זיכוי מתוק

♦ מדובר בתיק מורכב שעניינו 4 עבירות בניגוד לחוק  מע"מ שיוחסו לארבעת הנאשמים.

 

♦ כתב האישום המקורי התייחס לאי תשלום מלוא המס שבדו"חות המס בתקופות מרץ 98, ספטמבר 98, אפריל 2000 ואוקטובר 2000, בסכום מס מצטבר שלא שולם בסך כולל של 667,613 ש"ח.

 

 

♦ המדובר במשפט פלילי וברור שכל ספק סביר, שנותר בליבו של ביהמ"ש מן הראוי שיעמוד לטובת הנאשמים. נראה, כי לגבי אחריותן בפלילים של נאשמות 1 ו-2 (החברות) אין עוד חולקים ונותר לביהמ"ש להכריע לגבי אחריותם הפלילית ככל שהיא מתייחסת לנאשמים 3 ו-4 (מנהלי החברות).

 

♦ באשר לחלקו של נאשם מס' 3. נטה בימ"ש לקבל, לאור התרשמותו מהעדויות אשר באו בפניו, את העובדה שנאשם מס' 3, גם אם פורמלית היה רשום כמנהל לא עסק הלכה למעשה בניהול, אלא בצד המקצועי של הייצור. לעניין זה התרשם הוא כאמור באופן בלתי אמצעי מנאשם מס' 3, שהותיר על ביהמ"ש רושם אמין ומהימן והיו גם עדי התביעה שתמכו בעניין זה. בעניין נקודה זו קבע בימ"ש, כי יש לנקוט בזהירות יתרה וכידוע המבחן תמיד בשאלה אם המדובר במנהל פעיל, והמבחן איננו אם המנהל רשום או איננו רשום בחברה, אלא השאלה היא הלכה למעשה, האם הוא פעיל כמנהל ויכול שיעשה זאת לצד מנהל פעיל ורשום. ובעניין זה מפנה הוא לפסק דינו של השופט דן מור בת.פ. 5441/05 מבימ"ש השלום תל-אביב, אודות המושג "מנהל פעיל", שתחום אחריותו רחב, גם על מי שלא רשום פורמלית כמנהל, אם ממלא תפקיד ניהולי בפועל בחברה. ולכן במובן זה ניתן היה לזכות את נאשם מס' 3, מהאישומים שיוחסו לו בכתב האישום בשל נקודה זו לבדה.

ביחס לטענה נוספת שהעלה הסניגור, ניתן לראות אותה אף כחילופית ככל שהיא מתייחסת לנאשם מס' 3, אך כמרכזית ככל שהיא מתייחסת לנאשם מס' 4, וזאת טענת ההצדק הסביר, לאמור זו הקבועה בסעיף 119 לחוק מע"מ, שעניינה עבירה של חבר בני אדם ומוטל האשם גם על מי שבעת ביצוע העבירה היה בו, בין היתר,  מנהל פעיל "...זולת אם הוכיח כי העבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט כל האמצעים הנאותים כדי להבטיח קיום הוראות החוק". לאור דברים שקבע בימ"ש דלעיל, אם לא רואים אותו כמנהל פעיל ממילא להגיע לסיפא של הסעיף מבחינת ההצדק הסביר. ואולם אפילו יאמר מי שיאמר, שטעה בימ"ש במסקנתו זו מבחינה עובדתית ויש לראות אותו כמנהל פעיל, עדיין וודאי שיוכל לבקש ולסמוך על הסיפא של הסעיף כפי שמבקש לחסות בצילה נאשם מס' 4, ובכפוף לאמור דלעיל נראה כי שמים הם את יהבם לחלופה השניה בסיפא - שנקטו בכל האמצעים הסבירים לקיום הוראות החוק. בעניין זה קבע בימ"ש, כי הוא מעדיף ללא כל היסוס את טענות ההגנה על טענות באת כח המאשימה. לא ניתן להתעלם כאמור מהשתלשלות האירועים והעדויות שבאו בפניו, המסמכים בכתב שהוגשו תוך העובדה שכל ספק פועל לזכות הנאשמים וברור שעל עקרון זה חל אותו עקרון יסוד של פרשנות בפלילים, צריך לעמוד הפרוש המקל ביותר למי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי הדין ותכליתו של החוק, אינה אלא המטרות, היעדים, האינטרסים, הערכים, המדיניות והפונקציה שהחוק נועד להגשים.  

 

♦ אין כל ספק שאמנם הלכה למעשה לא היתה אפשרות לנאשמים 3 ו-4, להגיש הדו"חות למע"מ נשוא כתב האישום המתוקן, לאמור דו"ח מספטמבר 1998 שאמור היה להיות מוגש בתאריך 15/10/98, ואת הדו"חות הנוספים מאפריל 2000 ואוקטובר 2000. לא נעלמה מעיני בימ"ש העובדה, כי הדו"ח הראשון הינו כשלושה שבועות קודם לצו להקפאת הליכים וסמוך לאחר מכן למינוי הנאמן מטעם ביהמ"ש, והעובדה כי הוגש בפועל, אך שולם סכום של 3,587 ₪ בלבד, כאשר היתרה לתשלום נותרה בסכום של 480,000₪, ואולם גם לגבי דו"ח זה ולא רק לגבי הדוחות הנוספים המאוחרים יותר עומדת לנאשמים 3 ו-4 טענת ההגנה הנ"ל, שכן חזקה על שלטונות מע"מ שנהגו בחוכמה ובשום טעם ושכל, בתיקון כתב האישום ובחזרתם מדו"ח ממרץ 1998 המרוחק ריחוק של למעלה מחצי שנה מתאריך 9/11/98, וגם לגביו למרות שנותרה יתרה לתשלום בסכום של 24,582 ₪ ככתוב בכתב האישום המקורי, הרי לגבי דו"ח זה לא עמדו עוד על הוכחתו וביקשו לתקן את כתב האישום ודברים שיפים לדו"ח זה וודאי יפים שבעתיים לדו"ח מספטמבר 1998, שאם הנאשמות לא היו יכולות לשלם גם לשיטת שלטונות מע"מ את יתרת התשלום ממרץ 1998 על פי הסדר התשלום עימם בפריסה של כ-5 חודשים בסך של 24,582 ₪, כיצד יכלו לשלם סך של 480,000 ₪ באותה עת.

 

♦ בימ"ש מחליט לזכות את הנאשמים 3 ו-4 מהעבירות המיוחסות להם בכתב אישום זה.

יחד עם זאת, לגבי הנאשמות 1 ו-2, הרי בנסיבות הענין ומבלי להתעלם מכל השתלשלות העניינים, לא מצא הוא, כי עומדת למי מהן פטור או הגנה בפלילים מאחריות פלילית המוטלת על כל אחת מהן, בנסיבות הענין בגין אי תשלום הדוחות נשוא כתב האישום. המדובר בחברות עם אישיות משפטית נפרדת וגם אם היום ספק בעיני ביהמ"ש אם ניתן יהיה לממש את העונש הצפוי בגין ההרשעה בפלילים, הרי המבחן תמיד הינו האחריות הפלילית במועד ביצוע העבירות.