זיכוי בעבירות מס והרצת מניות

♦ בכתב האישום המתוקן, לאחר מחיקת מי שהיה נאשם מס' 2, אבי קווה, שני אישומים. באישום הראשון מואשם הנאשם הן בעבירה של שימוש במרמה, ערמה ותחבולה, בכוונה להתחמק ממס, עבירה על סע' 220 (5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), והן בעבירה של השפעה בדרכי תרמית, עבירה על סעיף 54 (א) (2) לחוק ניירות ערך, תשכ"ה 1968, וזאת ב- 9 מקרים. באישום השני מואשם הנאשם בעבירה של אי קיום הוראות סעיף 37 לחוק ניירות ערך והתקנות שהותקנו על פיו, עבירה על סעיף 53 (א) (4) לחוק הנ"ל.
 
בימ"ש השלום בת"א- כב' השופט ד. מור:
♦ לאחר שניתח ביהמ"ש את הראיות שהובאו בפניו קובע: הנאשם לא פעל במניפולציה אסורה להעלאת שער המניה. לכל היותר – פעל לאיסוף המניות, ממניעים כלכליים כשרים, אף אם בהבנה כי שער המניה צפוי לעלות בגין פעולת האיסוף. גם אם היה הנאשם מעוניין בהעלאת השער, תוצאה זו נובעת מעצם קשירת העסקאות הלגיטימיות במהלך המסחר, ללא כל כוונת זדון סמויה. הנאשם לא יוצר כל מצג שווא בפעולות במסחר בבורסה. על כן, רישום שער המניה בעסקת מכירת המניות לחברה הפרטית שהקים הנאשם (להלן: "יממכ"), בשער הנעילה בבורסה ביום הרכישה, אינה תרמית, ואין לטעון כי הנאשם פעל במרמה ותחבולה כלפי פקיד השומה. מעבר לכך, על מנת להטיל אחריות בפלילים על הנאשם בגין העבירה בניגוד לסעיף 220(5) לפקודה על רישום שער המניה בספרי יממכ להוות מצג כוזב. הרישום היה בשער הנכון והאמיתי. בנוסף לכל זאת, הרי לא הוכח היסוד הנפשי שבעבירה המיוחסת לנאשם. לא הוכח כי הנאשם התכוון להתחמק ממס בגין עריכת עסקת מכר המניות ליממכ בשער המניה שבבורסה. לכל היותר ניתן לטעון כי ענייננו בעסקה מלאכותית. הנאשם מעולם לא הבין או חשב כי העיסקה "בדויה". הרישומים היו גלויים ואמיתיים ולא הוצגה כל ראיה על זדון במעשיו, וכל אשר עשה היה על פי היעוץ שקיבל מרו"ח.
 
♦ כך אף לעניין הלוואת הבעלים. גם אם ידע הנאשם כי מתן הלוואת בעלים ליממכ, לרכישת מניית יובל תעשיות (חברה ציבורית הנסחרת בבורסה). חברה זו הוקמה והונפקה על ידי הנאשם. בחברה זו החזיק הנאשם, יחד עם בני משפחתו, בכ- 85% מהמניות, ויתרת המניות - בידי הציבור), יוצרת מצב בו החזר הלוואת הבעלים פטורה ממס, אין כל רע בכך: ענייננו בתכנון מס לגיטימי. לכל היותר, מדובר, שוב, בעסקה מלאכותית, הכפופה לסמכות פקיד השומה לסיווג מחדש, כאמור בסעיף 86 לפקודה.
 
♦ נושא הלוואת הבעלים, כמניע לתרמית בניירות הערך וככוונה עתידית להתחמק ממס, נולד מאוחר יותר ממועד הגשת כתב האישום. לטעמי, יש טעם לפגם בשינוי חזיתי שכזה, במהלך משפט פלילי. עקרון "המשפט ההוגן" – נפגע. הנאשם כלל לא נחקר ולא נשאל בנושא זה. ממילא אין בפני בית המשפט אלא את גירסת הנאשם בעדותו בפני לדברים אלו. ב"כ המאשימה אומנם מתעקשת לטעון, כי לא כך הם הדברים, אך אינני מסכים לדבריה אלו.
 
♦ בניגוד לכל טענותיה של ב"כ המאשימה, הדיווח לשלטונות המס על רישום שער המניה אצל יממכ, הינו גלוי ואמיתי. בתחילה דיווח רו"ח דרמן על הרישום בשער של הבורסה, דהיינו, 3.44 ₪ למניה. לאחר מכן, מנצל הנאשם, כתכנון מס לגיטימי, על פי הוראת הסיפא לסעיף (ט1) לתיקון 132, ומשנה את שער המניה בעיסקה מול יממכ, בהתאם להערכת השווי הכלכלית של הכלכלן מר וולף, והשער, כמצויין בדו"ח הכספי של יממכ לשנת 2003, הינו 6.86 ₪ למניה, כך שהלוואת הבעלים נרשמת במאזן כ"התחייבויות לזמן ארוך", בסכום כולל של כ- 45 מיליון ₪, פי שניים לערך מהדיווח הראשוני של העיסקה, בשער של 3.44 בלבד. הנאשם "מגדיל" את שיעור הלוואת הבעלים גם לאחר החקירה!
 
♦ בנסיבות אלו, העבירה בניגוד לסעיף 220 (5) לפקודה – לא הוכחה. לא הוכח כל רישום כוזב בספרי יממכ, לא הוכחה קיומה של עסקה בדויה ואף אין לטעון כי הרצת המניות, כביכול, הופכת לעבירת מס. המאשימה אף נכשלה בהוכחת כוונה להתחמק ממס אצל הנאשם.
 
♦ האישום השני – אי דיווח בכוונה להטעות משקיעים: אישום זה מתייחס לרכישת הנאשם, עבור בת זוגו, מרלן, בתאריך 28.10.02, של 87,881 מניות יובל תעשיות, בסכום כולל של 163,393 ₪, מאת מאהנט, באמצעות קווה, מחוץ לבורסה, בשער הנעילה של המניה באותו יום. לטענת המאשימה, המניות, אף שנקנו מחשבונה של מרלן, הן מניותיו של הנאשם, שעל כן היה מחובתו לדווח לרשות ניירות ערך ולבורסה, כאמור בסע' 37 לחוק ניירות ערך, על אחזקת מניות אלו על ידו כבעל עניין בחברה. אי מילוי החובה מהווה את העבירה בניגוד לסע' 53 (א) (4) הנ"ל. אין חולק כי זו היא הוראתו של סע' 37 לחוק.
 
♦ טענת הנאשם הינה, כי המניות הינן מניותיה של מרלן, ובית המשפט החליט לקבל את עמדתו, במלואה. לא ניתן להתעלם ממרלן, כאדם כשיר לכל דבר ועניין, והמאשימה נכשלה בהוכחת טענתה, כי ענייננו ב"איש קש" בלבד. התביעה מרחיקה לכת בניסיונה ללכוד באי חוקיות כל מעשה הנראה לה, לדעתה, כבלתי רצוי.
 
התוצאה:
♦ בית המשפט מזכה את הנאשם מהאישומים המיוחסים לו.
 
ניתן ביום: 13.3.08
ב"כ הנאשם: עו"ד א. רון.