חובת ניהול פרטיכל בכל דיון בין נישום לפ"ש

♦ הנישום ביקש מביהמ"ש להורות לפקיד השומה על פ"ש לאפשר לו לעיין ולצלם תרשומת של ישיבה שהתקיימה לכאורה במשרדיו, בה נכחו המבקש ושניים מנציגי פ"ש (מר פרץ ומר פרידלוב). לטענת המבקש, התרשומת רלוונטית לבקשתו המקדמית הנפרדת לקבלת הערעור על הסף, על פיה פ"ש יצר שומה מדומה  ודמיונית, והכל ע"מ לכפות על הנישום לשלם סכומי מס גבוהים מהמגיע. בנוסף, לטענת המבקש, המפקח פרץ שערך את השומה בשלב א' נכח בדיוני השומה בשלב ב', תוך שהוא לוקח חלק פעיל בהם, בניגוד להוראות הפקודה. הנישום טען, שלמרות שהישיבה אמורה הייתה להתייחס רק להשגה בקשר עם חברה אחת בקבוצה, בפועל נדונו שומות אחרות של החברות, כולל שומת הנישום עצמו. הנישום טוען לאיומים מוסווים שהועלו כלפיו באותה ישיבה, כולל בנוגע לפרסומים בעיתונות, גילום משכורות ועוד. הנישום נדהם לגלות, כי בתגובת פ"ש לבקשה נטען, כי המפקח נכח בדיונים בהשגות אך ורק לצורך עריכת תרשומת, וכי אין בסיס לטענות בדבר איומים מוסווים, או כי התקיימו דיונים ביחס לתיקו האישי. לטענת המבקש, משהודה פ"ש בקיומה של תרשומת שנערכה,  הרי שתרשומת זו מהווה פרטיכל של אותה ישיבה והנישום מבקש העתק ממנה.

 

♦ לטענת פ"ש, באשר לגרסאות השונות להם טוענים הצדדים בקשר עם ההתרחשות בדיון,  הרי שעל ביהמ"ש להכריע בכך על סמך טענות הצדדים. אין זה ברור מדוע דיון זה הוא בבחינת "שאלה הנוגעת מבחינת תוכנה למהותו של העניין", כדברי הנישום. לטענת פ"ש, בדיון האמור נדונה השגה של חברה אחת. מכתב הזימון לדיון מלמד על כך. לצרכי הדיון בערעורו של הנישום עצמו, אין כל רלוונטיות לדיון שהתקיים בקשר עם השגתה של החברה.  הנישום הוא שמערב בין שומותיו לבין שומת החברה, מטעמים השמורים עימו ובמתכוון, על מנת ליצור מסך עשן בעיני בית המשפט. בנוסף, מדובר בתרשומת פנימית ולא בפרטיכל ישיבה. עוד טען פ"ש, כי תרשומת שאינה נושאת חתימת שני הצדדים אינה עולה כדי מסמך אשר פ"ש חב בגילויו. מי מעובדי פ"ש רשאים וזכאים, כי יערכו לעצמם תרשומת לצרכיהם הם, לצורך זכירת פעולותיהם ומעשיהם, לציין לעצמם סוגיות ועניינים מסוימים שעלו בדיון ואשר לטעמם מצריכים התייחסות, וממילא, על פ"ש לא מוטלת חובה בדין לערוך ולקיים תרשומת של דיונים. בנוסף, הנישום עצמו נכח באותו דיון ויכול היה לרשום לעצמו תרשומת ממנו. 

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי תרשומת פנימית תישאר "ברגיל" בגדר מסמך שאין מקום לגלותו. הרציונאל לכך בואר בעבר. תרשומות יכולות שיעשו בשלבים של עיצוב מדיניות. תרשומות יכולות להיות מזכרים שבין מחלקות שונות, תרשומת יכולה להוות חוות דעת משפטית. יקשה עד מאד לנהל מנהל ציבורי תקין כאשר פקידי המינהל יהיו נתונים למורא כי כל פיסת ניר המהווה סקיצה של מחשבה או תזכורת של נושאים לבדיקה, תהא גלויה. מאידך,  לאזרח הזכות הבסיסית לקבלת מידע הנוגע לעניינו שלו או של הציבור אליו הוא נמנה. האיזון לא תמיד קל, בין השאר משום שבלא חשיפת המסמך לא ניתן באמת לדעת מה מצוי בו. קשת האפשרויות של התנגשות אפשרית שבין הזכות למידע וזכות החיסיון הינה רחבה. במקרה דנן המדובר בדיון שנערך בעקבות השגה. הפקודה אמנם אינה קובעת, כי על המשיב לערוך פרטיכל של הדיון, אך  עם זאת, זכות הטיעון של הנישום היא זכות בסיסית, המלווה בהליך של הנמקה. הדיון בהשגה הוא הליך מעין שיפוטי, בו המשיב מחויב בשמיעת טענות הנישום ומחויב בהנמקת החלטתו. החובה לנהל פרטיכל תגבר מקום שמדובר בהליך שהוא מעין שיפוטי המצריך שקיפות, ואין די בהנמקות המשיב כדי לייתר את הצורך בפרטיכל. בדיון בהשגה מתקיים הליך של טיעון בעל פה וכל צד מעלה את טענותיו, ועל כן מצריך תיעוד. אין המדובר בדיון פנימי שבין אנשי הרשות, ואף אם מתקיים משא ומתן לפשרה, הרי שלא מן הנמנע, כי הצעות הצדדים תהינה מתועדות, לטובת שני הצדדים.

 

♦ ביהמ"ש קובע, כי יש לערוך פרטיכל דיון בכל דיון שבין הנישום ורשות המס בקשר עם תיקו, על אף העדרה של הוראה מופרשת לכך בפקודה, כאשר חובה זו מעוגנת בדין המנהלי והחוקתי. בין אם הנישום ערך או לא ערך פרטיכל משלו, אין בכך כדי לשמש תחליף לפרטיכל דיון המנוהל מתוך ידיעה כי הוא כזה.

 

♦ אך תרשומות שעורך מי מעובדי המשיב שהם סקיצות בדרך אל גיבוש עמדת המשיב, הערות פנימיות, הערות בקשר עם בדיקות צולבות בין תיקים - אין מקום לגלותן. מסמך שאין בו ביטוי לשיקול דעתו הסופי של המשיב, אין מקום לגלותו. כאשר המשיב מצהיר כי המדובר ברישום שאינו משקף את הדיון, הרי שמדובר בטיוטא פנימית.  יתרה מכך, במקרה דנן הנישום היה נוכח בדיון. אין הנישום נזקק לתרשומת כדי לקבל מידע הנוגע אליו ואשר אינו ברשותו. את אשר התנהל בדיון, הנישום יודע. הואיל והתרשומת לא נערכה כפרטיכל מלכתחילה, הרי שאין לה כל משקל להוכחת טענותיו של הנישום בדבר לחץ שהופעל עליו, ולכן אין מקום שהמבקש יעיין בה.

 

♦ ביהמ"ש אינו נדרש לשאלה מה מעמדו של נישום לקבל תרשומת העוסקת בדיון של נישום אחר, קרי חברה שבבעלותו.

 

♦ הבקשה נדחתה.

 

ב"כ המשיב: עו"ד א. וינשטיין.