הסכם פשרה במסגרת תביעה לא קובע את גובה ההכנסה

♦ בין השנים 1999-2008 עבד המערער כשכיר בקופת חולים "מכבי שרותי בריאות" (להלן: "מכבי"). ביום 25.12.2008 הוגש כתב אישום (ת"פ 10716/08) נגד המערער וכנגד הגב' אילנה דמארי עובדת נוספת במכבי (להלן: "גב' דמארי"), בו הואשמו השניים בגניבה ממעביד. בהסדר טיעון שנכרת עמם הודו המערער וגב' דמארי במיוחס להם בכתב אישום מתוקן לפיו גנבו סך של 2,397,840 ש"ח. בסמוך הגישה מכבי תביעה (ת"א 2355/08) בה תבעה לחייב את המערער וגב' דמארי להשיב לה את כספי הגניבה בסך 2,397,840 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות. במסגרת התביעה נכרת הסכם פשרה בין מכבי לבין המערער וגב' דמארי לפיו התחייבו המערער וגב' דמארי לשלם למכבי סך של 1,964,000 ש"ח כאשר מתוך הסכום האמור התחייב המערער לשלם למכבי סך של 910,000 ש"ח ובנוסף הסכים להעביר למכבי כספים שנצברו לזכותו בקופות פנסיה, קופות גמל, קופות השתלמות, כפיצויי פיטורין (להלן: "כספי התגמולים"). ביום 30.12.2009 ניתן תוקף של פסק דין להסכם (להלן: "הסכם הפשרה"). בסמוך שילם המערער למכבי.

 

♦ נוכח ההליכים שננקטו נגד המערער הוסיף המשיב להכנסתו המוצהרת של המערער לשנת המס 2007 סך 1,339,000 ש"ח ובשנת המס 2008 סך 418,090 ש"ח כהכנסה משכר עבודה, לפי הוראות סעיף 2 (2) או 2 (1) או 2 (10) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"). יוער, כי ביום 21.9.2011 תוקנה השומה באופן שנוספה למערער הכנסה בסך 756,031 ש"ח במקום 1,339,000 ש"ח שנקבעה בשומה המקורית.

 

♦ לטענת המערער, הכנסתו מגניבת כספים ממכבי עמדה על סך של 910,340 ש"ח בלבד. בנוסף, מבקש המערער להכיר בהפסדים שנגרמו לו מפעילותו בני"ע בשנות המס שבערעור העולות לדבריו לכדי פעילות עסקית ולהתיר את קיזוזם מהכנסתו מגניבת הכספים ממכבי. כן מבקש המערער להתיר בניכוי תשלומים ששילם בשנת 2008 עבור קורסים בשוק ההון ושכר טרחת עורך דין ששילם באותה שנה.

 

♦ לטענת המשיב, בהסכם הפשרה התחייב המערער להשיב למכבי 910,000 ש"ח ובנוסף וויתר ו/או התחייב להעביר למכבי את כספי התגמולים שהסתכמו בסך 385,005 ש"ח, ובסה"כ 1,295,005 ש"ח. סכום זה משקף את ההכנסה שהייתה למערער מגניבת הכספים ממכבי, ובהתאם נקבעו השומות. לטענת המערער, בהתאם להסכם הפשרה יש להוסיף להכנסתו המוצהרת סך של 910,000 ש"ח בלבד.

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי בדרך כלל הסכם פשרה אינו ממצא את מלוא טענות ותביעות הצדדים שהרי זו דרכה של פשרה. על כן, סביר להניח שבמסגרת הסכם פשרה לא יסכים צד להסכם לשלם לצד האחר סכום העולה על סך התביעה נגדו או על הסכום בו הוא צופה שיחויב במסגרת ההליך המשפטי אם יתברר עד תומו.

בהתאם, אילו הייתה הכנסתו של המערער מהגניבה ממכבי מסתכמת בסך של 910,000 ש"ח, כטענתו, סביר להניח שלא היה מסכים לשלם למכבי את כספי התגמולים. מאחר והסכים לשלם למכבי את כספי התגמולים בנוסף על סך של 910,000 ש"ח סביר להניח שבעת כריתת הסכם הפשרה צפה המערער שנוכח היקף גניבתו הוא עשוי לשלם סכום גבוה יותר אם ההליך המשפטי שנפתח נגדו ע"י מכבי יתברר עד תומו.  

 

♦ טענת המערער לפיה היה ברור לו שאין לו סיכוי לקבל את כספי התגמולים ועל כן הסכים לוותר עליהם, מלמדת אולי מה היו השיקולים של המערער בעת שהסכים לוותר או להעביר למכבי את כספי התגמולים, אולם אין בכך כדי לשנות מהמסקנה שבזמן אמת הסכים המערער לשלם למכבי סך של 910,000 ש"ח בצירוף כספי התגמולים. ביהמ"ש קבע, כי אין להתערב בשקול דעת המשיב בגובה הסכומים שהשתלשלו לכיסו של המערער.

 

♦ לטענת המערער, בשנות המס שבערעור ביצע עסקאות בני"ע באופן תדיר, בהיקף גדול והיה לו ידע בסחר במניות, ועל כן יש להכיר בהפסדים שהיו לו מהעסקאות בני"ע כהפסדים מעסק אותם ניתן לקזז מהכנסותיו מכספי הגניבה. בדיווחיו לשנות המס 2007 ו–2008 הצהיר המערער, כי מדובר בפעילות הונית. בע"א 9187/06 רפאל מגיד נ' פקיד שומה פתח תקוה נקבע, כי כנקודת מוצא ני"ע הינן נכס הוני. לכך יש להוסיף, כי בתקופה הרלבנטית הועסק המערער ע"י מכבי ככלכלן במחלקת תקציב במשרה מלאה ואת פעילותו בתחום המניות עשה כדרך אגב בעבודתו או בשעות הערב מביתו. נראה, כי המערער לא השקיע ביצירת מנגנון עצמאי לפעילותו בתחום ני"ע. מעדותו של המערער עולה, כי הכספים שנגנבו שימשו אותו לפעילותו בני"ע, דהיינו, מדובר בהון עצמי ולא בהלוואות. בתקופה הרלבנטית לא היה למערער תיק עוסק במע"מ ובזמן אמת דיווח המערער על פעילותו בתחום ני"ע כפעילות הונית. בכל אלה יש כדי לתמוך במסקנה שמדובר בהשקעה הונית. פעילות המערער בתחום ני"ע נעשתה בתדירות גבוהה יחסית למשקיע הוני וככל הנראה גם ההיקף הכספי של הפעילות האמורה היה גבוה יחסית למשקיע הוני. למרות זאת, נראה, כי יש לראות את פעילות המערער בתחום ניירות הערך בשנים 2007 ו– 2008 כפעילות הונית ולא כפעילות עסקית. 

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי אין להתעלם מאופן הצהרתו של המערער באשר לפעילות זו. ביהמ"ש לא קיבל שינוי הצהרה זו ומקבל עמדת המשיב, כי אין זכות מוקנית להגשת דו"ח מתוקן. נישום המדווח על הכנסותיו לרשות יעשה זאת בצורה מושכלת, תוך בחינה מראש של מכלול הדברים ויישא באחריותו באשר לדיווחיו.

 

♦ הערעורים נדחים.