מכבי תל אביב - מלכ"ר או עוסק?

♦ הערעור הוגש עפ"י סעיף 64 לחוק מע"מ, התשל"ו- 1975 (להלן: "החוק") על החלטת המשיב לשנות את סיווגה של המערערת מ"עוסק" ל"מלכ"ר" (להלן: "ההחלטה"). בכתב הערעור נאמר, כי המערערת התאגדה כחברה פרטית במטרה לעסוק בניהול מועדוני ספורט על בסיס עסקי כלכלי. בין המערערת לבין האגודה לספורט והתעמלות מכבי ת"א (להלן: "האגודה") ומועדון הכדורגל מכבי ת"א (להלן: "העמותה") נחתם הסכם ניהול (להלן: "הסכם הניהול"). ממצאי הבדיקה שערכה המערערת העלו, כי יש תקומה לפעילות הכדורגל כגוף עסקי עצמאי, וכי השגת יעד הרווחיות מחייבת התנהלות כגוף עצמאי ועסקי. החל מיולי 2000 רשומה המערערת ומסווגת כ"עוסק" בתחום שירותי ניהול ופעילויות ספורט אצל המשיב. בין המערערת לבין האגודה והעמותה נחתם הסכם, על פיו נרכשה פעילות הכדורגל של הבוגרים (להלן: "הסכם הרכישה"), כאשר פעילות הכדורגל של הנוער והילדים נותרה בידי העמותה. המשיב הודיע למערערת על הכוונה לשנות את סיווגה מעוסק למלכ"ר. משיב דחה את ההשגה של המערערת. המשיב ציין בהחלטה, כי לא נחה דעתו שמטרתה העיקרית של המערערת היא למקסם את רווחיה. רווחי שנת 2004 הם מקריים לחלוטין. המטרות לשמן הוקמה המערערת באופן פעילותה דומות לניהול עמותות כדורגל הרשומות כמלכ"ר. מאחר וההוצאות העיקריות הן הוצאות שכר וההכנסות נובעות מתמיכה של גופים עסקיים, עולה, כי רישומה של המערערת כעוסק מוביל לחיסכון במס אצל בעלי הקבוצה בגובה עלות תשלומי המס בשיעור של 12.5% מהוצאות השכר.

♦ לטענת המשיב, המערערת נעדרת מטרות רווח והיפנה לע"א 767/87 עמותת "בשערייך ירושלים" נ' מנהל המכס ומע"מ (להלן: פס"ד "ירושלים"). לדברי המשיב, הקריטריונים שנקבעו שם לצורך סיווג חייב במס כמלכ"ר עפ"י החוק, מטים את הכף לסיווג המערערת כמלכ"ר. המערערת הלינה על כך שההחלטה נידונה בשתי ערכאותיה ע"י סגן מנהל רשות המס, מר פורת (להלן: "פורת"). בעקבות ההחלטה הראשונה של פורת בדבר כוונה לשנות את הסווג הוגש ע"י המערערת מכתב השגה, כאשר לאחר מכן ניתנה החלטה בדבר שינוי הסווג, אף היא ע"י פורת. המערערת טענה, כי התנהלות זו אינה כדין, שכן ההחלטה בהשגה אמורה להינתן לא ע"י מי שנתן את ההחלטה בשלב הראשון. המערערת טענה, כי הדוחות לצרכי מס שהוגשו למשיב בשנים 2001-2003, מצביעים על כך שפעילות החברה מסווגת לצורכי מס הכנסה כפעילות מעסק ולא כפעילות של מלכ"ר. לכן, המערערת הינה עסק גם לצורכי מע"מ.

♦ ביהמ"ש בחן את המקרה עפ"י המבחנים שנקבעו בפס"ד ירושלים. מבחן המטרה וכוונת הרווח - המערערת, אשר התאגדה אומנם כחברה פרטית, אימצה לעצמה את מטרות האגודה והעמותה לשם ניהול ומימוש מטרותיהן. מבחן חלוקת הרווחים – מהדוחות הכספיים עולה, כי פעילות המערערת הינה גירעונית באופן מצטבר, והמערערת לא הצביעה כמובן על חלוקת רווחים בפועל. מבחן הגירעון התפעולי - אין מחלוקת בדבר ההפסדים והגירעון. מבחן מהות הפעילות - במסגרת פעילותה המערערת חשופה למגוון רב של תחרות, לאו דווקא בענף הכדורגל. ביהמ"ש קבע, כי קיימת הנחה לפיה גוף ציבורי אינו מהווה תחרות לעסקים אחרים, מכיוון שהחוק חותר להטיל את מרותו על כל הפעילות הכלכלית באופן שווה. ככל שקיימת תחרות הרי שהיא קיימת בתחום הספורט ולא במישור העסקי. המערערת אינה מתחרה באחרים בתחום העסקי, שכן רוב החייבים העוסקים בענף הכדורגל מאוגדים כעמותה. מבחן הרישום המוצדק והנפרד – פעילות האגודה והמועדון, אשר מסווגות כמלכ"ר, אינה עצמאית ותלויה בעיקרה במערערת, אשר מזרימה אליהם כספים לשם המשך פעילות. מבחן הפגיעה בהכנסות האוצר - מאחר ואין חישוב מספרי אין אפשרות לקביעה חד משמעית בעניין זה. מבחן זה איננו מבחן מכריע. בעניין התנהלות של המשיב, ביהמ"ש לא ראה כל פגם בדרך הפעולה של המשיב במקרה הנוכחי. על הרשות המנהלית ליתן לאזרח הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיו. אולם, אין משמעותה של זכות השימוע, כי היא אמורה להתקיים בפני אדם אחר ממי שנותן את ההחלטה. זכות השימוע ניתנה ע"מ שמי שנותן את ההחלטה בסופו של דבר, ישמע ויתחשב בטיעוני הנישום. לכן, מן הראוי שהטיעון יהיה בפני מי שנותן את ההחלטה כדי שזכות הטיעון תהיה רלוונטית. כמו כן, המערערת הפנתה לע"א 44/85 נוה אריאל בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ (להלן: עניין "נוה אריאל") בו נקבע, לטענתה, כי במקרה בו מסווג גוף כעוסק לצרכי פקודת מס הכנסה, יש לסווגו כעוסק גם לעניין חוק מע"מ. בפס"ד נוה אריאל כב' הנשיא שמגר מבהיר, כי יש מקום לפתח מבחנים מיוחדים לעניין מע"מ אשר יאפשרו לקבוע את היקף המס. במסגרת פס"ד ירושלים נקבע אכן מבחן מיוחד לעניין מע"מ, כמפורט לעיל.

♦הערעור נדחה.