השבת מס ששולם בטעות - התיישנות

♦ התובעת הינה חברה ישראלית שהוקמה בשנת 1988. עם רישום ניירות הערך שלה למסחר בבורסת הנאסד"ק בניו יורק ביום 19.9.2000, נרשמה התובעת כחברה ציבורית.

♦ התובעת הגישה את דוחות הקצאת המניות לרשם החברות, ועל פי אישורי הטבעת מסמכים במס בולים אותם צירפה לכתב התביעה, עולה כי בגין ביול דוחות אלו שילמה סך של 2,312,848 ₪ (להלן: "הביול").
 
♦ ביום 23.8.2006 ניתן פסק דינה של כב' השופטת ד' קרת-מאיר בע"ש (תל-אביב-יפו) 1019/05 שופינג.קום בע"מ נ' מנהל המכס והבלו (פורסם בנבו), שם נקבע, כי מעת חקיקתו של חוק החברות החדש (אשר נכנס לתוקף ביום 1.2.2000), חוק מס בולים אינו חל על דוח הקצאת מניות של חברה ציבורית הנסחרת בחו"ל. פסק דין זה אף קיבל את אישורו של בית המשפט העליון.
 
♦ לאור פסק דין זה, פנתה התובעת ביום 28.2.2007 לרשויות המס, בדרישה להשבת הכספים אשר שולמו על ידה בגין הביול, אשר בדיעבד התברר לה כי נגבו שלא בהתאם לדין. דרישה זו נדחתה מהטעם שדין כספים אלו כדין מס ששולם ביתר, עליו חלה תקופת התיישנות של 3 שנים בלבד. בעקבות כך, הוגשה תובענה זו, כאשר עילת התובענה הינה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. ביום 28.11.2007 הגישה הנתבעת בקשה בקשה לסילוקה של התביעה על הסף עקב התיישנותה (בש"א 7922/07).
 
♦ לטענת התובעת אין להחיל ביחס לתשלום אותו שילמה בגין הביול, את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק מסים עקיפים"), ממספר טעמים חלופיים:
 
♦ ראשית, טוענת התובעת כי התשלום המוחזק בידי הנתבעת אינו מהווה תשלום מס, ומשכך אין להחיל לגביו הוראה כלשהי בתחום דיני המיסים העקיפים.
 
♦ שנית, על פי לשונו, תכליתו ופרשנותו של חוק מסים עקיפים, לא ניתן להחיל את הוראות ההתיישנות הקבועות שבו במקרה דנן.
 
♦ לטענת הנתבעת, ההתיישנות בדיני המס הינה התיישנות מהותית, ובחלוף תקופת ההתיישנות פוקעת הזכות להשבה. עוד מוסיפה הנתבעת, כי אין בסמכותה להאריך תקופה זו, והואיל והיו ידועות לתובעת כל העובדות, יש למנות את תקופת ההתיישנות ממועד תשלום המס.
 

בימ"ש מחוזי ירושלים - כב' הש' י. שפירא:

♦ בית המשפט עושה אבחנה בין מקרה בו אדם מן הישוב אשר הפקיד את כספו בידי אדם אחר, אף אם זהו אדם הנושא תפקיד ברשויות המס, שלא מתוך כוונה לשלם מס כלשהו באמצעות כסף זה, כאשר ברור שלא יחולו לגביו דיני ההתיישנות החלים על מסים עקיפים, לבין מקרה בו הנישום הגיע למשרדי רשויות המס, מתוך מחשבה כי חלה עליו החובה לשלם מס, ושילם את הסכום לצורכי מס. שאז גם אם התשלום שולם בהיעדר עיגון חוקי, תשלום זה הינו בגדר מס וחלות עליו הוראות ההתיישנות הקבועות בחוק מסים עקיפים.
 
♦ למרות קביעה זו, ולמרות החלטת בית המשפט, סבור כב' השופט, כי ייתכן ויש מקום לבחון בשנית את ההלכה הקובעת כי תשלום ששולם בהיעדר עיגון בחוק דינו כמס. ואומר בית המשפט "לעניות דעתי, הלכת שחר אינה מביאה בהכרח למסקנה שתשלום שנגבה ללא עיגון חוקי הינו בגדר מס, וכי הנימוקים בהלכת טמפו, על בסיסם הוחלה הלכת שחר על סוגיה דומה לסוגיה זו נשוא פסק הדין, ראויים לבחינה מחודשת".
 
♦ לעניין טענת ההתיישנות, בית המשפט אינו מקבל את טענת התובעת, כי יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות ממועד מתן פסק הדין בעניין שופינג.קום, לאור סעיף 8 לחוק ההתיישנות, היות שטרם כך לא ידעה ולא יכלה לדעת על זכותה להשבה.
סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כך: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."
ואולם, לדעת בית המשפט, במקרה דנן, מדובר על טעות משפטית ולא על טעות בעובדות המהוות את עילת התובענה, ולפיכך סעיף 8 לא חל במקרה זה ויש לספור את תקופת ההתיישנות ממועד התשלום.
ומוסיף בית המשפט בסוגיה זו ואומר: "זאת ועוד, התובעת איננה אדם פרטי שאינו מקבל ייעוץ מקצועי בתחומי החשבונאות, אלא הינה חברה ציבורית (שחקן חוזר), לפיכך ניתן לקבוע בנקל כי היתה בידיה היכולת לבחון ולבדוק את חבותה במס טרם תשלומו או בסמוך לכך, והיא, בניגוד לחברות אחרות – כדוגמת שופינג.קום, לא עשתה כן".
 
תוצאה:
♦ הבקשה מתקבלת והתביעה נדחית.
ניתן ביום 3.11.09
ב"כ התובעת: עו"ד מ. אקוניס ועו"ד ג. שיף.
ב"כ הנתבעת: עו"ד ש. ויזל.