצמבר 2015, כאשר לא הוצג כל יומן עבודה, אישור של המפקחים שאמורים היו לפקח על ביצוע העבודה לפי ההסכם, או תיעוד חיצוני אחר. לפיכך קבע ביהמ"ש, אין כל מקום להתערב בהחלטה.

♦ ביהמ"ש העיר, כפי שאישר גם ב"כ המשיב, כי ההחלטה לא תמנע מן המערערת לבקש בעתיד, לשוב ולהרשם כעוסקת, ככל שיהיה בידה להראות, כי אכן הקימה או שעומדת היא להקים עסק של ממש, בכפוף להוראות הדין.

♦ ביהמ"ש קבע, כי הקביעה לפיה לא נפל פגם בהחלטת המשיב לבטל את רישום המערערת כעוסק, מחמת אי הוכחת טענתה בדבר הקמת עסק, מייתרת את הצורך לדון בתקפות מסקנתו האחרת של המשיב, לעניין החשש, כי המערערת תעסוק בפעילות בלתי חוקית, ובמידת סבירותו של החשש האמור, על רקע התשתית הראייתית הקיימת.

תוצאה:

♦ הערעור נדחה.

ניתן ביום 7.3.16

ב"כ המערערת: עוה"ד שאול אל עמי

ב"כ המשיב: עוה"ד אמנון שילה, פר' דרום (אזרחי)