חשבוניות פיקטיביות בשל אי עמידת עוסק בנטל ההוכחה

 ♦לטענת המערערת, היא עשתה הכל על מנת לוודא שקוד הילה הינה עוסק רשום, כי היא מנהלת ספרים כדין וכי הייתה מעסיקתם של העובדים שסופקו לה. המערערת טוענת כי החשבוניות שהוצאו לה על ידי קוד הילה, הן חשבוניות אמת, משקפות נכונה את העסקאות שנעשו בינה לבין קוד הילה. המערערת טוענת כי אין בעובדה שהחשבוניות אינן מפורטות כדי לבסס את המסקנה שעסקינן בחשבוניות פיקטיביות, שכן ההסכם והנספח לו, מפרטים את תנאי ההתקשרות והתמורה המגיעה. בתצהיר מנהל המערערת, נטען כי הנספח להסכם בו פורטו תנאי התמורה והאתרים בהם יסופקו העובדים ושכרם, היה במכוניתו אשר נגנבה ביום 6.9.09, ביחד עם מסמכים נוספים כגון חשבוניות, אשר כל אלה נגנבו ואינם מצויים בידי המערערת.

♦ לטענת המשיב, לא עמדה עסקה אמיתית בין המערערת לבין קוד הילה, ולחלופין שסכומי החשבוניות מנופחים ואינם משקפים את העסקה האמיתית שבין הצדדים. המשיב מבסס את גרסתו בין היתר על כך שהחשבוניות אינן מפורטות כנדרש לפי תקנה 9א לתקנות מס ערך מוסף (ניהול פנקסי חשבונות) תשל"ו-1996 (להלן: "התקנות"), על כך שלא הוצגו כל ראיות ממשיות לכך שקוד הילה סיפקה עובדים למערערת. עוד נסמך המשיב על כך שקוד הילה אינה רשומה בביטוח הלאומי כמי שהעסיקה עובדים. לעמדת מנהל המערערת המכונית נגנבה רק ביום 6.9.09, ומשום כך מצופה היה כי את העתק המסמכים הדרושים להוכחת טענותיה היה על המערערת לצרף להשגה. המשיב טוען כי לפי עדות מנהל המערערת, העסיקה המערערת לכל היותר 27 עובדים, ובהתאם לנתוני שכר העובדים כגרסת המערערת, יוצא שהשכר אותה הייתה אמורה המערערת לשלם לקוד הילה, עבור קבלת העובדים, היה צריך להיות כשני מיליון ש"ח, ולא שלושה עשר מיליון ש"ח, שהוא סכום העסקאות הנטען.

 

בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו בפני כב' השופט איתן אורנשטיין:

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי החשבוניות אינן מפורטות כנדרש על פי התקנות. את המסמכים החסרים, היה על המערערת לצרף כבר להשגתה, שכן מדובר באסמכתאות שמצופה כי נישום המגיש השגה, לא כל שכן, באמצעות עורך דין, יצרף להשגתו לאור חשיבותם של אלה, לתמיכה בגרסתו. הטענה בדבר גניבת המסמכים, הועלתה בשלב מאוחר ביותר, רק בתצהיר עדותו הראשית בערעור, ולא בעת הדיונים בהשגה, ואף לא בכתב הערעור, למרות שמצופה היה כי תועלה כבר סמוך לאחר אירוע הגניבה. תשובתו של מנהל המערערת כשנשאל מדוע לא טען כבר במהלך ההשגה שהמסמכים נגנבו אינה מניחה את הדעת. מצופה היה כי המערערת תשחזר את מספר העובדים שקיבלה מקוד הילה, שעות עבודתם, התמורה ששולמה לפי החלוקה האמורה ועוד. המערערת לא טרחה לאתר את הנספח אצל עורך הדין, לספק הסבר מדוע לא עשתה כן, או להעיד את עורך הדין על קיומם של אלה. נוכח הגרסאות הסותרות, העדות המתחמקת, לא ניתן לסמוך על עדותו של בעליה של קוד הילה. בנוסף, תהיות רבות באשר לאמיתות העסקאות עולות מהחשבוניות עצמן. בשים לב להיקף העסקאות שבין המערערת לבין קוד הילה, מצופה היה כי המערערת תעיד עובדים של קוד הילה שהועסקו באתרים השונים, ויוכלו לאושש את גרסתה בדבר כוח האדם שסיפקה למערערת. במיוחד נכון הדבר, נוכח העדרם של המסמכים שנטען כי נגנבו. דא עקא, לא הובא ולו עובד אחד, מבין עשרות, אם לא יותר, פועלים שלטענת המערערת עבדו באתרים שלה וסופקו לה על ידי קוד הילה. העובדה שקוד הילה הייתה עוסק רשום, אינה ראיה, ובוודאי  אינה ראיה חלוטה להיותן של העסקאות נשוא החשבוניות כעסקאות אמת. ממאגר הראיות שהונח לפתחו של בית המשפט הנכבד, עולה כאמור כי אין עסקינן בעסקאות אמת, ולכן אין בעובדה, כי קוד הילה, רשומה כעוסק מורשה כדי לשנות את המסקנה בדבר היותן של החשבוניות פיקטיביות. לאור כל האמור, דין הערעור להידחות.

♦ הערעור נדחה.