השלום זיכה המחוזי הרשיע

♦ רקע עובדתי ופסק דינו של בית משפט קמא (כב' השופט דן מור):
משיבה מס' 1 ומשיבה מס' 2 הן חברות המספקות שירותי ניקיון ותחזוקה לגופים שונים. משיבים מס' 3 ו - 4 הם בעלי המניות והמנהלים הפעילים של משיבות מס' 1 ו – 2.
נגד המשיבים הוגש כתב אישום, בו שני אישומים בגין עבירות על סעיפים שונים בחוק מע"מ שנעברו לכאורה על ידי המשיבים.
על פי כתב האישום, עברו המשיבים על האיסור המופיע בחוק מע"מ, לנכות שכרם של עובדים כתשומות בדיווח החודשי וזאת על ידי הצגת מצג כוזב, לפיו קיבלו שירותי אספקת כוח אדם מקבלני משנה (להלן: "מוגד" ו/או "אוריגון") וניכו את מס התשומות על פי חשבוניות מס שהוצאו להם על ידי ספקי משנה אלה.
בפועל, כך מכתב האישום, לא היו לאותם ספקי משנה עובדים משלהם ולכן גם לא סיפקו למשיבים עובדים.
על פי כתב האישום, בנכותם את מס התשומות כאמור, ניהלו המשיבים פנקסי חשבונות כוזבים, ניכו תשומות שלא כדין והשתמשו במרמה, עורמה ותחבולה על מנת להתחמק מתשלום מס ערך מוסף המוטל עליהם.
בית משפט קמא אימץ את גרסת המשיבים, זיכה אותם מן האשמות שיוחסו להם בכתב האישום וכך קבע:
"הנני מזכה את הנאשמים מכל אשמה. אין ענייננו בזיכוי אך מחמת הספק, אלא שלטעמי, אין במעשי הנאשמים כל עבירה. התפיסה כאילו ניתן להתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של מוגד ואוריגון, כחברות המספקות כוח אדם וכאילו מדובר היה בעסקה סיבובית של מסירת שיק, קבלת חשבונית והשבת המזומן לידי י.א.מ – חסרת כל בסיס".
 
בית המשפט המחוזי בת"א (כב' ההרכב ברלינר, ברוך והמר) קבע:
♦ השאלות העומדות להכרעה בערעור נגעו בשני מישורים:
 המישור העובדתי - הקשור רובו ככולו למהימנותם של המשיבים, מהימנות העדים, הפערים שנמצאו בין ההודעות שנמסרו על ידם בחקירתם ובין עדויותיהם בבית המשפט וכשירותם של החוזים והמסמכים שהוגשו בבית המשפט. המישור המשפטי - העוסק בשאלת קיומה של עבירת הוצאת חשבוניות מס פיקטיביות.
♦ לאחר שבית המשפט המחוזי בחן את טענות המערערת, טענות המשיבה והראיות בתיק, דעתו הייתה, כי מקרה זה בא בגדר אותם חריגים, המחייבים התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, באשר הן אינן מתיישבות, במרבית הזמן, עם הראיות הברורות שהיו לנגד עיניו. מדובר בקביעות שהן, בראש ובראשונה, קביעות שבהגיון, אותן ביקש בית משפט קמא להשתית על הראיות שהוצגו לפניו, ולדעתו נתפס לכמה וכמה טעויות אגב כך. זהו בהחלט מקרה בו ניתן לומר, שקביעות בית המשפט הינן "מוטעות ובלתי סבירות", כמאמר בית המשפט העליון בע"פ 395/06 מיכאל חליסטוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם).
♦ כמו כן קבע הוא, כי אין לקבל את קביעתו של בית משפט קמא, שהעדיף את עדויותיהם של המשיבים ושל קבלני המשנה בבית המשפט, לאחר שקבע כי החוזים שהוצגו לבית משפט קמא אינם אלא חוזים מזויפים ולאחר שקבע, כי קבלני המשנה לא סיפקו למשיבים עובדים וכי המשיבים הם-הם המעסיקים הבלעדיים של הפועלים אשר נטען, כי הועברו להיות פועלי קבלני המשנה, ולפיכך קבע, כי בין המשיבים לקבלני המשנה לא נחתמה עסקה לאספקת פועלים כפי שנטען.
משכך ולנוכח ההלכה הפסוקה, לפיה עוסק המסתמך על חשבונית מס שאיננה משקפת עסקה אמיתית, לצורך ניכוי תשומות, הנו בעל כוונה להתחמק מתשלום, הרי שיש לראות במשיבים בעלי כוונה להתחמק מתשלום מס.
♦ היסוד העובדתי של העבירה הוכח על ידי המערערת – המשיבים ניכו מס תשומות באמצעות חשבוניות שלא שיקפו עסקה אמיתית בינם ובין מוגד ואוריגון. כאמור, הצליחה המערערת להראות, כי המשיבים הם שהעסיקו את הפועלים לכל דבר ועניין והחשבוניות שניפקו לה מוגד ואוריגון, בגין העסקת עובדים, היו חשבוניות כוזבות.
 
לעניין היסוד הנפשי המיוחד הנדרש בעבירה המיוחסת למשיבים – ביצוע המעשים מתוך מטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, גם כאן הוכחה הכוונה המיוחדת בעניינים של המשיבים. המשיבים עשו שימוש בחשבוניות פיקטיביות, שלא שיקפו עסקה אמיתית, לצורך ניכוי מס תשומות, ובכך הקטינו, שלא כדין, את סכום המס שהיו צריכים להעביר רשויות מע"מ.  
התוצאה: בית המשפט קיבל את הערעור, הרשיע את המשיבים והחזיר את התיק לבית משפט קמא על מנת שייתן גזר דין.
ניתן ביום: 12.5.08
ב"כ המערערת: עו"ד מ. כספי
ב"כ המשיבים: עו"ד נ. אברהמי ועו"ד א. איתם.