חלוקת דיבידנד ע"י הפחתת הון ללא קיום מבחן הנזילות

♦ השאלה הנשאלת בתיק זה הינה: האם לאפשר לחברת י.ד. מקרקעין בע"מ (להלן:"החברה" או "החברה המבקשת") לבצע חלוקת דיבדנד שלא על סמך רווחי החברה, אלא בדרך של הפחתת ההון של החברה, ובפרט ללא בדיקת תזרים המזומנים של החברה לאור כך שאיננה מקיימת בעת הבקשה פעילות עסקית מלבד החזקה פסיבית בחברה אחרת (= חברת אחזקות).

♦ הרקע המשפטי - סעיף 302 לחוק החברות תשנ"ט - 1999 (להלן:"החוק") קובע, כי: "חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה", במקום בו חברה רוצה לחלק שלא מתוך רווחיה שצברה אלא מתוך ההון הקיים שלה, קובע סעיף 303 לחוק, כי על החברה לבקש את רשותו של בית המשפט לחלוקה.

♦ הרקע העובדתי- לחברה אין פעילות עסקית מלבד החזקה בחברת בת שלה "חברת ארמונות הגבעה ברקן בע"מ" (להלן: "חברת ארמונות"). החברה מבקשת לבצע את חלוקת הדיבדנד של 40 מיליון ₪ מתוך ההון העצמי שלה העומד על כמעט 67 מיליון שקל, כולל הון עצמי וקרנות הון ויתרת מזומנים של מעל ל-13 מיליון ₪, וזאת על מנת שתוכל חברת האם של החברה המבקשת לפרוע את חובה אליה בדרך של קיזוז הלוואה שהעמידה עבורה החברה.

♦ ביהמ"ש שיבח את שמרנותה של החברה המבקשת אשר איננה מעוניינת להשתמש ברווחי אקוויטי שנוצרו כתוצאה משערוך של נכס של חברת ארמונות, לצורך מעבר מבחן הרווח לשם שימוש בסעיף 302 לחוק ועקיפת הצורך ברשות בית המשפט.

♦ חוות הדעת – ביהמ"ש דרש וקיבל חוות דעת של מומחה מטעם החברה, רואה החשבון יובל זילברשטיין, לגבי כושרה של החברה לפרוע את התחייבויותיה הכספיות, המומחה שבדק את החברה הגיע למסקנה, כי היות ולחברה חובות זניחים של עשרות אלפי שקלים בלבד בעוד שלאחר החלוקה יישאר בהון החברה עשרות מיליונים אין חשש לכושר הפירעון של החברה. בנוסף, בדק המומחה את חברת הבת של החברה המבקשת - חברת ארמונות וקבע כי "מצבה הפיננסי ופעילותה העסקית אינה מעלה חשש ביחס ליכולתה לקיים התחייבויותיה הקיימות והצפויות".

♦ ביהמ"ש ביקש וקיבל גם את חוות דעתו של הכנ"ר שהתבססה על מומחה מטעמו של הכנ"ר, הכלכלן גנאדי גולדשטיין, שקבע גם הוא כחוות דעתו של המומחה מטעם החברה, כי: "רמתו הגבוהה של ההון העצמי שיוותר בחברה, אם תאושר בקשת החלוקה, בהינתן היעדר פעילות עסקית עצמאית, ובהינתן היעדר התחייבויות לזמן  ארוך והיקף זניח של התחייבויות לזמן קצר מאפשרת בחינת יכולת הפירעון של החברה עפ"י מבחן שווי נכסי נקי בלבד (המבחן המאזני) בלי להזדקק לבחינת עמידת החברה במפעל התזרימי."

♦ ביהמ"ש ביקש גם את עמדתו של רשם החברות שביקש שלא לנקוט עמדה בסוגיה, גם הרשות לניירות ערך הודיעה כי אין לה הסתייגות מהחלוקה היות ומדובר בחברה פרטית ולפיכך אינה עומדת לפיקוחה של הרשות.  גם רשות המיסים הודיעה כי אינה מתנגדת תוך שהיא שומרת את זכותה למסות את הפעולה. גם בנק הפועלים אשר לו היה רשום שיעבוד לטובתו על נכסי החברה, מסר כי אינו מתנגד היות והשעבוד כבר בוטל. גם הבנק הבינלאומי מסר, כי למרות שרשומה משכנתא לטובתו על חלקות של החברה מדובר בחוב של חברה אחרת כך שאין לחברה המבקשת כל התחייבות כספית כלפיו.

♦ החברה קיימה גם את הוראות תקנות החברות (אישור חלוקה), התשס"א – 2001 הרלוונטיות לבקשה דנן, ובכלל זה פרסמה הודעה לנושים בעיתונים יומיים בהתאם לנדרש בתקנות אלה. בהתאם לתצהיר מטעם החברה לא פנה אליה אף נושה פוטנציאלי בהתנגדות לבקשה.

ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד כבוד השופט בנימין ארנון:

♦ ביהמ"ש אישר את בקשת החברה וקבע, כי: "בפסיקת בתי המשפט נקבע כי "מבחן יכולת הפירעון" הינו מבחן כלכלי רחב המשתרע מעבר למבחנים מאזניים וכולל אף "מבחן נזילות" המחייב בחינה של תזרים המזומנים של החברה על מנת להסיר חשש שמא חברה המבקשת להפחית את הונה ולבצע באישור ביהמ"ש חלוקה שאינה מקיימת את "מבחן הרווח" – תהפוך לחדלת פירעון." אולם במקרה דנן, ביהמ"ש לא נדרש כלל לשאלת הנזילות של החברה, שכן כאמור מדובר בחברה שאינה מבצעת כל פעילות עסקית, לפיכך די בכך שביהמ"ש שוכנע על סמך חוות הדעת שהוגשו לו כי אין כל חשש ליכולת הפירעון של החברה. בשולי הדברים, ציין ביהמ"ש, כי המבחן אותו נדרש הוא לבחון בבקשה מסוג זה אינו מבחן מוחלט אלא "מבחן הסתברותי הבוחן את קיומו (או העדרו) של חשש סביר לאי קיום התחייבויותיה של חברה כתוצאה מביצוע חלוקה שאינה מקיימת את מבחן הרווח הקבוע בחוק החברות."

תוצאה: 

♦ ביהמ"ש קיבל את הבקשה לחלוקת הדיבדנד בדרך של הפחתת הון החברה ובתנאי שהחלוקה המבוקשת תבוצע עד ליום 31.12.2015.