הרמת מסך "אוטומטית" בגין הוצאת חשבוניות פיקטיביות

♦ הסוגיה העיקרית העומדת בבסיס פסק הדין הינה, האם גם בהנחה שהחשבוניות נשוא הערעור הוצאו מבלי שבוצעו העסקאות האמורות בהן, עדיין ה"כתובת" להטלת הסנקציות בשל כך, עפ"י סעיף  50 (א) לחוק מע"מ, הינה המערערת, שהיא העוסק מוציא החשבונית ולא המערער שהינו בעל החברה או שמא ניתן לחייב את שניהם.
♦ ערעור המערערת (פ.מ.י) המתמקד בטיבן של חשבוניות חברת "חלום" שהוצאו למערערת וקוזזו על ידה ממס עסקאותיה. בערעורו של המערער השיג המערער על חיובו, אישית, בכפל מס ובקנס בגין עשרות החשבוניות שהוציאה המערערת, באמצעותו כמנהלה לבן ארי.
♦ לטענת המשיב, המערערת לא ביצעה עבודה עבור בן ארי וכל אותן החשבוניות לא היו אלא מסווה לא אמיתי לעבודות ההעמסה וההובלה שבוצעו במחצבה על ידי קבלן מהרש"פ שאיננו "עוסק".
♦ טענת המערער הינה, כי המערערת הייתה גם הייתה "קבלן ראשי" של בן ארי אשר ביצעה את העבודות (נשוא החשבוניות) באמצעות קבלן המשנה "חלום". המערער אינו חולק, כי למערערת עצמה לא היו עובדים, לא היה ציוד העמסה או הובלה ולא היו אמצעי ייצור או עבודה משלה אולם, לטענתו חברת חלום ביצעו עבורה את כל אותן העבודות כקבלן משנה שלה.
לחילופין טען המערער, כי גם בהינתן הקביעה שהחשבוניות האמורות הוצאו מבלי שבוצעו העסקאות האמורות בהן, עדיין ה"כתובת" להטלת הסנקציות בשל כך (עפ"י סעיף 50 (א) לחוק) הינה המערערת – שהיא העוסק מוציא החשבוניות, ולא המערער.לטענת המערערים, "הרמת המסך" שביצע המשיב בהטלת הסנקציות על המערער עצמו (מנהל ה"עוסק") אינה בגדרי סמכותו עפ"י סעיף 50 (א) לחוק. לטענתו, עפ"י סעיף 106 ב' לחוק – אין מקום להטלת חיוב אישי של כפל מס על מנהל חברה בגין מעשי החברה אלא אם כן הוצאו מלכתחילה השומה או החיוב על החברה וערעור החברה על כך לבית המשפט נדחה.
 

ביהמ"ש המחוזי ב"ש – בפני כב' הנשיא יוסף אלון:

♦ לדעת ביהמ"ש, הסנקציה שקבע המחוקק בסעיף 50 (א) מכוונת במפורש, ומלכתחילה, גם נגד מי שמתיימר לפעול שלא כדין, בשם "עוסק" על כן אין סיבה לצמצם הוראה זו דווקא ורק למקרה בו אותו ה"אדם" פעל שלא בהרשאת העוסק. הגיונה ההרתעתי של ה"סנקציה האזרחית" שבסעיף זה כוחה יפה גם לגבי מנהל מורשה של עוסק המוציא בשמו "חשבוניות עסקה" בידיעה כי לא היו עסקאות כלשהן כקבוע בסעיף 47 לחוק. משנמצא כי כל אותן החשבוניות לא שיקפו עסקאות, כמובנן בסעיף 47 לחוק, ומשהרחיב המחוקק בסעיף 50 (א) את תחולת הסנקציה מה"עוסק" כשלעצמו גם על "אדם שאינו רשאי..." ביהמ"ש לא מוצא סיבה לצמצם את הפרשנות המתבקשת להוראה ע"י ב"כ המערערים.
♦ לעניין טענת ב"כ המערערים כי "הרמת המסך" בעניין הטלת כפל הקנס הוסדרה נקודתית בסעיף 106 ב' לחוק. קבע ביהמ"ש כי הוראת סעיף 106 ב' ענינה בהטלת כפל המס כאמצעי ענישה בגידרם של הליכים פליליים הנפתחים נגד החברה או מנהליה, בגין עבירות על הוראות החוק. וכי לא זהו "כפל המס" בו עוסק סעיף 50 (א) לחוק אשר איננו אלא סנקציה אזרחית במובן שנקבע לה בפסיקה. אשר על כן ההפניה וההיקש שמבקש לעשות ב"כ המערערים בין הוראת סעיף 50 (א) להוראת סעיף 106 ב' לחוק – אינם ממין העניין.
♦ ביהמ"ש דחה גם את טענת המערער, לפיה גם אם ניתן להטיל כפל הקנס על המערער אישית מכוח סעיף 50 (א) התוצאה המעשית הנובעת מכך בעניין דנן הינה, כי בפועל בגין אותן חשבוניות הוטל למעשה כפל מס כפול של פי ארבעה. זאת לאור העובדה שהמערערת לקתה בכפל מס על סכומי המס נשוא חשבוניות העסקה עם בן ארי ואילו המערער אישית לקה בכפל מס על אותן ה"עסקאות" בהשתקפות הראי שלהן. כ"מס תשומות" בחשבוניות חב' חלום למערערת.
♦ ביהמ"ש קבע, שאין חפיפה בין ה"עסקאות" כביכול נשוא חשבוניות העסקה של המערערת שהוצאו לבן ארי לבין "העסקאות" שבחשבוניות חב' חלום למערערת. הראשונות מתיימרות לבטא עבודות ושירותים שסיפקה כביכול המערערת לבן ארי. והאחרות לעומת זאת משתרעות על קשת רחבה ביותר של עבודות ושירותים שסיפקה כביכול חב' חלום למערערת באתרי עבודה שונים בכל רחבי הארץ. הראשונות יצרו כלי ומנגנון לקיזוז תשומות שלא כדין ע"י בן ארי (מקבלת החשבוניות) והאחרונות יצרו כלי ומנגנון דומה בידי המערערת. חשיפת מנגנון כפול זה של הוצאת כספים שלא כדין מאוצר המדינה היא המצדיקה עניינית את תכלית סנקציית כפל המס באופן נפרד ביחס לכל אחד ממרכיבי אותו המנגנון.
♦ בהערת אגב ציין ביהמ"ש, כי יתכן והיה אולי מקום לשקול בחינת הפחתה חלקית של אחד מ"כפלי המס" על ידי מנהל מע"מ בגדרה של סמכותו לעניין זה על פי סעיף 100 לחוק. דא עקא, המערערים לא פנו בבקשה שכזו למנהל ואף לא העלו טענה מעין זה בערעוריהם. מכל מקום, ויהיה המניע של המערערים אשר יהיה, ביהמ"ש אינו מצא מקום בנסיבות העניין להיזקק בגידרם של ערעורים אלה לעניין זה של סמכות המנהל עפ"י סעיף 100 לחוק ואם היה או לא היה מקום או הצדקה להפעלתה (החלקית) אילו היו משנים המערערים מקו טענותיהם.
התוצאה:
♦ הערעורים נדחו
ניתן ביום 10.01.2011
ב"כ המערערים: עוה"ד תמיר סולומון
ב"כ המשיב: עוה"ד ירון פנש