נדחה בג"צ גוגל בענין גביית תשלומי מע"מ מתאגידים רב-לאומיים

♦ העתירה מכוונת לכך שלא מבוצעות פעולות גבייה של תשלומי מע"מ מתאגידים רב לאומיים הנותנים שירותים ומוכרים סחורות לישראלים, כגון חברות גוגל (להלן: "המשיבות"). בעתירה מבוקש להורות לרשות המסים (להלן: "המשיב") לנהוג בתאגידים רב לאומיים כפי שנוהגים ביתר הנישומים בישראל, דהיינו, להקדים משלוח של דרישה לתשלום מע"מ, ורק לאחר מכן יוטל הנטל על הנישום לשכנע את רשות המס מדוע אין הוא חייב במע"מ. העותר טוען, כי תאגידים רב-לאומיים שונים, ובהם המשיבות, מקיימים בישראל פעילות עסקית ענפה הכוללת התקשרות בעברית עם מקבלי שירות שהם תושבי ישראל; תשלום בשקלים; התאמת השירות או הטובין למשק הישראלי; נקיטת פעולות שיווק ישירות לגיוס לקוחות ישראלים; משלוח דיוור ישיר בתוך ישראל ללקוחות ישראלים; רישום עשרות סימני מסחר במטרה להגן על נוכחותם העסקית של תאגידים אלה בישראל. אעפ"כ, האחרונים אינם נדרשים לשלם מע"מ באופן שיוצר להם יתרון בלתי הוגן כלפי תאגידים ישראליים המתחרים בהם. לשיטת העותר, "מבחן מיקום השרת" שנוקטת רשות המיסים כדי לקבוע היכן בוצעה עסקה שנעשתה באמצעות האינטרנט לצורך חיוב במע"מ – אם העסקה בוצעה בישראל אם לאו – הוא ארכאי ומיושן, ויש להחליפו ב"מבחן המהות ופלח השוק שאליו פונה נותן השירות". העותר מפרט בהרחבה את פעילותן העסקית של המשיבות בישראל, וטוען, כי יש לאכוף את הוראות החוק עליהן ועל תאגידים רב-לאומיים אחרים באמצעות המבחן שהציע. ביום 17.7.2013 פנה העותר אל המשיב במכתב שבו טען, כי יש מקום לחייב תאגידים רב-לאומיים במע"מ כאמור. משלא נענתה פנייתו לגופו של עניין, הגיש את העתירה.

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי סעיף 2 רישה לחוק מס ערך מוסף (להלן: "החוק") קובע, כי "על עסקה בישראל ועל יבוא טובין יוטל מס ערך מוסף". "עסקה" מוגדרת בסעיף 1 לחוק כ"מכירת נכס או מתן שירות בידי עוסק במהלך עסקו". בסעיף 14 נקבע, כי "יראו נכס כנמכר בישראל אם הנכס היה בישראל בעת מסירתו לקונה, או אם יוצא מישראל, ובנכס בלתי מוחשי – אם המוכר הוא תושב ישראל".

 

♦ לטענת המשיבים, הוראות החוק ממחישות, כי בשונה ממקרים שבהם מוטל מע"מ על מכירת נכס או שירות בידי עוסק בישראל – הרי שככל שמדובר בפעילות של תאגידים בינלאומיים המבוצעת דרך רשת האינטרנט, החלת הוראות החוק מורכבת יותר – בוודאי ככל שמדובר ב"מקום העסקה" ו"רישום העוסק". בהקשר זה

עולה השאלה מהו "מקומה" של פעילות המתבצעת במרחב הסייבר, וכיצד משליך הדבר על רישום בישראל של תאגידים בינלאומיים המבצעים פעילות באינטרנט ("רישום" לפי החוק). המשיבים טוענים, כי "מהפכת האינטרנט" יצרה מציאות חדשה ומתפתחת באופן תדיר, המעוררת שאלות סבוכות של מיסוי בינלאומי (לרבות בהתייחס לנפקותן האפשרית של אמנות מס כאלה ואחרות), שבמסגרת מתן המענה להן יש להביא בחשבון לא רק את התשובות לפי דין המס הישראלי, אלא גם את התשובות שיינתנו להן בדיני המס של מדינות אחרות. בהקשר זה פרסם ה-OECD, ביולי 2013, מסמך שכותרתו : “Action Plan on Base Erosion and Profit Shifting"

העוסק בשאלות הללו ואחרות ובדרכים אפשריות להתמודדות עמן. המשיבים טוענים, כי סוגיה זו עומדת כרגע על המדוכה ובתקופה הקרובה צפוי להתפרסם ע"י רשות המסים, חוזר מקצועי בעניין, ומשכך העתירה היא מוקדמת ודינה להידחות על הסף. המשיבות תומכות בעמדת המדינה מנימוקים שונים.

 

♦ לאחר עיון בעתירה ובתגובות המשיבים, המסקנה היא שדינה של העתירה להידחות על הסף בהיותה מוקדמת. אכן, אופן יישומו של החוק על תאגידים רב לאומיים – ככל שמדובר בעסקאות או בפעילות המבוצעות דרך רשת האינטרנט – עלול לעורר שאלות מורכבות שעשויה להיות להן השלכה רחבה. מתשובת המדינה נראה, כי הגורמים האמונים על אכיפת החוק עמלים על גיבוש חוזר מקצועי בנושא זה שיפורסם בתקופה הקרובה. חוזר זה נועד להסדיר את העניין ועשוי ליתן מענה לטענות המועלות בעתירה (כולן או חלקן). במצב דברים זה, יש להותיר למשיבים פרק זמן סביר לגיבוש עמדתם בסוגיה רבת פנים זו, ועל כן אין מקום להידרש לטענות המועלות בעתירה בעת הזו (השוו: בג"ץ 11384/05 עמותת אומ"ץ – אזרחים למען מינהל תקין, צדק חברתי ומשפטי נ' ועדת הכנסת (22.1.2006); בג"ץ 777/04 ועד ההורים של בית הספר היסודי "השרון" בכפר סבא נ' רשות החינוך המקומית, ראש העירייה (15.3.2004)).

 

♦ העתירה נדחתה.