מאסר לאם חד הורית לארבעה ילדים שהסירה מחדלים

♦ העובדות: הנאשמת, בת 52 שנים, הורשעה על פי הודאתה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות על סעיף 220(1), 220(4) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה, שהינן עבירות מסוג פשע, וזאת בין השנים 1997-2002, תוך העלמת הכנסות בסכום מצטבר של 1,250,000 ₪. הנאשמת הגישה דו"חות למס הכנסה בגין הכנסותיה ממתן ייעוץ זוגי, עריכת סדנאות, הרצאות בכנסים ואירועים, הגשת תכניות ברדיו וארגון מסיבות, תוך שהיא משמיטה הכנסות מהדוחות שהגישה, לא רשמה את מלוא הכנסותיה, לא העבירה ליועץ המס שלה את מלוא התיעוד ששימש לרישום הכנסותיה, והחזיקה במערכת פנקסי חשבונות כפולה. כך, הנאשמת הפקידה הכנסות מעיסוקיה על שמו של בנה, והפקידה כספים בחשבונות הבנק של ילדיה.
 
♦ הודאת הנאשמת באה לאחר גמר פרשת התביעה ותחילת פרשת ההגנה, שהתנהלו במשך מספר רב של ישיבות. ברקע להסדר הטיעון עומד הסכם שומה אליו הגיעה הנאשמת עם פקיד שומה כ"ס במרץ 2007. הנאשמת שילמה את סכום המס המוסכם (כחצי מליון ₪) ובכך הסירה את המחדלים, בפן האזרחי.
 
♦ בהתאם להסדר הטיעון, עתרה ב"כ המאשימה לעונש מאסר בפועל של תשעה חודשים, קנס משמעותי ומע"ת, ואילו הסניגור עתר למאסר של ששה חודשים בפועל שירוצה בעבודות שירות.
 
♦ ב"כ המאשימה טענה, כי חרף האהדה הרבה שמעוררים אישיותה התרומית, סגולותיה ומעשיה הטובים של הנאשמת, ומאמציה להתפרנס כאם חד הורית לארבעה ילדים, הרי שמדובר בעבירות מס שהינן מן החמורות ביותר בפקודת מס הכנסה, שבוצעו על פני תקופה ממושכת של שש שנים, תוך שימוש בחשבוניות כפולות וחשבונות בנק סמויים. העבירות נפסקו רק כשהחלה החקירה והראיות נתפסו בכף. הנאשמת הודתה לאחר שמיעת 13 דיוני הוכחות ארוכים, ולא חסכה באופן ממשי מזמנו של בית המשפט.
 
® ב"כ הנאשמת תאר את הרקע האישי הקשה וחוויות הילדות הטראומטיות שחוותה הנאשמת, שלא זכתה לבית חם ויציב. היא עצמה התגרשה, על רקע אלימות כלפיה. בשנת 1997, לאחר מסכת חיים קשה, החלה לעבוד כעצמאית בתחום היעוץ הזוגי והסקסולוגיה. פעילותה המקצועית של הנאשמת זכתה לפרסום והיא צברה פופולריות ומוניטין בתחום עיסוקה. הנאשמת, שהיתה חסרת נסיון בניהול עסק, הושפעה לרעה מעצותיו של בן זוגה לחיים דאז ויועץ המס ששכר עבורה, עצות ששעתה להן עקב חרדתה הכלכלית וצרכי ההישרדות, וכך הסתבכה בעבירות המס נושא האישום. בנוסף, ניהול ההליך הפלילי לא היה לריק, והעובדה היא כי כתב האישום תוקן לקולא. גם ההליך האזרחי, שבו התקיים דיון בביהמ"ש המחוזי בערעור על גובה השומה ומו"מ ממושך עם פקיד השומה, הניב פירות, והשומה הוקטנה לבסוף לכמחצית מהסכום המקורי שדרש פקיד השומה. עדי אופי רבים העידו לטובתה של הנאשמת, כאדם המסייע לחלשים עם מצוקותיהם. נוסף לכך, גם שירות המבחן המליץ שהעונש שייגזר עליה יהיה מאסר שירוצה בעבודות שירות.
 
♦ הנאשמת עצמה הביעה חרטה ובושה על הסתבכותה, והצהירה כי הסתבכותה נבעה מהקשר שלה עם נוכל סדרתי וכי למדה את הלקח.
 
בימ"ש השלום בכפ"ס – כב' הש' נ. מימון–שעשוע:
 
♦ ביהמ"ש חזר והדגיש את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה. במקרים בהם הטיעון לעונש היה "פתוח", הוטלו עבודות שירות רק במקרים נדירים בהם התקיימו נסיבות יוצאות דופן לקולא כגון גיל מבוגר מאד או צעיר מאד, מצב בריאותי קשה, חלוף זמן רב, הודייה מיידית, נסיבות מיוחדות או גבוליות של העבירות ועוד. ביתר המקרים, הוטלו מאסרים לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח ואף לתקופות ממושכות. במקרה דנן, עם כל האהדה לנאשמת, שתפקודה חיובי ומבורך ביתר מישורי חייה, לא נמצאו נסיבות חריגות לקולא, המצדיקות סטיה ממדיניות הענישה שהתווה בית המשפט העליון. בנסיבות המקרה, כל ענישה שאיננה מאסר לריצוי בפועל, אינה אלא יריקה בפרצופו של ציבור משלמי המסים, ו"הכרזה על פשיטת רגל" של מערכת המשפט באכיפת חוקי המס: "שכן, יקרא משלם המסים העצמאי המצוי את גזר הדין המקל ויאמר בלבו: הבה אעלים מסים בדרכי מרמה כמו חשבוניות כפולות, חשבונות בנק סמויים, דו"חות כוזבים וכיו"ב, אתמיד בכך ככל שאצליח, אגרוף לכיסי ממון רב במקום להעבירו לקופת המדינה, ובמקרה הגרוע שאתפס בכף ביום מן הימים - אנהל משפט כמה שנים. בסופו של יום, לכל היותר אדרש לבצע עבודות שירות כמה חודשים ולשלם את המס המגיע. משתלם בהחלט!"
 
♦ נוכח חומרת העבירות, היקפן הכספי והתמשכותן על פני מספר שנים, הסדר הטיעון מקל במידה ניכרת עם הנאשמת, גם אם יאומץ ברף הגבוה שלו. בהתחשב בנסיבות לקולא, ובעיקרן היות הנאשמת במצוקה כלכלית, חסרת נסיון בניהול עסק ומושפעת מעצות שליליות, ונוכח הסרת המחדל גם אם במאוחר, נגזרו על הנאשמת שמונה חודשי מאסר בפועל, מאסר ע"ת קנס בסך 100,000 ₪.
 
ניתן ביום: 27.11.07.
ב"כ המאשימה: עו"ד י. שטיין.
ב"כ הנאשמת: עו"ד י. עציוני.