הכנסת שותף לשותפות רואי חשבון או מכירת מוניטין?

♦ מר רג'ואן (להלן – "המערער" או "מר רג'ואן") הוא רואה חשבון בהשכלתו מאז שנת 1955 ומאז שנת 1962 היה בעליו של משרד לראיית חשבון. ביום 15.8.1995 נחתם הסכם  (להלן-"ההסכם" או "ההסכם הראשון") בין מר רג'ואן לבין שותפות רואי חשבון לשיתוף פעולה ביניהם תוך כדי העברת לקוחות רג'ואן לטיפול השותפות. בהסכם נקבע, כי מר רג'ואן יעביר את לקוחותיו לטיפול השותפות ויודיע ללקוחות על כך. עוד נקבע, כי ימשיך מר רג'ואן לעבוד באופן ישיר ואישי מול הלקוחות ובסיוע עובדי השותפות.
♦ סעיף 9.13 להסכם קבע, כי מר רג'ואן מתחייב לדווח על כל הכנסותיו על פי ההסכם לרשויות מס הכנסה כהכנסה רגילה.
סעיף 10 להסכם קבע, כי מר רג'ואן לא יתחרה בשותפות במהלך תקופת ביצוע התשלומים ולמשך תקופה של 3 שנים לאחר מכן.
♦ ביום 27.12.2000 נחתם הסכם נוסף (להלן:"ההסכם השני") בין מר רג'ואן לבין השותפות בה נקבע כי זו תעביר לו סכום של 200,000 ₪ וכי חברת יורוקום תעביר למר רג'ואן סכום זהה.
על סכום של 400,000 ₪ דיווח המערער בדו"ח לשנת 2001 כרווח ממכירת מוניטין. המשיב הוציא שומות ביום 29.11.04 כשהוא מסווג את התקבולים האמורים כהכנסת פירות "רגילה".
 
 

♦ ביום 4.1.2005 הגיש מר רג'ואן לפקיד שומה השגה וכן בקשה לתיקון שומות לשנים 1995-1998, לראות בכל התקבולים כתשלום בגין מכירת מוניטין. בבקשה לתיקון השומות לשנים 1995-1998 ביקש המערער, כי הכנסותיו שהגיעו מן השותפות מכוח ההסכם הראשון (שאינם תשלומים לפי שעות או תשלומים מלקוחות שלא טופלו במסגרת השותפות) יסווגו מחדש כמכירת מוניטין.   
 
 

פקיד השומה סירב לראות בתקבולים כתמורה בגין מכירת מוניטין.  

 
בימ"ש המחוזי בת"א- כב' הש' מ. אלטוביה:
♦ אין להתעלם מהאופן בו בחר המערער לדווח על הכנסותיו הנובעות מההסכמים, במכלול השיקולים המובילים לבחינת העסקה העולה מהם.
על הנישום לשאת בתוצאות הנובעות מהצהרתו בפני רשויות המס. נישום המאמין בעמדתו המשפטית כלכלית פיסקאלית, יציג אותה בפני הרשויות לבחינה ואף יכול ויערער על קביעות הפוכות לשלו בדרך של העמדת עמדת המשיב לבחינה בפני בית המשפט. קל וחומר נישום שהוא איש מקצוע, רואה חשבון, הפעיל שנים בשוק הפרטי, כשההתמודדות עם עמדות מנוגדות מול רשות המס, היא לחם חוקו.
♦ חוג הלקוחות הוא נכס מוניטין הניתן להעברה ולמכירה, שאינו מביא בהכרח למסקנה, כאילו עוברים המוניטין. נדרשים סממנים מובהקים המצביעים על כך שהמוכר ימשוך ידיו, באופן מוחלט, מעיסוקו, ובכך  מוותר הוא גם על קשריו עם לקוחותיו.
♦ מחד מכר המערער את תיק לקוחותיו לשותפות, הציג בפניה את לקוחותיו ואיפשר את העברת הטיפול בהם אליהם. אין חולק כי העביר את פעילותו לתוך השותפות כעסק חי. כמו כן כלל ההסכם בין המערער לבין השותפות תניית אי תחרות הן למשך תקופת החפיפה והן למשך שלוש שנים בתום שבע השנים בהן הגיעו לו תשלומים מהשותפות. מאידך המשיך המערער לעבוד כעצמאי עבור השותפות במשך שלוש שנים, אשתו עבדה בניהול משרד ובגביית כספים ללא משכורת. כמו כן, המשיך המערער לעבוד כרואה חשבון עבור לקוחות שהשותפות לא רצתה בהם. המערער נשאר לעבוד אצל השותפות במשך שלוש שנים ועימו נשארו איתו כישוריו, ניסיונו, השכלתו, יתרונותיו היחסיים על פני רואי חשבון אחרים וכן היחס האישי שהעניק ללקוחותיו במשך שנים. ההפרדה בין המוניטין האישיים והמוניטין העיסקי, ובכללו הצפי העתידי המשוער של זרם התקבולים, אינה ניתנת לביצוע. משכך בחרו הצדדים לעסקה לקבוע מנגנון התחשבנות, כפי שבוטא בהסכם, דבר המאפיין שותפות בהכנסות ולא תשלום בגין ממכר נכס.
הלכת שרון מכירה ביכולת למכור מוניטין אישיים בד בבד עם מכירת המוניטין העסקיים אולם מתנה ההכרה בהיפרדות המוכר מן הממכר.    
♦ עד למועד מכירת נכס המוניטין המוכר הוא הנושא בסיכון "תיפעולו" של הנכס, קרי הוא זה הנושא בסיכון ובסיכוי לצפי בדבר שיבת הלקוחות לעסקו בשנים העתידות. לאחר מכירת המוניטין עובר הסיכון הכלכלי לידיו של רוכש נכס המוניטין.
♦ ביהמ"ש קבע, כי ככל שהעסקה בעלת סממנים של נשיאה משותפת בסיכון הכלכלי, יקשה לומר, כי מדובר במכירת מוניטין. ככל שאין עזיבה של בעל המוניטין האישי את העסק, יקשה לומר, כי מדובר במכירת מוניטין אישי. ככל שהתמורה בגין הנכס הנמכר אינה נקבעת מראש כשהיא מגלמת בחובה את העברת הסיכון מידי המוכר לידי הקונה, יקשה לראות בנכס הנמכר כנכס מוניטין משום שבמהותו נכס זה הוא אותו כוח משיכה של העסק ושל בעל המוניטין האישי היוצרים צפי לשיבת הלקוחות ואף גידול של מצבת הלקוחות שמקורה באותו שם טוב.
לפיכך קבע ביהמ"ש, כי מנגנוני ההתחשבנות הקבועים בהסכם הראשון מטים את הכף לראות בו הסכם שבו המערער לא מקבל לידיו סכום אחד בתשלומים, אלא כמי שחולק עם השותפות בסיכון הכלכלי – כמו גם נהנה מפירות הסיכוי הכלכלי הגלום בעסקו תוך שהוא מתחלק בכך עם השותפות.  
 
תוצאה:
הערעור נדחה.  (המערער חוייב ב- 60,000 ₪ שכ"ט!)
ניתן ביום 9.3.10.
ב"כ המערער: עו"ד צ. קניגסבוך.
ב"כ המשיב: עו"ד א. סמרה, פרק' מחוז ת"א.