חשבוניות פיקטיביות והעדר הוראה בדבר הארכת מועדים להגשת חשבוניות

♦ העובדות: למערער, אשר עוסק בעבודות טיח וריצוף, הוצאה שומה על פיה ניכה המערער תשומות בגין מסמכים הנחזים כחשבוניות מס, מבלי שבוצעו בגינם עסקה או ניתן שירות, וזאת בניגוד לסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו-1975 (להלן: "החוק").החשבוניות אשר פורטו מחולקות למעשה לשלוש קבוצות - חשבוניות אוטונומיה פיקיטיביות, חשבוניות אוטונומיה שדווחו באיחור וחשבוניות פיקטיביות.

 

♦ לטענת המערער: עיקר טענות המשיב כלפיו, אשר עיסוקו בעבודות טיח וריצוף, הן כי מממצאי הביקורת עלה שלא בוצעו עסקאות בין המערער לבין אברהים עקל, והיל הינדי, סעיד אבדו וברגותי - מוציאי המסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס. המערער טען כי אין לקביעות אלה של המשיב כל שחר, שכן לא ניתן היה לבצע עבודות טיח וריצוף ולשלם למע"מ את מס העסקאות מבלי להעסיק כ"א כמתואר בחשבוניות. לטענתו, היו לו חוזים כתובים עם הספקים, אשר צוינו לעיל. הקבלנים נבדקו אישית על ידי רוה"ח של המערער כדי לוודא את רישומם כעוסקים ובעלי אישורים על פטור וניכוי במקור. בנוסף, המשיב החליט לבטל חיוב בגין מספר חשבוניות אשר הוצאו על ידי אחד הספקים, והותיר החיוב במספר חשבוניות, ולא יתכן שחלק מהחשבוניות תהיינה כשירות וחלק לא. המערער טען, כי הוא לא אחראי "על החכמה" של הסכמי פריז שבה לא נקבע מנגנון להארכת מועדים להגשת חשבוניות. המערער טען, כי מי שערך מטעם המדינה את ההסכם עם הרשות הפלסטינית בדבר התחשבנות עם מע"מ, צריך לעמוד לדין על רשלנות בעריכת הסכם הפוגע באזרחי המדינה שלא כדין וכי עמדתו של המשיב היא שערורייתית.

 

♦ לטענת המשיב: שני ספקים הודו בחקירתם, כי מכרו למערער מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מבלי שעמדה מאחוריהם עסקה. ספק נוסף לא אותר, אך מחקירת המשיב עולה, כי הסכומים הנקובים בחשבוניות לא שולמו בפועל. אין מחלוקת, כי המערער לא הגיש דו"ח נוסף, בגין עסקאות אשר ערך. אין בדין הוראה המתייחסת להארכת מועד להגשת הדו"ח הנוסף. חשבונית שלא דווחה במשך שישה חודשים לאחר הוצאתה, לא תיכלל בהתחשבנות שבין הצדדים והמשיב לא יוכל לקבל מהרש"פ את המס שנקבע.

 

 

♦ החקירה בענינו של המערער נפתחה בעקבות הודעה של הרשות הפלסטינאית על גניבת חשבוניות מס התחשבנות (P). בחקירה נמצא כי שתיים מאותן חשבוניות גנובות דווחו על ידי המערער ומס התשומות הכלול בהן נדרש על ידו. בעקבות זאת, נבדקו ספרי המערער והתגלה כי הוא דרש לנכות מס תשומות ממספר חשבוניות אשר הוצאו לו שלא כדין. נטל ההוכחה מוטל על המערער, שכן השאלה האם הקשר עם העוסקים שעל שמם הוצאו החשבוניות, והאם מדובר בעסקת אמת, הינה שאלת עובדתית לבר פנקסית. המערער לא סתר את גירסתם של הספקים ואף לא זימן אותם לעדות, על מנת להתמודד עם גירסתם בדבר מכירת החשבוניות הפיקטיביות אשר הוצגה כדין על ידי המשיב על פי תקנה 10א. המערער אף לא הציג כל גירסה של ממש מטעמו, שיש בה כדי להבהיר את מסגרת ההתקשרות הנטענת שבה נמסרו החשבוניות בעסקה שהיתה לכאורה בסך של מיליוני שקלים.

 

 

♦ לעניין הבדיקות שנעשו על ידי המערער העיד מטעמו של המערער רוה"ח מר אלי קרן, אשר לא הגיש תצהיר. בחקירה הראשית נאמר על ידו כי המערער נהג להעסיק פועלים מהשטחים. מעדותו עולה כי לטענתו מי שביצע את הבדיקות, היה הוא עצמו ולא המערער וכי הוא, מר קרן, היה מזהה את העוסקים עם תעדות זהות, רואה את אישורי המס ואת התיק במע"מ. כמו כן נאמר על ידו כי נהג להתקשר למע"מ כדי לוודא "שהתיק חי". בחקירתו הנגדית אמר העד כי היום הוא איננו יכול לזהות את קבלני המשנה ולא יכול לומר דבר באופן ספציפי, אם כי הוא יודע שהאנשים שבהם עוסק המשפט היו אצלו במשרד. על יסוד עדות זו, לא ניתן לקבוע כממצא עובדתי כי העוסקים אשר שמם מופיע בחשבוניות נבדקו אכן על ידי רוה"ח של המערער. בכל מקרה, עצם בדיקת תעודת הזהות או המצאת האישורים בדבר ניכויי המס, כפי שנטען על ידי המערער כי נדרשו, אין בהם כדי לעמוד במבחן האובייקטיבי החל על חוקיות הוצאת החשבוניות (ר' ע"א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק ומתכות בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ)

 

♦ הערעור נדחה.