לא ניתן לפתוח שומה בהסכם גם אם נחתמה תחת לחץ

♦ ביום 19.10.10 הוצאו למבקשת, ע"י פשמ"ג, שומות לשנים 2004-2007. שומות אלה התבססו על סיווגה של חברת "GIBOR B.S.R EUROPE B.V" (להלן: "גיבור הולנד"), חברה בת של ב.ס.ר. (להלן: "ב.ס.ר." או "המבקשת"), כ"חברה נשלטת זרה" (להלן: "חנ"ז"), כהגדרת מונח זה בסעיף 75ב' לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"). לטענת ב.ס.ר, הגדרתה של גיבור הולנד כחנ"ז, הביאה לחיובה בתשלום מס נוסף בשווי נומינאלי של 70 מיליון ש"ח. ב.ס.ר סברה, כי אין מקום לסיווגה של גיבור הולנד כחנ"ז, וממילא אין מקום לחיוב המס בהיקף האמור. בעקבות זאת, התקיימו מגעים בין ב.ס.ר ומייצגיה לבין גורמים בפשמ"ג, אשר בסיומם נחתם בין הצדדים ביום 11.4.11 הסכם שומות לשנים 2004-2007. עפ"י הסכם זה, יוצאו שומות סופיות מוסכמות לשנים 2004-2007, וכן נקבעה פריסת תשלומים של חיובי המס (להלן: "הסכם השומות").

♦ ב.ס.ר טוענת, כי הסכם השומות מבוסס על טעויות משפטיות מהותיות וכן על הנחות עובדתיות שגויות, המחייבות פתיחת השומה בידי המנהל, לפי סעיף 147 לפקודה, או ביטולו מחמת הצדק, לפי סעיף 14 לחוק החוזים, בשל הטעות שבבסיסו. בהקשר זה טוענת ב.ס.ר, כי התקשרה בהסכם בשל לחץ בו הייתה שרויה אחר שהוצאו השומות בידי פשמ"ג, ונוכח החוב שנבע מהן. לדבריה, עמדה באותה עת ערב הנפקת אגרות חוב. גופים מוסדיים שהיו אמורים להוביל את הנפקת אגרות החוב, כך נטען, התנו את השתתפותם בהנפקה בסגירת המחלוקת מול רשויות המס, על מנת להסיר אי ודאויות. לחץ זה תימרץ את ב.ס.ר להגיע להסכמה עם רשויות המס, כאשר תוכניתה הייתה להקטין בהמשך את תשלומי המס בפועל, כתוצאה מן ההסכם, מכוח הנפקת אגרות החוב. הנפקת אגרות החוב אמורה הייתה ליצור לב.ס.ר הוצאות מימון בהיקפים ניכרים, ואת אלו הותר לה לקזז, עפ"י הסכם השומות, אל מול הכנסות עתידיות מגיבור הולנד. ההנפקה לא יצאה אל הפועל. כתוצאה מכך, תכניתה של ב.ס.ר לקזז את חיובי המס אל מול הוצאות המימון, כשלה, וב.ס.ר חויבה בתשלום הסכומים להם התחייבה עפ"י הסכם השומות, גם לשנים הבאות. בתובענתה מציגה ב.ס.ר טיעון משפטי מדוע, לגרסתה, אין לסווג את גיבור הולנד כחנ"ז.

 

♦ אכן, בענין מחלב (ע"א 7726/10 מ"י נ' מחלב) פסק ביהמ"ש העליון, כי המנהל רשאי לעשות שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 147 לפקודה ולהורות על ביטולן של שומות בהסכם, מקום בו התברר, כי הסכמתו של פקיד שומה בהסכם ניתנה מחמת טעות משפטית. אולם, כך נקבע באותו ענין, כאשר הטעות המשפטית התבררה, בדיעבד, אחר שבחלוף תקופה לא ארוכה מחתימת ההסכם, הגיע ההסכם לידיעת היועמ"ש לרשות המיסים, אשר סבר, כי מדובר בשומה המנוגדת לפסק דין מפורש של ביהמ"ש העליון. בענין מחלב, לא מדובר היה בניסיון לפתיחה מחודשת של מחלוקת שהוכרעה בהסכם שומות, המבטא בעיקרו,  לטענת ב.ס.ר, השלמה עם עמדת רשויות המס. שם מדובר היה בבחינה מאוחרת של ההסכם בידי היועמ"ש לרשות המיסים, שהביאה לפתיחת השומה. בענייננו, אין מדובר כלל בבחינה מאוחרת של ההסכמות בידי ב.ס.ר, אשר הביאה אותה למחשבה שניה אודות ההסכם, אלא בטענות שהועלו בידי ב.ס.ר בפני פשמ"ג, מפי מייצגיה, והצדדים בחרו במודע שלא להביאן להכרעה, אלא להתקשר בהסכם השומות. כלומר, בהסכם השומות ויתרה ב.ס.ר על הזכות להביא להכרעה את טענותיה שבמחלוקת עם פשמ"ג. כתוצאה מכך, אין זכאית ב.ס.ר לפנות אל המנהל בדרישה להכרעה באותה מחלוקת, ובוודאי שהמנהל איננו מחויב להכריע באותה מחלוקת ולפתוח את השומה. אילו נקבע אחרת, הרי שהיה בכך כדי להכשיל את המנגנון החוקי של הסכם שומה, שהרי כל נישום יכול היה, לאחר שהתקשר בהסכם, להביא לעיון מחדש את עניינו בפני המנהל, ולשוב ולטעון את אותן טענות שטען לפני פקיד השומה, אף שהסכים לשומה סופית, ובכך יקועקע יסודו של הסכם שומות שתכליתו הכרעה סופית במחלוקות. תוצאה כזו אין להלום, ובהתאם אין להעתר לסעד המבוקש.

♦ אמנם, בתובענה דנן מפרטת ב.ס.ר את הלחצים שבהם עמדה, אשר הביאו אותה להתקשר בהסכם. אולם, מדובר בהחלטה רצונית של ב.ס.ר משיקוליה להתקשר בהסכם, והסכמים יש לקיים. הבאת השאלה שבמחלוקת בין הצדדים להכרעת בית המשפט בעקיפין, באמצעות התובענה דנן, תהווה שימוש לרעה בהליך המשפטי, שנועד לעקוף הסדר מוסכם שגיבשו הצדדים, וזאת אין לאפשר. אין יסוד לטענה, כי מדובר ב"טעות", כמשמעה בסעיף 14(א) לחוק החוזים, אשר הצד השני "ידע או היה עליו לדעת על כך". לא הוכחה "טעות", ובוודאי לא הוכח, כי פשמ"ג היה מודע ל"טעות" כלשהי. כלל לא ברור הטיעון, כי היה על פשמ"ג לדעת שב.ס.ר מסכימה לחתום על הסכם השומות מתוך הבנה, כי יתאפשר לה לקזז הוצאות מימון ואחרות בהמשך, וכי לא נלקחה בחשבון האפשרות שלא תהיינה הוצאות שניתן יהיה לקזז.

♦ ביהמ"ש קבע, כי אין מקום לכך, שלאחר שנעשה הסכם, להתייחס לגוף טענות ב.ס.ר כפי שהובאו, ולגוף המחלוקת שנפלה בין ב.ס.ר ובין פשמ"ג ערב חתימת הסכם השומות, ואשר הצדדים הסכימו שלא להעמידה להכרעה.

 

♦ המרצת הפתיחה נדחתה.