חובת קיום שימוע בהחלטה על שינוי סיווג במע"מ

 ♦ העובדות: המשיב החליט לשנות את סיווגה של המערערת מ'עוסק' ל'מוסד כספי', וזאת בהסתמך על חקירה וכתב אישום שהוגש כנגד המבקשת. המבקשת הגישה מספר בקשות. בבקשה הראשונה ביקשה לדחות את המועד להגשת ערעור על החלטת המשיב לשנות את סיווגה, שכן לא צורפה כל ראיה להחלטה על שינוי הסיווג, והמשיב לא התיר למבקשת לצלם מסמכים שתפס אצלה. המשיב טען בעניין זה, שמאחר שהוגש כתב אישום כנגד המבקשת, וכל חומר הראיות בעניין זה עומד לרשותה לעיון, אין צורך להעביר לידיה את המסמכים. בבקשה נוספת ביקשה המבקשת לעכב את ההליך האזרחי, וזאת עד לפתיחת פרשת ההגנה בהליך הפלילי, וכן לחייב את המשיב לנמק את החלטתו כראוי, ולמקד את המבקשת למסמכים ספציפיים עליהם התבססה החלטתו, תוך פירוט המסקנות אותן הוא מסיק מהמסמכים השונים. לטענת המבקשת, אין ביכולתה להגיש ערעור בלא שהמסמכים יהיו ברשותה. בנוסף המשיב לא נימק את החלטתו על שינוי הסיווג. במסגרת החלטתו, קבע המשיב, כי המבקשת ביצעה פעולות פיננסיות, אך אין הוא מפרט מהן הפעולות הפיננסיות שנעשו, מה היקפן, על איזה מסמכים הוא מסתמך ומה המסקנות שהוא מסיק מהמסמכים. המשיב מנמק בלשון כללית, כי הוא מסתמך על כתב האישום ועל ממצאי החקירה, ושולח את המבקשת לעיין בכ-30,000 מסמכים. על המשיב היה למקד את המבקשת במסמכים שעליהם הוא מתבסס, ולמסקנות שהוא מסיק ממסמכים אלה.