העלמת הכנסות

♦ רחמים שקלים (להלן: "המערער"), הוא מומחה לקבלה מעשית ונומרולוגיה ובמשך שנים רבות עשה שימוש בידע זה למתן ייעוץ, ברכות (בליווי קמעות) והרצאות. המערער הקים עמותה בשם עמותת שערי רחמים (להלן: "העמותה"), כדי שתיתן שירותים דומים באמצעותו ולדבריו, מאז הקמתה הוא עובד בשירותה כשכיר. המערער הינו יו"ר העמותה ומיופה הכח שלה, לרבות לעניין חשבונות הבנק שלה. המערער ואשתו הינם היחידים שקיבלו משכורת מהעמותה. המשיב הוציא למערער בצו שומה על-פי מיטב השפיטה לשנים 1995, 1997-2001 וכן הוציא שומה חלופית לעמותה לשנות המס 1997-2001. השומה התבססה על הטענה, כי המערער עשה בכספי העמותה כבכספו הפרטי ובעצם הכנסות העמותה הינם הכנסות שלו. כמו כן, נערכה למערער/לעמותה, שומה לפי מיטב שפיטה לפי חישוב המבוסס על הכנסות מייעוץ והכנסות מהרצאות לשנת 2000 וגלגול אחורה לפי עליית המדד לכל שנה ושנה.
בנוסף נתגלה כי לעמותה היה חשבון בנק שלא דווח עליו כלל במסגרת דו"ח העמותה, וכי המערער רכש שלוש דירות ביבנה בשנת 1995.
♦ לטענת המערער, המשיב שגה בהרמת מסך ההתאגדות בין העמותה לבין המערער, בכך שהוציא למערער שומה במקום לעמותה. על-פי הנטען, המערער לא עשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של העמותה. בנוסף טען המערער, כי לעצם חישוב השומה, המשיב לא התחשב בעובדה כי בשנת 2000 היתה למערער תוכנית טלוויזיה שהביאה לו לקוחות רבים, מה שלא היה שנים קודמות.
♦ לטענת המשיב, המערער הפקיד כספים של העמותה בחשבונו הפרטי, ניהל חשבון לעמותה שלא דווח עליו כלל במאות אלפי שקלים, המערער והעמותה לא הוכיחו פעילות ציבורית כלשהי שנעשתה בכספי העמותה, ולמטרותיה וספרי העמותה נפסלו.
 
בימ"ש המחוזי בירושלים, כב' הש' מ. מזרחי:
♦ מהראיות עולה, כי היקף הכספים שלטענת המערער היו שייכים לעמותה ושהוכנסו לחשבון הפרטי אינו זניח. בביקורת שנערכה בחשבונו הפרטי של המערער, נמצאו הפקדות שיקים ומזומנים בסכומים גבוהים, ומבירור שנערך מול מספר לקוחות ששיקים שלהם הופקדו בחשבון כאמור, נמצא, כי התשלום היה בגין שירותי הייעוץ אותם העניק המערער. הראיות מובילות, אפוא, לקביעה שהמערער ערבב בין כספיו שלו לבין כספי העמותה.
בעקרון, בית המשפט הדן בערעור אינו מהווה "ערכאה אלטרנטיבית" לפקיד השומה, ואין להתחיל להביא לפניו את הרישומים והראיות לפניו. גם גישה מקילה או גמישה כאמור, אינה מביאה במקרה זה לקבלת עיקר גרסת המערערים, מאחר שגם הראיות שהובאו בערעור לתמיכתה היו דלות.
המערער טען, כי הוא הוכיח כי העניק סיוע רב לאנשים באמצעות העמותה, והפנה לאחד הנספחים לנימוקי הערעור. מסמכים אלו לא הוגשו כלל לבית המשפט כראיה. לא ניתן להסתמך כעל ראיה על מסמכים שצורפו לכתבי בי-דין ולא הוגשו לבית המשפט כראיה. יתר על כן, מסמכים אלו כלל לא הוגשו לפקיד השומה בהליך השומתי ובשלב ההשגה, ומטעם זה גם לא ניתן היה להגישם לראשונה בבית המשפט.
♦ העובדות שצוינו מובילות למסקנה, כי למעשה הקמת העמותה שימשה אך כסות למצב האמיתי, שבו המערער היה בעל ההכנסות ועשה בהן לצרכיו. מלכתחילה לא היו ההכנסות הכנסות של העמותה, ולכן, למעשה, אין צורך להיזקק למנגנון הרמת המסך. מכל מקום, התוצאה זהה. לאור האמור, צדק המשיב בייחסו את ההכנסות העמותה למערער.
המערער עצמו כלל לא ניהל ספרים, ולפיכך קבע פקיד השומה את הכנסתו החייבת של המערער בצו כחייב ולא ניהל. ההכנסה שיוחסה למערער היא הכנסה שלשיטתו יש לכל היותר ליחס לעמותה. לעיל כבר נאמר, כי בנסיבות ערבוב הכספים, העלמת כספים והשימוש בכספים שלא למטרות העמותה, נכון לראות בכספים שנתקבלו כביכול עבור העמותה ככספי המערער.
♦ בית המשפט נתן דעתו לעניין חישוב השומה לפי מיטב השפיטה וקיבל חלקית את טענות המערער כי חישוב השומה אינו סביר. מכל טענות המערער המגוונות, קיבל בית המשפט את טענתו כי לא ניתן להתעלם מהתעצמות החשיפה התקשורתית בשנת 2000. גם אם המערער נחשף בתקשורת גם קודם לשנת 2000, הרי בשנה זו החשיפה נעשתה דרך תכנית טלוויזיה פופולארית, ואף דרך תכניות רדיו שהמערער הנחה בעצמו. בשנת 1995 מדובר על חשיפה באמצעות הרדיו, ובשנת 2000 חשיפה, כאמור, באמצעות הטלוויזיה. משכך, בית המשפט הפחית מהשומות לשנים 1997-1999 ובכך קיבל את הערעור בחלקו.
לשיטת המערער, המשיב נהג כלפיו אפליה, מאחר שעמדתו ברגיל היא שתרומות או מתנות שמקבלים רבנים אינן מהוות בידם הכנסה. ברם, צודק המשיב בתשובתו, לפיה תיק זה אינו עוסק בתרומות, אלא בשירותים שנתן המערער בעבור תשלום. כינוי אותו תשלום בשם "תרומה" – אפילו אם זה המונח שננקט על-ידי המערער למול מקבלי העצות והברכות – אינו מועיל לשנות את מהותו, כאשר הוא בא בצמוד לשירות, מה גם ש"נתרם" לכיסו של המערער.
 
תוצאה:
♦ הערעור נתקבל בחלקו.
ניתן ביום: 30.6.2009.
ב"כ המערער: עו"ד י. וגנר.
ב"כ המשיב: עו"ד נ. סרי.