הצהרת הון – טענות עובדתיות סותרות

♦ בשנת 1992 הקים המערער את חברת ט.ר.ת שיווק בע"מ (להלן: "חברת ט.ר.ת"). ובדוחות הכספיים של החברה ליום 31.12.1992 עליהם חתם, נרשמה לזכותו של המערער כבעל מניות התחייבות שוטפת בסך של 1,656,969 ₪. המשיב ערך השוואה בין שתי הצהרות הון שהגיש המערער, ליום 31.12.1989 וליום 31.12.1998 ונמצא, כי המערער לא הצהיר על השקעתו בחברת ט.ר.ת שכנגדה כאמור נרשמה לזכותו בספריה יתרה בסך 1,656,969 ₪. משכך תיקן המשיב את ההון המדווח על ידי המערער ליום 31.12.1998 והוסיף לו את הסך של 1,656,969 ₪. כמו כן הוסיף המשיב להון המדווח סך של 438,328 ₪ בגין הוצאות מחייה משוערות ובסך הכל קבע, בהעדר הסבר אחר מצד המערער, כי בתקופת ההשוואה שבין שתי הצהרות ההון נתגלו הפרשי הון בלתי מוסברים בסך כולל של 2,235,916 ₪. המשיב ייחס הפרשים אלה כהכנסות לא מדווחות לשנות המס 1997 ו-1998 בשומות לפי מיטב השפיטה שהוציא למערער.
♦ המערער הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב וטען, כי היתרה לזכותו שנרשמה במאזן חברת ט.ר.ת לשנת 1992 אינה משקפת העברת כספים במזומן ממנו לחברה. אשר להוצאות המחייה המשוערות שייחס לו המשיב טען המערער כי אלה מופרזות ואינן תואמות את רמת חייו בפועל.
בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של המערער וקבע כי המערער לא הרים "ולו במעט שבמעט" את נטל השכנוע המוטל עליו לבסס את עמדתו ולשלול את עמדת המשיב. בשל כך הערעור.
♦ המערער טען, כי משקבע בית המשפט שהוא הלווה לחברת ט.ר.ת סך של 1,656,969 ₪ במהלך שנת 1992 היה על המשיב לייחס חלק זה מן הגידול הבלתי מוסבר בהונו לשנת המס 1992 ולא לשנות המס 1997 ו-1998 כפי שעשה. הוא מוסיף וטוען, כי בהתחשב בכך ששומת המס לשנת 1992 כבר הפכה סופית והיא שנה "סגורה" לא ניתן עוד לחייבו במס בגין הכנסה המשויכת לה.
♦ המשיב טען לגופו של עניין, כי על מנת לבחון את טענות המערער לפיהן יש לשייך את ההכנסה הבלתי מדווחת שיוחסה לו בגין ההלוואה וכן את ההכנסה הבלתי מדווחת שיוחסה לו בגין הוצאות מחייה לשנים אחרות מאלה שנקבעו בשומה לפי מיטב השפיטה היה עליו להניח תשתית עובדתית המוכיחה באילו שנים צמחה הכנסה בלתי מדווחת זו הלכה למעשה והוא מוסיף וטוען, כי אין כל חזקה לפיה ההכנסה שהיוותה מקור להוצאות מחייה של נישום הופקה במועד שבו הוצאו אותן הוצאות.

ביהמ"ש העליון - כב' הש' א. חיות, מ. נאור, י.אלון:
♦ לא ניתן היה להעלות בערכאה הדיונית עובדות המכחישות זו את זו, דהיינו, כי הגידול בהון אינו נובע מהכנסה בלתי מדווחת ולחלופין, כי מכל מקום יש לשייך את ההכנסה הבלתי מדווחת ממנה צמח הגידול בהון לשנים סגורות.
העובדה כי קו הטיעון אותו בחר המערער להעלות לא התקבל, אינה מפיגה את האיסור החל על העלאת טענות עובדתיות חלופיות ואין בה כדי להכשיר העלאת טענות עובדתיות חלופיות בשלב הערעור לאחר שאלה לא עלו בבית המשפט המחוזי וממילא לא הובאו שם ראיות לביסוסן.
רק בשל כך דין הערעור להידחות, עקב העלאת טענות עובדתיות חילופיות. וראו לעניין זה ע"א 10704/05 לוגסי נ' פקיד השומה (ר' תקציר בגיליון מס פקס 461).
♦ העובדה שהמערער הזרים לחברת ט.ר.ת כספים בשנת 1992 אינה מחייבת מסקנה אחת ויחידה לפיה הכספים שהזרים נובעים מהכנסה חייבת שנוצרה קודם למועד ההזרמה, אם כי זוהי כמובן אחת האפשרויות. כך בהחלט יתכן, כי הון בלתי מוסבר יצטבר בידי נישום בשנה פלונית אף שההכנסה הבלתי מדווחת שבאמצעותה נצבר אותו ההון טרם נצמחה לו. ביהמ"ש אף נתן דוגמא:
"טלו לדוגמא נישום הרוכש מכונות או ציוד לעסקו בשנה פלונית ומממן את הרכישה בהלוואות או באשראי שקיבל, אותם הוא פורע מהכנסותיו לאחר מועד הרכישה ולאורך מספר שנים; או טלו נישום אחר המזרים בשנה פלונית כספים לעסקו (דוגמת הזרמת הכספים על ידי המערער לחברת ט.ר.ת במקרה שלנו) מהלוואה שנטל אותה הוא פורע מהכנסותיו לאחר מועד ההזרמה לאורך מספר שנים. אינני קובעת כמובן שכך אירע במקרה שלפנינו. כל שברצוני לומר הוא כי העובדה שהוזרם כסף או נרכש נכס בשנה פלונית אין בה בהכרח משום ראיה חלוטה לכך שההכנסה הבלתי מדווחת המיוחסת לנישום נוצרה אף היא במועד ביצוע ההזרמה או הרכישה כאמור ואין לשלול בהקשר זה אפשרויות נוספות כגון אלה המפורטות לעיל". בשל כך מוטל על המערער הנטל להצביע על מועד היווצרות ההכנסה הלא מדווחת וערפל, ככל שנותר בעניין זה, צריך שיפעל לחובתו.
♦ העובדה שהכספים הוזרמו לחברת ט.ר.ת באותה שנה היא לבדה אינה מהווה ראיה קונקלוסיבית לכך שבאותה שנה עצמה צמחה גם ההכנסה הבלתי מדווחת שיוחסה למערער בעקבות כך.


תוצאה:
♦ הערעור נדחה.


ניתן ביום:7.8.08
ב"כ המערער: עו"ד י. קינן.
ב"כ המשיב: עו"ד י. הירשברג.