זכאות להחזר מס בתחולה משנת 1976

♦ טענתם המקורית של המבקשים בבית משפט השלום היתה, כי הם זכאים להחזרי מס בגין נכותו של המנוח, למן היום בו לקה בשיתוק – 3.5.76 .

 

לימים ניתן בבית משפט העליון  פס"ד בע"א 3602/97 נציבות מס הכנסה ומס רכוש נ' דניאל שחר, שביאר את הסעיף הרלוונטי לענייננו, ס' 160(א) לפקודת מס הכנסה, אשר לפיו ניתן לתבוע החזרי מס ששולם ביתר שש שנים לאחור בלבד. המבקשים צימצמו איפוא את תביעתם בהתאם.

 

♦ המנוח הלך לעולמו, למרבה הצער, ביום ט"ו בכסלו תשנ"ב - 22.11.1991. ב-28.10.92 שלחה אלמנתו מכתב לנציב מס הכנסה, בו ציינה, כי נקבעה למנוח נכות בשיעור 100 אחוז, וכי היא מבקשת את החזר המס המגיע לה. בסופו של יום נתקבלה בקשתה, והוחזרו לה כספי מס לתקופה  של 6 שנים לאחור מיום הגשת בקשתה - 28.10.92, קרי מאז 1986.

המבקשים טענו, כי ההחזר מגיע להם 6 שנים לאחור מיום הגשת בקשת הפטור על ידי המנוח, 25.12.89 .

המשיבה טענה מנגד, כי בקשה כדין מעולם לא הוגשה.

 

♦ ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור בקבעו, כי "בקשה לקבלת פטור" שתכליתה קביעת דרגת הנכות ושיעור הפטור או הזיכוי ממס, חלה לכאורה על שנת המס השוטפת, וכי על נישום המבקש לפתוח שומות סגורות לשנים קודמות ולקבל החזרי מס בגינן - להגיש בקשה מפורטת ומנומקת כדבעי. משלא הוגשה בקשה כאמור, לא קמה עילה לחיוב המשיבה בתשלום החזרי מס ליורשי המנוח לשנים המבוקשות.

 

 

♦ לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה מצאתי, שאין בידי להיעתר לה. עניינה של המבקשת נדון כבר בהרחבה בפני שתי ערכאות, ואין הבקשה באה בגדר המקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, שלגביהם תישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ (מ"מ הנשיא – כתארו אז – שמגר)); עיקרה הוא במחלוקת הפרטנית שבין הצדדים.

 

♦ המסגרת הנורמטיבית, באשר למס הכנסה ששולם ביתר, מצויה בסעיף 160(א) לפקודת מס הכנסה, הקובע החזר בעבור תשלום יתר לשש שנים אחורנית. הוראת חוק זו בוארה כך: "אדם ששילם מס הכנסה ביתר זכאי להשבת תשלום-היתר תוך תקופה מסויימת; שניים, אדם לא יזכה בהשבת מס-יתר ששילם אלא בגין שש שנים לאחור מאז הגשת דו"ח המצביע כי אכן שילם מס-יתר. אין החזר מס בלא הגשת דו"ח, ומשהוגש דו"ח המצביע על זכות להחזר מס, לא יוחזר מס אלא בגין שש שנים לאחור מאז הגשת הדו"ח" (דברי השופט - כתארו אז - מ' חשין בע"א 3602/97 נציבות מס הכנסה ומס רכוש - נ' דניאל שחר, פ"ד נו(2), 297, 306).

 

♦ בענייננו הובהר, כי המסמך שהוגש על-ידי המנוח היה "בקשה לקבלת פטור" שהוגשה ביום 25.12.89. בקשה זו, כפי שציין בית-משפט השלום, איננה בבחינת דו"ח המצביע על זכות להחזר מס והמנוח לא הגיש בקשה להחזר מס. אלמנתו היא שהגישה בקשה ביום 28.10.92, ובה עתרה להחזר. בקשה זו נענתה על-ידי המשיבה. עיינתי בטופס ה"בקשה לקבלת פטור". אכן, אין נזכרת בכותרתו שנת מס, אך מסעיפיו ניתן ללמוד כי הוא מייחד עצמו לשנה פלונית, כגון משבצת המציינת תלמיד בבית ספר שהוצאותיו לשנה פלונית הן כך וכך, או זיכוי בקשר לתרומות שמעל לסכום השנתי המאושר, וכיוצא בזה. ברור מעל לכל ספק, שאין בטופס בקשה להחזר.   

 

♦ ביהמ"ש הוסיף, כי יש היגיון בקביעה, המופיעה בחוקים שונים, בדבר הגבלת החזרים לאחור לתקופת שנים אחדות; כך - למשל - בתביעות לקצבאות נכות; ראו סעיף 18 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (נוסח משולב). עמד על כך בפירוט השופט חשין בפרשת שחר הנזכרת בעמ' 333-324, וראו והשוו; במיוחד ראו הערותיו באשר להתישנות במשפט הציבורי ובדיני המס, והצורך בודאות תקציבית המונח, בין השאר, ביסוד ההתישנות (עמ' 329-327). אכן, במונחי צדק מוחלט, ככל שדבר מעין זה קיים, יתכנו סימני שאלה גם במקרה דנא; אך הצדק אינו רק כלפי היחיד אלא גם כלפי הציבור, ואשר על כן נקבעו מסגרות שהכל חייבים בהן, ואל מול אי הנוחות המתעוררת כלפי מצב הפרט ניצבת אי הנוחות של הציבור, שהכתיבה הסדרי התישנות (ראו והשוו שם, 333, והדברים המצוטטים מע"א 4012/96 בני שחף נ' הבנק הבילאומי הראשון.

 

♦ הבקשה נדחית.