משקלה של הבטחה מנהלית

♦  המבקש תובע, במסגרת המרצת פתיחה, לסעד הצהרתי שיקבע, כי המבקש אינו חב למשיב (פקיד השומה) חוב מס בגין שלוש שנות המס 1985 עד 1987, בפרט לא סכום קרן של 50,705 ש"ח, אשר צמח (לפי הנטען) לסך קרוב ל- 690,000 ש"ח נכון למועד הגשת המרצת הפתיחה, (29.06.2008). לחלופין, מתבקש להצהיר, כי המשיב, פקיד השומה, מנוע מלנקוט בהליכי גבייה של אותו חוב; ולחילופי חילופין, שאותו חוב מס מוכחש, התיישן או חל שיהוי כזה בגבייתו שממילא אין לגבותו. כמו כן, עיקר התובענה הינו טענה (מוכחשת) להבטחה מנהלית של המשיב שניתנה בתחילת שנות התשעים. אין חולק, שהמבקש חויב במס באותן שומות שהוצאו לו לשנות המס 85 ועד 87, בגין רווח נטען שעשה מהלוואה שנתן לפלוני בשם אריה שטריקרברגר (להלן "הלווה"). המבקש לא התכחש לעצם העובדה שנתן ההלוואה, אך טוען וטען שאפילו סכום קרן אותה ההלוואה לא הושב לו במלואו, לא כל שכן הריבית; ומשכך, ממילא לא צמחה לו כל הכנסה (אין רווח) בגין אותה הלוואה. באין רווח, אין הכנסה חייבת וממילא אין חוב מס. המבקש הגיש תביעה בבית משפט השלום בחיפה כנגד אותו לווה ושני ערבים, וזו נידונה בפני סגן הנשיא רנד (כתארו אז) בת.א. 582/91. תוכן ההבטחה המנהלית הנטענת (והשנויה במחלוקת) של המשיב כלל הקפאת הגבייה בגין השומות שהוצאו לאותם שנים, עד לקבלת פסק הדין באותה תביעה שהגיש המבקש כנגד הלווה והערבים להלוואה, כאשר שני הצדדים התחייבו לנהוג לפי תוצאות פסה"ד שיתקבל. אם יעלה מפסה"ד כטענת המבקש, שלא היו לו כלל הכנסות מריבית על אותה הלוואה שנתן, הרי שאותן שומות מס לשנים 85 עד 87 תפתחנה מחדש, כך שלא תובא בחשבון ההכנסה שהובאה במקור בחשבון באותן שומות בגין אותה הלוואה, ובגינה חויב המבקש במס. המבקש מצדו הסכים שאם מפסק הדין ינבע שאכן צמחה לו הכנסה מאותה הלוואה, כלומר, הוחזר לו סכום הקרן וגם ריבית, הרי שיצהיר על כך ויחויב במס על ההכנסה.

ביהמ"ש השלום בחיפה בפני כב' השופט יואב פרידמן:

 ♦אכן מוסד ההתיישנות האזרחי חל בהליכי גביה מנהליים של חובות מס, לרבות מס הכנסה. בענין זה אפנה לרע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עירית נצרת עלית, שם נקבע אכן, כי דין ההתיישנות האזרחי יחול ברגיל גם בענין הליכי גביה מנהלית של חובות מס, שהפן האזרחי בהם הנו הדומיננטי, גם אם הליך הגביה הוא מנהלי. טענת המבקש עצמו הינה להסכם בין הצדדים מכוחו ניתנה לו הבטחה מנהלית שתוכנה עיכוב הגבייה והמתנה לתוצאות הבירור של התביעה, כאשר הצדדים מתחייבים הדדי לפעול ביחס לחוב המס שבאותן שומות, בהתאמה לקביעות פסק הדין שיינתן. קשה להלום שאם זו העמדה שתתקבל, יכול המבקש לטעון להתיישנות. כך, משעה שתוכן ההסכמה ההדדית לה טוען הוא עצמו וממנה הוא מבקש להיבנות (כהסכמה מכוחה ניתנה ההבטחה המנהלית) הייתה שהצדדים ימתינו לתוצאות פסק הדין בהליך בפני השופט רנד ויפעלו עפ"י אותו פסק דין: אם יעלה ממנו שההלוואה הניבה הכנסה, כי אז ישלם המבקש את חוב המס על ההכנסה שניתן ללמוד שצמחה. ואם יעלה שאין כל רווח, שכן המבקש לא זכה אפילו להשבת הקרן בשלמותה, הרי שיבוטל חוב המס. אם זו ההסכמה לה טוען המבקש, הרי שככל שמתקבלת טענתו, לא יכול הוא מחד להיתלות באותה הסכמה ששירתה עניינו שלו, ומאידך לטעון להתיישנות. מכללא, מגולמת באותה הסכמה נטענת גם הסכמה הדדית שמרוץ ההתיישנות לא יחל עד שיינתן פסק הדין, וזאת בבחינת למצער. מה ניתן ללמוד לגופו של עניין מפסה"ד של השופט רנד בשאלה אם הפיק המבקש רווח מאותה הלוואה; ואלו מרוץ ההתיישנות מתחיל לכל המוקדם עת שניתן פסק הדין ב- 16.06.99, שמא מן המועד בו הפך חלוט. ממועד זה ועד לתחילת הליכי הגבייה ב- 2004 חלפו פחות מ-7 שנים כך שאין התיישנות. מאידך, אם נפנה לעמדת המשיב דווקא, שאין סמכות לפתוח השומות, וממילא לא הוכחה הבטחה מנהלית לפעול עפ"י תוצאות פסה"ד שיתקבל אף במישור חיוב המס, ולתקן השומות, נחזה שאז דווקא יש להיזקק לטענת ההתיישנות ואף לקבלה. ביהמ"ש קבע, היות והמשיב אינו טוען להצדק חוקי להשתחרר מהבטחה מנהלית ככל שניתנה (בהתקיים יתר תנאיה), ואף לגוף העניין אין למצוא הצדק כזה, הרי התוצאה היא שדין התביעה להתקבל. אלא שכאמור לו קיבלתי הילוכו העובדתי של המשיב, היה דין טענת ההתיישנות להתקבל. לכן, ממילא לא הייתה התוצאה משתנה. ביהמ"ש מוסיף, שהוא פטור מלבחון האם מתקיים חריג המצדיק שחרור הרשות בדיעבד מהבטחה מנהלית מחייבת מכל יתר הבחינות. שכן, המשיב עצמו לא טען ואף לא ניסה להמחיש קיום חריג כזה, אלא הסתפק בכך שלא הוכח שניתנה בכלל הבטחה מנהלית, וממילא, כאמור, שומות. ביהמ"ש סבור, שאם אכן ניתנה - לא מדובר במקרה בו יש צידוק לאפשר למשיב להשתחרר מאותה הבטחה מנהלית. אם כן, בעקבות פסה"ד מ- 99', היה על המשיב לכבד ההבטחה המנהלית, לפתוח השומות לשנות המס 85 עד 87 ולבטל חוב המס באותן שומות, בעטיה של ההלוואה. אין חולק, כי רואה החשבון של המבקש הודיע למשיב על פסה"ד עוד בספטמבר 99'. ממילא מנוע המשיב כעת מלגבות חוב המס שהושת בגין ההלוואה באותן שומות.

התוצאה:

♦  התובענה התקבלה.

ניתן ביום 24.1.2013

ב"כ הצדדים: לא צוין