מע"מ בשיעור אפס על שירותים לתושבי חוץ - האומנם?

♦  המערערת, אופקים איחוד עוסקים, הינה "איחוד עוסקים" לצורך דיווח למשיב, מנהל מע"מ משרד אזורי תל אביב-יפו, על פעילות המערערת 2 - אופקים סוכנות לביטוח בע"מ, ומערערת 3 - אינשוראנס סולושנס סוכנות לביטוח כללי (2005) בע"מ (ביחד: "המערערות"). המערערות מעניקות שירותים לברוקרים בחו"ל המייצגים חברות ביטוח זרות המעוניינות להעניק כיסוי ביטוחי לחברות ביטוח בארץ. מכירת ביטוחי משנה נעשית בדרכים שונות, אחת מהן היא זו שבה פועלות המערערות, בכך שהן מספקות מידע לברוקרים שמצויים בקשר עם מבטחות המשנה, ומעניינות אותן במתן ביטוח משנה לחברות ביטוח בישראל. המידע אותו מספקות המערערות לברוקרים כולל, בין היתר: ניתוח השוק בארץ, סיכויי חדירה לשווקים, צרכים בתחומי ביטוח, פילוח שיווקי, מידע אודות מכרזים וכדומה. לצורך פעילותן, משתתפות המערערות בכנסים ומפגשים בחו"ל, בהם נוטלים חלק גם גורמים ישראלים. לעיתים נערכים המפגשים בארץ, בהם משתתפים ברוקרים מחו"ל ואליהם מוזמנים גם נציגי המבוטחות. להשלמת התמונה יאמר, כי השירותים ניתנים גם בארץ, באופן ישיר, באמצעות חברות בנות של מבטחות המשנה המעסיקות עובדים בארץ. עיקר המחלוקת בין הצדדים הוא פרשנות סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ"), שתוקן ביוני 2002 ולפיו, לא יחול מס עסקאות בשיעור אפס אם בנוסף לשירות שניתן לתושב חוץ נהנה גם תושב ישראל. המשיב הוציא למערערת 1 שומת עסקאות אשר דווחו על ידה כעסקאות בשיעור מס אפס. המדובר בערעור על דחיית השגה שהגישו המערערות של שומות שהוציא המשיב.

♦ לטענת המערערות, השומות התיישנו, שכן הן נעשו חמש שנים לאחר ביצוע העסקאות. בנוסף טענו, כי מי שערך את השומות השתתף גם בהליך ההשגה עליה, וזאת בניגוד לסעיף 82(ה) לחוק מע"מ. המערערות טענו גם, כי אין להחיל את תיקון 24 לחוק מע"מ המתקן את סעיף 30(א)(5) לחוק, וזאת בהתאם להודעות שהופקו למערערת, כי התיקון חל מיום 1.7.07 (העסקאות נערכו בדצמבר 2005 עד יוני 2006). המערערות הוסיפו, כי הפרשנות הרלוונטית לעניינן היא הפרשנות טרם התיקון האמור. לעמדת המערערות, לא ניתן כאן שירות למבוטחות בישראל ולכן יש להטיל מס בשיעור אפס. לבסוף נטען, כי המערערות חכרו מטוס להטיס את לקוחותיהן בשמי הארץ על מנת להראות להן את פוטנציאל הפרויקטים להם נדרש ביטוח משנה. המערערות סירבו למסור למשיב את זהויות נוסעי המטוס בטענה, כי הדבר יגרום להן לנזק שיווקי.

♦ לטענת המשיב, מי שערך את השומה נכח בדיון בהשגה אך לא נטל חלק בקבלת ההחלטה. המשיב טען כי המערערות משמשות כנציגות הברוקרים בישראל, והן מקבלות עמלות עבור תיווך בין המבוטחות למבטחי המשנה. עוד טען המשיב, די בהיותו של הנהנה הנוסף נהנה משני כדי לשלול את שיעור מס אפס על העסקאות.

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי לא הוכח שמי שערך את השומה היה מעורב בקבלת ההחלטה בהשגה או שהוא השפיע על קבלתה. מעורבותו הייתה מוגבלת לעניינים טכניים ובירור עניינים עובדתיים בלבד כאשר כל זאת נעשה במעמד ב"כ המערערות. לכן ביהמ"ש הנכבד לא קיבל את טענת המערערות בעניין זה.

♦ לעניין שיעור המס אשר יש להטיל על השירות שניתן על ידי המערערות, בית המשפט העליון קבע בפסק הדין בעניין קסוטו (ע"א 41/96), שלצורך החלת סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ יש לאתר את מקבל השירות העיקרי ואת מקבל השירות המשני. ככל שיתברר שמקבל השירות הדומיננטי הוא תושב חוץ, אזי יושת מס בשיעור אפס. ביהמ"ש הוסיף, כי הפסיקה התוותה מספר אבני בוחן לאיתור הנהנה העיקרי, ובין אלה: מזמין השירות; זהות המשלם; הנהנה מן השירות; הנסיבות הכוללות של העסקה. בעניין קסוטו נקבע, כי בנסיבות המקרה, מתן שירות התווך על ידי סוכן הביטוח לחברות הביטוח בחו"ל, הינו שירות הניתן לתושב חוץ הזכאי למס בשיעור אפס שכן מקבל השירות הדומיננטי היו חברות ביטוח בחו"ל. בתיקון הסעיף במסגרת תיקון 24 לחוק הוחלפו המילים "בפועל לתושב ישראל" למילים "נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל". בדגש על המילה "גם". וזאת, על מנת שיובהר, כי שירות שנהנה ממנו תושב ישראל יחויב במס רגיל ללא קשר לשאלת הנהנה הדומיננטי והנהנה המשני מהשירות. סופו של דבר, שאין כיום רלוונטיות לשאלת זהות הנהנה, ודי שקיים נהנה ישראלי כדי לשלול את ההטבה, ולכן אין מקום להידרש למבחני העזר שהותוו בפסק דין קסוטו בהקשר זה.

♦ לאחר בחינת מכלול הראיות, הגיע ביהמ"ש למסקנה לפיה המערערות לא עמדו בנטל ההוכחה שהן זכאיות לחיוב מע"מ בשיעור אפס על השירותים הניתנים על ידן, שכן הוא לא שוכנע ששירותן מתמצה במסירת מידע לברוקרים בלבד, אלא להיפך, מהראיות מתחייבת המסקנה השונה לפיה פעילותן של המערערות מהווה, תיווך בין הברוקרים לבין המבוטחות. ביהמ"ש גם לא ראה נכון לקבל את יתר טענות המערערות. לעניין אי ההכרה בתשומות חכירת המטוס נקבע, כי היה על המערערות להמציא ראיות לפיהן החכירה שימשה לצורך עיסקה. מניעתן לבצע זאת באמצעות אי מסירת פרטי הנוסעים וכדומה מונעת מהמשיב לבקר את נכונות גרסתן. על כן גם דין הטענות בעניין זה להידחות.

♦ הערעורים נדחו.