העליון דחה בקשה לזימון עדים בתיק מס ערך מוסף

♦ המבקשת היא בעלים של בניין דירות בבאר-שבע שבו מתגוררים בשכירות זכאים לדיור מטעם עמידר, בהתאם לחוזה שכרתה המבקשת עם עמידר (להלן: "החוזה"). עפ"י החוזה שני שלישים מדמי השכירות עבור הדירות משולם למבקשת ע"י עמידר ושליש ע"י הדיירים. ביום 23.7.2012 הוציא המשיב למבקשת שומה לשנים 2012-2007 על סך 1.5 מיליון ש"ח במסגרתה קבע, כי המבקשת דיווחה על העסקאות עם עמידר כפטורות ממע"מ, וזאת שלא כדין. המבקשת הגישה השגה על החלטה זו וממונה בכיר במע"מ באר-שבע החליט להגדיל את השומה במסגרת הדיון בהשגה עד לסכום של כ-2.42 מיליון ש"ח, בסוברו שיש מקום למסות גם את העסקאות עם הדיירים ולא רק את אלה שערכה המבקשת עם עמידר. המבקשת, מצידה, הגישה ערעור על החלטה זו לביהמ"ש המחוזי, בטענה שההתקשרות עם עמידר היא פורמאלית בלבד ולמעשה מדובר בעסקאות להשכרת דירות מגורים הפטורות ממע"מ עפ"י סעיף 31(1) לחוק מס ערך מוסף (להלן: "החוק"). בתשובתו לערעור טען המשיב, כי יש לדחות את הערעור בהתאם להלכות הפסוקות של ביהמ"ש העליון בע"א 2291/07 אגף המכס והמע"מ אשדוד נ' ש.י. סימון אחזקות בע"מ (1.2.2010) (להלן: "עניין סימון") ובע"א 7973/11 ר.א. שליט פיתוח בנייה ויזום פרויקטים בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף (16.6.2013) (להלן: "עניין שליט"), הזהות, לגישתו, בנסיבותיהן לאלה שכאן.

 

♦ ביהמ"ש המחוזי, כב' הנשיא י' אלון קיים דיון מקדמי בתיק, בסיומו קבע, כי "ראיות הצדדים יוגשו בדרך של תצהירי עדות ראשית" וקצב את המועד להגשתן. הצדדים הגישו תצהיריהם, וביום 4.2.2014 קיים דיון מקדמי נוסף. בהחלטתו ציין, כי התיק ייקבע להוכחות לפי רצון המבקשת, אעפ"כ שקבע, כי פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין שליט ובעניין סימון אמורה הייתה לייתר המשך בירור הליך זה.

 

♦ המבקשת הגישה בקשה לזמן שלושה עדים למתן עדות בדיון ההוכחות "ללא מתן תצהיר מקדים", והם - מנהלת מקבצי דיור בעמידר, סמנכ"ל הכספים בעמידר ומנהל אשכול המיסים במשרד רואי החשבון המעניק שירותים לעמידר (להלן: "העדים"). המבקשת ציינה, כי העדת העדים תסייע לה לסתור את הקביעה העובדתית שנקבעה בעניין שליט לפיה עמידר, ולא בעל הדירות, היא זו אשר משכירה את הדירות לדיירים. לטענת המבקשת העדים יוכלו להעיד על כך שעמידר רואה עצמה כמפקחת בלבד ולא כמשכירה. המבקשת הוסיפה וציינה, כי היא אינה שולטת על העדים, ולכן אינה יכולה לקבל את עדותם בדרך של תצהיר.

 

♦ בהחלטתו דחה ביהמ"ש המחוזי את הבקשה בקובעו, כי סעיפי החוזה שערכה המבקשת עם עמידר דומים לאלה של החוזה שנדון בעניין שליט ועל-פיהם נקבע, כי עמידר היא משכירת הדירות. כך, ציין ביהמ"ש, כי הן בחוזה שנדון בעניין שליט הן בחוזה שבנדון נקבע, כי אין לבעלי הדירות שיקול דעת לעניין זהות השוכרים והסדרי התשלום, וכן שעמידר תוסיף ותשלם למבקשת את התמורה המוסכמת גם אם לא תפנה דיירים לאכלוס הדירות. על כן נקבע, כי קשה לראות כיצד עדויות העדים תוכלנה לבסס מסקנות שונות בדבר אופי ההתקשרות בין המבקשת ועמידר וזאת בניגוד להלכה הפסוקה. בנוסף קבע, כי המבקשת לא הוכיחה שקיימת מניעה להעיד את העדים בדרך של הגשת תצהיר.

 

 

♦ המבקשת פנתה לביהמ"ש העליון בבקשת רשות ערעור על החלטת הביניים של ביהמ"ש המחוזי. בבקשתה טענה, כי היא מבקשת להציג באמצעות העדים ראיות חיצוניות לחוזה שנכרת בין הצדדים אשר יבססו את טענתה, כי עמידר היא מתווכת בלבד. לגישתה, עפ"י דוחותיה הכספיים עמידר רואה את תפקידה בעסקאות כגון אלה כמפקחת על מתן שירותי הדיור ולא כמשכירת הדירות. המבקשת מוסיפה וטוענת כי, זימון העדים יגלה גם באיזה אופן מדווחת עמידר על העסקאות המדוברות לרשויות המס. בנוסף טוענת המבקשת כי, העדים עוינים לה מכיוון שקבלת עמדתה עשויה לגרום להם לנזק אם יימצא כי, סיווגו את העסקאות עימה שלא כדין. לפיכך טוענת המבקשת, כי העדים לא ישתפו עימה פעולה ע"י מתן תצהיר, ומכאן ההצדקה לזמנם לעדות. לבסוף טוענת המבקשת, כי יש ליתן לה את האפשרות להוכיח שפסק הדין בעניין סימון ניתן על בסיס מצע עובדתי שגוי, והיא מוסיפה וטוענת, כי יש הצדקה למתן רשות ערעור עתה מפני שאי-שמיעת העדים עשויה לגרום לה נזק בלתי הפיך.

♦ כב' הש' חיות קבעה, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניין סדרי הדיון לפניה, ובכלל זאת בעניין אופן שמיעת העדויות, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות בתחום זה, אלא במקרים חריגים (רע"א 3653/11 דבורי נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ; רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ). המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. זאת משום שהמבקשת השהתה את בקשתה לזימון העדים, אף שלא הייתה כל מניעה להעלות את בקשתה בעניין זה כבר בעת הדיון המקדמי משהיה ידוע לה, עפ"י טענתה, כי תידרש לעדים אלה, וכי לא תוכל לקבל מידם תצהיר. שנית, הטענות בדבר אי היכולת לקבל תצהיר מידי עדים אלה נטענו ע"י המבקשת בדרך של "הנחת המבוקש" ובלא שפנתה אליהם כלל על מנת לברר את הדבר. 

♦ הבקשה לזימון עדים נדחתה.