הכרעת דין וגזר דין מקל על קיזוז חשבוניות פיקטיביות

♦העובדות: הנאשמים עסקו במתן שירותי שמירה באתרי בנייה שונים. רוב השומרים שהוצבו היו ממוצא אפריקאי, ולא היו להם היתרי שהייה או עבודה בישראל. בתחילה השומרים היו רשומים כעובדים של הנאשמת. אולם, נוכח העובדה שמדובר בעובדים במעמד לא חוקי, יצרו הנאשמים מצג שווא, לפיו, הנאשמת הפסיקה להעסיק את העובדים, ותחת זאת שכרה את שירותיהן של חברות כוח אדם, אשר סיפקו לה שומרים. במסגרת זו, נתנו חברות אלה לנאשמים חשבוניות מס פיקטיביות בהן נכתב, כי הנאשמת שילמה לחברות תשלומים עבור אספקת כוח אדם בתוספת מע"מ. הנאשמת שילמה 3 תשלומים: התשלום האחד עבור שכר העבודה של השומרים, התשלום השני עבור המע"מ המתחייב מהעסקאות שנערכו, והתשלום השלישי היווה עמלה שהגיעה לחברות כוח האדם. את החש' שנתנו חברות כוח האדם הגישה הנאשמת למנהל מע"מ, וניכתה את המס שהיה כלול בהן בהיותו בגדר מס תשומות. היקף העסקאות עמד על 1,323,600 ₪.

 

♦ לטענת הנאשמים: הנאשמים סברו, כי בשינוי הלבוש החשבונאי, הפכה פעילות העסקת העובדים לפעילות כשרה. גם אם הנאשמת המשיכה לנהל עסקיה כתמול שלשום, הרי שאם הופקה 'ניירת' המתארת את הדברים אחרת, יש בכוחה של אותה ניירת לתת לנאשמת 'כיסוי' משפטי-חשבונאי, אשר יספק את דרישות החוק. הנאשמים לא התכוונו להרוויח, ובפועל אף לא הרוויחו ממה שעשו, שכן הם העבירו לחברות כוח האדם את מלוא סכום המע"מ. ההפסד למדינה לא נגרם ישירות ממעשי הנאשמים, אשר חשבו, כי המע"מ המשולם לחברות כוח האדם אכן מועבר למע"מ. בנוסף, מנהל החשבונות של הנאשמת עשה בירור לגבי חברות כוח האדם, ומצא שהן מתנהלות באופן תקין, ולפיכך הניחו שאת כספי המע"מ שקיבלו הם יעבירו למע"מ כדין, ואם לא העבירו, יש לבוא עמן חשבון ולא עם הנאשמים.

 

ביהמ"ש השלום בירושלים – כב' הש' א. רומנוב:

 

♦את גישת הנאשמים לעניין ה'כיסוי' המשפטי והחשבונאי .החוק חותר לאמת ולא לשקר. תכליתו לתאר את המציאות כפי שהיא. תיאור מוטעה של המציאות אינו משנה את המציאות. לפיכך, העובדה שהנאשמים ערכו 'הסכמים' עם חברות כוח האדם, על פיהן אלה יספקו שירות כוח אדם, אינן יכולות לשנות את העובדה, שהמציאות הייתה אחרת, והלכה למעשה העובדים המשיכו להיות עובדי הנאשמת. לעניין טענות ביחס להעדר כוונה להעלים מס ולצורך לבוא חשבון עם חברות כוח האדם שלא העבירו את המע"מ, טענות מעין אלה נדונו בבית המשפט העליון בהלכת תורג'מן (רע"פ 9008/01 מ"י נ' א.מ. תורג'מן בע"מ – פורסם ב"מיסים"). נקבע שם, כי עוסק המסתמך על חשבונית שאינה משקפת עסקת אמת, מתכוון להקטין בדרך זו את סכום המע"מ שעליו לשלם, ובכך יש כוונה להתחמק מתשלום מס. השאלה אם העוסק ידע או חשד, כי העוסק שהוציא את החשבונית לא שילם מע"מ , אינה מעלה או מורידה. אין לאבחן בין רכישת חש' פיקטיביות ממי שהפיק אותן (כפי שאירע בתורג'מן) למי שקיבל חשבוניות שלא על דרך רכישתן, אך ממילא, גם כאן בוצעה 'רכישה' של חשבוניות פיקטיביות באמצעות ה'עמלה' ששולמה לחברות כוח האדם.

♦ במסגרת גזר הדין נקבע, כי כאשר באים לגזור את דינו של אדם, אין לדון אותו רק בהסתמך על סעיף העבירה בה הורשע, אלא גם, ואולי בעיקר, על נסיבות ביצוע העבירה. במקרה דנן, הנאשמים לא התכוונו להרוויח דבר ובפועל לא הרוויחו דבר מביצוע העבירות. הם שילמו לשתי החברות את כל סכומי המע"מ שהיה עליהם לשלם, אלא שהחברות שלשלו את סכומי הכסף לכיסן. שאלת ידיעתם, או סברתם של הנאשמים, לגבי האופן שבו שתי החברות ינהגו בכספים אותם העבירו אליהן, לא הייתה טעונה הכרעה לצורך קביעת האשמה. אמנם, מהאופן בו מנהלי החברות העידו בבית המשפט, קשה להשתחרר מהרושם, ש'הכתובת הייתה על הקיר, וכי לא נדרש היה מאמץ מיוחד כדי לקרוא אותה. אך, אין להתעלם מעדותו של מנהל החשבונות, שקיים בדיקה במע"מ ובמס הכנסה ונאמר לו ש'אין צרות עם החברה הזו', וכי 'ניתן לעבוד איתה'. בנסיבות אלה, לא ניתן לשלול את טענת הנאשם, כי סבר בתום לב, שהחברות יקיימו את חובתן ויעבירו לרשויות מע"מ את כספי המע"מ שהוא העביר אליהן. בנוסף, קרוב לוודאי שהנאשמים יחויבו לשלם את מלוא סכום המע"מ שלא הגיע לשלטונות מע"מ, במסגרת ההליך האזרחי.

 

♦ נגזרו על הנאשם שישה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 ₪, ועל הנאשמת הוטל קנס בסך 10,000 ₪.