חברת החזקה הינה אישיות משפטית נפרדת לצרכי מס

 ♦בשנות ה- 90 הוקם מיזם לניהול ואיתור כלי רכב על ידי שלושה שותפים. כל שותף פעל באמצעות חברה שבשליטתו. שלוש החברות התאגדו בחברה – המערערת, לטענת אחד היזמים – לאור דרישה של חברת רב בריח (להלן: רב בריח), איתה נערך הסכם לביצוע פרויקט משותף, והיא זו אשר ביקשה להתקשר עם חברה אחת ולא שלוש. בשנת 98 נערך ההסכם בין המערערת, אחד היזמים ואחת החברות שבבעלותו לבין רב בריח. הצדדים עמדו להקים חברה משותפת של רב בריח והמערערת. לדירקטוריון החברה המשותפת מונו 6 דירקטורים – 3 מטעם המערערת ושלושה מטעם רב בריח.  בשנת 2000, לאור מחלוקות בין הצדדים, הוסכם, בסופו של תהליך, ולאחר שהמערערת דוללה בחברה המשותפת, כי רב בריח תרכוש מניות של המערערת בחברה המשותפת בתמורה לסך של 3,000,000 ₪. התמורה הועברה למערערת ב- 3 המחאות בנקאיות. אין חולק, כי התמורה הופקדה בחשבונה של המערערת. העברת המניות דווחה לרשם החברות. בשנת 2001 נרכשו מניות נוספות של המערערת על ידי רב בריח בתמורה לסך נוסף של 490,000 ₪. יצוין, כי מיד לאחר אישור מכירת המניות הראשונה, נערכה ישיבת בעלי מניות במערערת, בה הוחלט, כי כספי התמורה שתקבל המערערת, יחולקו בין שלושת החברות שבשליטת היזמים. עוד נרשם בהחלטה, כי כספים שיגיעו לשתיים מהחברות, הינם כספים בגין דמי ניהול או רווח הון.

♦ בכל שנות פעילותה מאז ייסודה דווחה המערערת למס הכנסה, כי אינה פעילה וכי אין לה הכנסות, וכך עשתה גם ביחס לשנות המס 2000 ו- 2001, בהן קיבלה המערערת את התמורה בגין מכירת מניותיה. המשיב לא קיבל את דיווחי המערערת, והוציא לה שומות. לאחר שנדחתה השגתה הגישה המערערת ערעור זה. 

♦ לטענת המערערת, המערערת היא חברה ריקה מכל תוכן, ללא פעילות, והוקמה רק לדרישת רב בריח. כל הפעילות בנוגע למיזם נעשתה על ידי החברות המרכיבות את המערערת, ועל כן גם ההכנסות ממכירת המניות הן של החברות ולא של המערערת. כל אחת מהחברות השקיעה במיזם אך לא מדובר בהשקעות בחברה עצמה, אלא ברכישת תחנות ממסר, בנית תחנות והפעלתן, תשלום לחברות קשורות. בנוסף, הפעילות במוקד שהוקם, בגיוס כח אדם וכו' נעשה רק על ידי החברות הקשורות.

♦ לטענת המשיב,  המשיב לא כופר בטענה כי הפעילות במיזם לא נעשתה במסגרת המערערת.

עם זאת, המערערת הייתה למעשה חברת אחזקות שהחזיקה במניותיה של החברה המשותפת עם רב בריח. עסקת המכירה במסגרתה שולמה התמורה נעשתה בין המערערת לרב בריח, והתמורה שולמה למערערת. בנוסף, נדרשה החלטה מיוחדת של מנהלי המערערת כיצד לנהוג בכסף וכיצד לחלקם.

ביהמ"ש המחוזי בחיפה – כב' הש' ר. סוקול:
♦ הדין מכיר בכוחו של כל אדם להתאגד ולנהל עסקיו באמצעות חברה ומכיר באישיות המשפטית הנפרדת של החברה. גם פקודת מס הכנסה מכירה בזכותו של נישום לנהל עסקיו באמצעות חברה ומכירה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, והכרה בעקרון זה בתחום דיני המס אומץ בשורה ארוכה של פסקי דין. ההכרה באפשרות ההתאגדות וקבלת עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה מעלה קשיים לא מעטים בקביעת משטר המיסוי הראוי, שכן קיים מתח קבוע בין ההכרה המשפטית באישיות המשפטית בנפרד של התאגיד לבין נקודת המבט הכלכלית הרואה בחברה כלי להשאת רווחיהם של בעלי השליטה בה. קשיים אלה הביא לקביעת הוראות מיוחדות בדיני המס, שיימנעו כפל מס. לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה מוכרים בדין מספר חריגים, כדוגמת חברה משפחתית או חב' משלח יד זרה, ובדין, ניתן להתעלם מאישיות משפטית נפרדת של החברה כאשר הקמת החברה והעברת פעילות לחברה מהווה "עסקה מלאכותית". אין חולק, כי המערערת אינה נכללת באף אחת מאותם חריגים המוכרים בדין והמצדיקים התעלמות מאישיותה המשפטית, ואין מחלוקת, כי בזמן אמת ראו כל המעורבים את המערערת כמי שמכרה מניות וקבלה תמורה.
♦ בנוסף, חשוב לזכור כי עיקר התמורה שולמה למערערת עצמה והופקדה בחשבונה, התשלומים לחברות היזמיות בוצעו מחשבונה של המערערת, ושטר העברת המניות לרב בריח נחתם על ידה. לפיכך, הטענה כי המערערת לא היתה פעילה, אינה מדויקת, אלא שפעולתה הצטמצמה להחזקת מניות, מכירתן וקבלת התמורה עבורן. בסופו של יום, המערערת הינה חברת החזקה, ובחברה מעין זו, הפעילות עשויה להיות פעילות מצומצמת שמתמצאת רק בהחזקת מניות ואין בכך כדי לשנות את מהותה ואת אישיותה המשפטית הנפרדת.
♦ טענות נוספות, שהועלו על ידי המערערת ביחס להסכם לכאורה שנחתם בינה לבין המשיב ביחס לסוגיית ייחוס ההכנסה, נדחו על ידי בית המשפט בשל היותן של טענות אלה בלתי מבוססות ובלתי מוכחות.
התוצאה:
♦ הערעור נדחה.
ניתן ביום: 21.12.09
ב"כ המערערת: עו"ד א. סרור
ב"כ המשיב: עו"ד ד. גורדון, פרק' מחוז חיפה.