התערבות מהותית של בית המשפט העליון בגובה השומות

♦ המערער מתגורר בכפר דהמש בפאתי לוד, עסק בחקלאות, ובשנת 1994 פתח "מוסך מדרכה" לטיפול בציוד כבד. ספרי המערער לשנות המס שבערעורים נפסלו. המערער תקף את פסילת הספרים לשנים 1996-1994 בפני הוועדה לקבילות פנקסים, אך זו דחתה את בקשתו. במסגרת ערעור המס בפני ביהמ"ש המחוזי, השיג המערער גם על פסילת הספרים לשנים 1999-1997. המשיב הסתייע בחוות דעת של אחד מעובדיו המתמחה בתחום הרכב (להלן: "המומחה"), ועל סמך חוות דעתו של המומחה "נבנתה" למשיב שומה לפי מיטב השפיטה. למרות מסקנתו, כי לצורך ניהול פנקסים אין להבחין בין מוסך קבע מקורה לבין מוסך נייד הפועל תחת כיפת השמיים,סבר ביהמ"ש קמא, כי יש ליתן את הדעת על ההבדלים בין השניים. כך, "מוסך המדרכה" מושפע מחסדי מזג האויר, אינו מסוגל להעניק את מגוון הטיפולים המוענקים במוסך רגיל, ומספר האנשים העובדים בו יהיה על פי רוב מצומצם. לימים, כאשר חוג לקוחותיו התרחב, החל המערער להעסיק בזמנים מסויימים עובדים מזדמנים מהשטחים, עד אשר הפך מ"מוסך מדרכה נייד" למוסך של ממש. ביהמ"ש קמא קבע, כי המערער נשא בנטל והוכיח, כי השומה שנערכה על ידי המשיב, בין השאר, לאור קביעותיו האחידות, היתה מופרזת, וכי המוסך שניהל בשנות פעילותו הראשונות לא היה כשאר המוסכים. על רקע קביעות אלה, סבר ביהמ"ש קמא כי יש לשום את המערער על פי העקרונות שהתווה המשיב, אך להתאימם באופן שהשומות יבטאו את התפתחותו של העסק. בהתאם לכך תיקן ביהמ"ש קמא את הנתונים בטבלה שערך המשיב, והציב נתונים אחרים, ועל פי שיטת החישוב של המומחה, הגיע ביהמ"ש לתוצאה שונה בכל אחת משנות המס. בשורה התחתונה, התוצאה הסופית היא, שעל פי הנתונים שהציב ביהמ"ש קמא, השומות שהוצאו למשיב הופחתו בכ- 28% מהשומות שהוצאו ע"י ביהמ"ש קמא. על כך נסב הערעור שבפנינו.

♦®טענות המערער, כי התוצאה הסופית אליה הגיע ביהמ"ש קמא בסופו של יום, מנותקת לחלוטין מהמציאות בשטח. לעניין פסילת הספרים, הצביע המערער על כך שהספרים נפסלו לא בשל אי רישום תקבול ולא מפני שהמשיב הטיל דופי בהוצאות שנתבעו על ידיו, אלא אך ורק מאחר שלא ניהל יומן עבודה. לטענתו, הספרים משקפים את הכנסותיו המלאות ואין זה סביר כי יוספו למחזורו מאות אחוזים. 

♦ טענות המשיב, כי אין מקום להתערב בקביעותיו של ביהמ"ש קמא, כי בצדק קיבל ביהמ"ש קמא את קביעות המשיב בעניין מחזור החלפים, וכי לעניין מחזור העבודה קיבל ביהמ"ש קמא חלק מטענותיו של המערער, כך שאין למערער על מה להלין.

♦ ביהמ"ש קובע, כי אינו רואה להתערב במסקנתו של ביהמ"ש קמא, שאישר את פסילת ספרי המשיב. המשיב לא ניהל יומן עבודה, החשבוניות שהוציא אינן מפורטות, כך שהמערער ניהל את ספריו בסטיה מהותית מהוראות ניהול פנקסים. אשר לגובה השומה, במקרה כאמור לא ייטה ביהמ"ש שלערעור להתערב בשומה ולא ימיר את שיקול דעתו של פקיד השומה בשיקול דעתו שלו. על אחת כמה וכמה, ביהמ"ש זה. ביהמ"ש קבע, כי גם בהנחה שהיה מקום להוציא שומה לפי מיטב השפיטה וב"מעשה עשוי" עסקינן, ומבלי להתערב בממצאי העובדה והמהימנות של ביהמ"ש קמא, יש מקום להתערבות מהותית בגובה השומות שהוצאו למערער ודין הערעור להתקבל בעיקרו. לתוצאה זו הגיע ביהמ"ש בעקבות הממצאים והקביעות של ביהמ"ש קמא, ובכך קיבל את הטענה הבסיסית של המערער, לפיה קיים פער של ממש בין הקביעות העובדתיות של ביהמ"ש קמא לבין התוצאה הסופית של השומה. ביהמ"ש מנמק את מסקנתו, כדלקמן: כפי שעולה גם מפסק דינו של ביהמ"ש קמא, המערער היה "מוסכניק" שהעניק שירותי טיפול לרכב כבד בשטח פתוח, כשהוא נודד באזור מגוריו בקרב אוכלוסיה סוציו-אקונומית קשת-יום, כאשר לעיתים הובאו אליו הכלים הכבדים לתיקון לחצריו, במדרכה סמוך למקום מגוריו. קביעות אלה, אינן מתיישבות עם התיקונים המינוריים-יחסית שהכניס ביהמ"ש קמא בסופו של יום בטבלאות המשיב. ביהמ"ש קבע, כי יש קושי להעריך את הכנסתו של המערער בשנים 1999-1994 ואין למערער אלא להלין על עצמו על כך שלא ניהל יומן עבודה כדת וכדין ועל החשבוניות המרושלות שהנפיק. מנגד, וכפי שציין ביהמ"ש קמא בצדק, שומה לפי מיטב השפיטה צריכה להיות סבירה ובהתחשב בנתוני העסק הספציפי ובאופי העסק, על מנת שלא תהפוך שומה לפי "מיטב השפיטה" לשומה לפי "מיטב השחיטה" כמאמר ליצים. בנסיבות אלה, אני סבור כי אין מקום להתערב כלל במחזור המוצהר על ידי המשיב בשנת 1994, עת החל בצעדיו הראשונים בתחום. בשנים 1998-1995, כאשר עדיין רוב עיסוקו היה כ"מוסך נודד", יש להוסיף על דרך האומדנה תוספת של 25% על המחזור המוצהר ובהתאם לכך יש לערוך את החישוב המתוקן על פי הטבלה שערך המשיב.

♦ הערעור התקבל ברובו, המשיב חוייב ב- 30,000 ש"ח הוצאות.