מאסר בפועל לרופא שהעלים הכנסות

♦ הנאשם - כבן 62, ללא עבר פלילי, רופא במקצועו, שעבד כרופא משפחה שכיר בקופת חולים "כללית" - הורשע, על יסוד הודאתו, לאחר שחזר בו מכפירתו, במסגרת הסדר טיעון, על דרך הטווחים, בכתב אישום מתוקן, בעבירות הבאות:

(א) השמטת הכנסה מדו"ח - לפי סעיף 220 (1) לפקודת מס הכנסה, [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") (6 עבירות).

(ב) מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח - לפי סעיף 220(2) לפקודה (6 עבירות).

(ג) שימוש במרמה, ערמה ותחבולה – לפי סעיף 220(5) לפקודה (6 עבירות).

 

♦ ואלה העובדות, שעל יסודן, הורשע הנאשם:

במהלך השנים 1996-2001, בנוסף להיותו רופא משפחה, עסק הנאשם במגוון עיסוקים נוספים הקשורים לתחום הרפואה, כדלקמן:

החל משנת 1996, שימש הנאשם כרופא בחורי ישיבה שלמדו בישיבת "כרם ביבנה" (להלן: "הישיבה").

סמוך לחודש יולי 1999, הקים הנאשם, יחד עם רעייתו, שותפות, בשם "הבית" (להלן: "הבית"), שנועדה לשקם אנשים שחלו במחלת נפש לאחר שיצאו ממוסדות רפואיים, לקראת השתלבותם חזרה בקהילה. במסגרת השותפות, הסב הנאשם את ביתו ביבנה למעון, ששימש כמקום שיקום לאנשים כמתואר.

מרבית החוסים ששהו ב"בית" קיבלו סיוע כספי ממספר גורמים, ביניהם משרד השיכון, שסייע להם בתשלום דמי השכירות. תשלומים אלה, הועברו ישירות לחשבון בנק על שם הנאשם ורעייתו.

בדוחו"ת שהגיש הנאשם על הכנסותיו, לשנות המס 1996-2001, מסר הנאשם תרשומת כוזבת, לפיה הכנסתו נובעת ממשכורת בקופת חולים ו/או משותפות הבית, בעוד שבמציאות ובפועל עבד אף כעצמאי והפיק הכנסות מעיסוקו.

הנאשם העלים והשמיט הכנסות, בסכום כולל של 690,521 ₪, שנתקבלו הן ממתן שירותי רפואה לישיבה – בסכום של 420,300 ₪ - והן ממשרד השיכון, במסגרת שותפות הבית, בסכום של 270,221 ₪.

הנאשם הנפיק, מדי חודש בחודשו, חשבוניות לישיבה בגין הסכומים שקיבל ממנה.

במשך כל שנות המס 1996-2001, לא הודיע הנאשם לפקיד השומה שמקום מגוריו משמש לעיסוקו כעצמאי.

הנאשם לא ניהל פנקסי חשבונות על פי הוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג – 1973, אלא באופן חלקי בלבד.

 

♦ יצוין, כי בעקבות גילוי מעשיו, השיב הנאשם למס הכנסה את סכום ההעלמה.

 

♦ הסדר הטיעון - על פי הסדר הטיעון, הוגבלה התביעה בעתירתה לרף עליון של 7 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה וקנס, ואילו ההגנה לא הוגבלה בטיעוניה, מלבד הימנעות מעתירה לביטול ההרשעה.

 

 

♦ בגזירת עונשו של הנאשם על בית המשפט ליתן ביטוי לעוצמת האנטי-חברתיות הגלומה במעשים ולמידת האשמה הנלווית למעשים אלה, לצד מכלול נתוניו האישיים של הנאשם.

עוצמת האנטי-חברתיות נבחנת, בין היתר, בנזק שנגרם לערך החברתי המוגן. בעניינו של הנאשם מדובר בשיקול משמעותי לחומרא. משך כ-6 שנים, העלים הנאשם הכנסותיו משני מקורות הכנסה, בסכומים ניכרים.

לאופן הפגיעה בערך החברתי המוגן ולמידת האשמה משקל משמעותי לענין העונש. אין דין אי-דיווח אקראי בלבד על הכנסות, או בשגגה כדין, פעילות מרמה אקטיבית לצורך העלמת הכנסה.

אף שיקולים אלה כאמור, פועלים לחומרת הנאשם.

בעניינו של הנאשם, המדובר בפעילות מרמה, אקטיבית, שיטתית, יזומה ומתוכננת, מתוך כוונת מכוון להעלים הכנסותיו.

בחינת התנהלות הנאשם, והתמשכותה, היקף ההכנסות ודרכי התחבולה והעורמה שנקט הנאשם כדי למנוע חשיפת העבירות, מלמדים שאין מדובר בפעולות אקראיות שנעשו בשגגה, או בתום לב.

בכל מהלך שנות המרמה הארוכות, והדפסת חשבוניות המרמה, הייתה לנאשם אפשרות לעצור את פעולתו ולהתחרט, אך הנאשם בחר להמשיך בהעלמת הכנסותיו, וחדל מכך, רק לאחר שנתגלו מעשיו.

בעבירות מס – בכלל, ובעבירות מרמה בכוונת זדון להעלים מס – בפרט, גובר משקלו של האינטרס הציבורי, על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם ומכלול נסיבות הקולא בעניינו.

על בית המשפט לשגר מסר חד-משמעי, כי כל הפוגע בקופת הציבור, ייענש בחומרה.

בגזירת הדין, על בית המשפט ליתן משקל, אף להשלכתם השלילית ארוכת הטווח של המעשים על מערכות הכלכלה והחברה ולהיקף הנזק שהם מביאים על הציבור.

 

♦ מנגד, יינתן משקל לקולא להסרת המחדלים – שיש בה הן משום הטבת הנזק והן משום ביטוי לחרטה; להודאת הנאשם, אמנם לאחר שחזר בו מכפירתו, שחסכה בעיקר זמנם של עדים רבים; לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות; לתרומת הנאשם לקהילה.

יינתן משקל מוגבל לקולא, לעברו הנקי של הנאשם ולאופיו הטוב.

לאחר ששקל בית המשפט את מכלול הנסיבות לחומרא ולקולא, סבור הוא שמסגרת ההסדר המוצע, אינה חורגת מתחום הסבירות.

עם זאת, משקלם המצטבר של מכלול שיקולי החומרא, כמפורט לעיל, והאינטרס הציבורי בהוקעת העבירות, בין היתר, באמצעות הטבעת אות קלון על הנאשם, אינו מאפשר ריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

              

♦ חמישה חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשי מאסר מותנים, למשך 3 שנים וקנס בסך  18,000 ₪ .

ב"כ הנאשם: עו"ד ש. שחם.