חשדנות פקיד השומה אינה רלבנטית לצורך קביעת "מרכז חיים"

♦ המערער הוא תושב ישראל, נולד וגדל בעיר עכו, נשוי ואב ל- 2 בנות קטינות. הוריו של המערער היו פרודים, כאשר אמו של המערער מתגוררת בעיר שדרות ואילו אביו המנוח של המערער התגורר, עד פטירתו ביום 20.1.2015, בעכו. בבעלות המערער ואשתו דירת מגורים בעכו, בה התגוררו עד תחילת שנת 2011. החל מיום 1.6.2011 הושכרה דירת המגורים של בני הזוג לשוכרים. בסוף שנת 2010 עלו נישואיו על שרטון וסכסוך חריף פרץ בינו לבין אשתו, במהלכו אף הוצא נגדו צו הרחקה מן העיר עכו והוא עבר להתגורר בביתה של אמו בעיר שדרות.        
 

עם זאת, טען המערער, כי זמן קצר לאחר שעבר להתגורר בביתה של אמו, נתגלעו מחלוקות בינו לבין אמו אשר לא אפשרו לו להמשיך להתגורר עמה, והוא נאלץ לעבור להתגורר עם אביו המנוח בעכו, ושם התגורר עד לחודש דצמבר 2012. המערער טען, כי במהלך התקופה ששהה המערער בהרחקה מהעיר עכו והתגורר אצל אמו בשדרות החל בהליך גירושין מאשתו. בקשתו של המערער להחזר מס נדחתה והוצאה לו שומה בשלב א' ביחס לשנים 2011-2012, במסגרתה נשללה ממנו הטבת המס המגיעה לתושבי העיר עכו.

השגה שהוגשה על ידי המערער נדחתה על ידי המפקחת, אשר קבעה כי אינו זכאי להטבת המס מאחר ולא הוכיח כי התגורר בעכו בתקופה הרלבנטית.

♦ לטענת המערער, החלטת המשיב בהשגה אינה סבירה ונגועה בשיקולים זרים ופסולים. זאת, מאחר ובמהלך ההליך השומתי מצא המערער (שלא היה מיוצג בשלב השומתי) לנכון להתלונן על אופן הטיפול בעניינו למבקר הפנים של רשות המסים. המערער נדרש להוכיח, כי המשיך להתגורר בעיר עכו, שעה שאין מחלוקת, כי מרכז חייו היה בעיר עכו בתקופה שקדמה לתקופת נשוא הערעור. לטענת המערער, על המשיב לבסס החלטתו על עובדות, בדרך של בדיקה עניינית ותוך איסוף נתונים רלבנטיים ודחיית עובדות שאינן נוגעות לעניין. במקרה הנדון, לטענת המערער, המשיב לא ביסס את החלטתו על מסד עובדתי אלא על השערות בלתי מבוססות תוך התעלמות מראיות חד משמעיות שהוצגו בפניו על ידי המערער. להסכם הגירושין ולהסכם הפשרה יש משמעות ותוקף משפטי גם אם לא הוגשו לבית הדין הרבני, ואין מקום, בנסיבות עניינם של המערער ואשתו, לקבל את גישתה החשדנית של המפקחת, אשר מכוונת לכך שהמערער תכנן תכנון מוקדם ומראש בכדי לזכות בהטבת המס נשוא הערעור.

♦ המשיב טען, כי ככל פטור או הנחה מס – יש לבחון בקפדנות את טענת המערער בדבר זכאותו להטבת המס של תושב עכו. הכלל הוא תשלום מס כפי שיעור המס החל על כלל הציבור והמבקש הנחה במס – מבקש כי עניינו יוחרג מן הכלל ועליו נטל ההוכחה, כי מילא אחר התנאים הנדרשים לצורך קבלתה. על המערער להוכיח כי מרכז חייו הוא בעכו וכי אין הוא בעל מרכז חיים "כפול" על מנת שיזכה בהנחת המס. המערער לא עמד בנטל זה. המערער עזב את העיר עכו בחודש מאי 2011 ומאותה עת, גם אם שהה באופן חלקי בעכו, לא התגורר בה באופן בלעדי ולכל הפחות ניהל מרכז חיים "כפול". אשתו של המערער רשמה במשרד הפנים את כתובת הדירה ברחובות כבר בחודש מרץ 2011 ואילו המערער שינה את כתובתו הרשומה במשרד הפנים לכתובת דירתו של אביו המנוח רק בחודש פברואר 2012. פסיקת בתי המשפט קובעת כי אין די במרכז חיים כפול על מנת לזכות בהטבת המס. רק נישום שהוכיח מרכז חיים אחד בישוב המזכה בהטבת המס – יזכה לה. לא זה המקרה הנדון.

בימ"ש מחוזי חיפה- כב' הש' אורית וינשטיין:

♦ פסיקת ביהמ"ש מלמדת, כי הקביעה בדבר "מרכז חיים" אינה עניין טכני. על כן ביהמ"ש לא מצא לנכון לבחון את השאלה האם יעקב התגורר בדירה ברחובות על בסיס נתונים טכניים בלבד, של חתימתו על הסכם השכירות או רישומו על חשבון החשמל של הדירה ברחובות. גם אם פקיד השומה מצא בנתונים אלו אינדיקציה לביסוס עמדתו כי יעקב התגורר ברחובות. עובדה היא כי יעקב חתם על הסכם פשרה עם אשתו, כאשר בסופו של ההסכם, נרשמו כתובות הצדדים, והכתובת שמסר יעקב באותו מעמד היא כתובת ביתו של אביו בעכו. התרשמות ביהמ"ש היא כי הכתובת שצוינה בהסכם הפשרה, צוינה על ידי יעקב באופן אותנטי, מאחר וזו הייתה כתובת מגוריו באותה עת, לאחר שנאלץ לגור עם אביו. תימוכין לטענת יעקב בדבר מגוריו בעכו בתקופה הרלבנטית ניתן למצוא גם במסמכים שהוצגו על ידו ביחס לשימוש ברכב המעסיק, מבחינת היקף ההוצאה על תדלוקו בקילומטראז' של רכב המעביד ובמקומות ותדירות התדלוק של הרכב בשנת 2012 לעומת שנת 2013. יעקב תידלק את רכבו מדי יומיים או לכל היותר שלושה ימים. עובדה התואמת נסיעות למרחקים ארוכים דוגמת המרחק בין מקום העבודה לעכו. לעומת זאת, מתחילת שנת 2013 ניתן להיווכח, כי יעקב מתדלק את הרכב בתדירות נמוכה בהרבה.

♦ ביהמ"ש כי יעקב בחקירתו הותיר רושם אמין. עדותו הייתה סדורה, קוהרנטית ותואמת את המסמכים שהוצגו.

המערער אמנם לא הביא את אישתו לשעבר להעיד על מרכז חייו, אך בימ"ש קבע, כי בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנדון לא מצא ביהמ"ש, כי אי הבאתה לעדות או אי הבאתם של עדים כלשהם שיעידו כי המערער התגורר בעכו יש בה כדי לפעול לחובתו. אל מול העובדה, כי לא הביא עדים גובר משקלן של הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש, שכן הכלל הראייתי אשר מבוסס על הניסיון והשכל הישר אינו מקים חזקה, אלא מציב הנחה הניתנת לסתירה.

לפיכך, קיבל ביהמ"ש את הערעור יעקב בדבר מקום התושבות שלו וקבע כי אכן היה בעכו ומתוקף כך המערער זכאי להטבת המס מכוח סעיף 22 (ב)(ד)(3) לפקודה.

תוצאה:

♦ הערעור נתקבל. המשיב יישא בהוצאות המערער ובשכר טרחת עורך דינו בסך 25,000 ₪.

ניתן ביום: 25.11.2016
ב"כ המערער: עו"ד מוחמד בכר
ב"כ המשיב: עו"ד דנה גורדון ונדרוב, פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)