עבירות מע"מ –זיכוי חלקי

♦ נגד הנאשם הוגש כתב אישום ביום 18.11.04. בכתב האישום 2 אישומים.

 

♦ באישום הראשון נטען כי הנאשם, אשר רשום כעוסק מורשה לצורך חוק מס ערך מוסף התשל"ו-1975 (להלן "חוק מס ערך מוסף") מאז יוני 2002, מסר ידיעות כוזבות בנוגע לעסקאות שבצע בין החודשים אוגוסט 2003 ובין דצמבר 2003. לפי הנטען בצע הנאשם בתקופה זו עסקאות בהיקף של 1,963,675 ₪ בגינן הוציא חשבוניות. על אף האמור, הגיש הנאשם לרשויות מס ערך מוסף דו"חות תקופתיים (שלושה במספר) בהם דווח על מחזור עסקאות של 950,020 ₪ בלבד. בעשותו כן, כך נטען, מסר הנאשם דו"חות הכוללים ידיעות כוזבות מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס ערך מוסף בסך 182,457 ₪. בהתאם לכך, יוחסה לו  עבירה לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק מס ערך מוסף.

 

♦ באישום השני נטען כי בתקופה שבין יוני 2002 ובין דצמבר 2003 הגיש הנאשם דו"חות תקופתיים, בהם ניכה תשומות על סך של 366,429 ₪ בלא שיש בידיו חשבוניות מס שהוצאו לו כדין, וכל זאת במטרה להתחמק מתשלום מס. בהתאם לכך, יוחסה לנאשם עבירה לפי סעיף 117 (א)(5) לחוק מס ערך מוסף. יוער, כי לפי תיאור העבירה בכתב האישום, הרי שהסעיף הרלוונטי הוא סעיף 117(ב)(5) העוסק בניכוי מס תשומות בלא מסמכים כנדרש. למעשה אין מחלוקת על עניין זה.

 

♦ בתשובתו לכתב האישום הנאשם כפר באישומים המיוחסים לו. לטענתו החשבוניות, שעליהן לכאורה לא דיווח, לא הוצאו על ידו או בידיעתו. כולן הוצאו על ידי אדם אחר. מאוחר יותר התברר, כי המדובר באדם ששם משפחתו אבו סנינה. הנאשם טען כי אבו סנינה הוציא את החשבוניות לצרכיו הוא, בין היתר לצורך ניכוי תשומות לעסקו. הנאשם טען כי אינו יודע בגין איזה עסקאות הוצאו החשבוניות. לטענתו לא נטל בהן כל חלק. החשבוניות שבהן מדובר, כך לפי תשובתו, הגיעו לאותו אדם לאחר שהנאשם שכח אותן במשרדו והלה עשה בהן כרצונו. עם זאת, הנאשם טען כי הסכים, בדיעבד, לקבל עליו את החשבוניות על "כל המשתמע מכך מבחינת הדיון הפלילי והאזרחי", וזאת לאחר שאבו סנינה הבטיח לו כי יפצה אותו על כך ויעניק לו טובות הנאה מסויימות. בסופו של דבר, כך טען הנאשם, העסקה לא יצאה אל הפועל.

 

ביהמ"ש השלום בירושלים - כב' הש' ש. עודד:

 

♦ זיכה את הנאשם מחמת הספק מן העבירה שיוחסה לו באישום הראשון והרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו באישום השני, מן הטעמים הבאים: לעניין האישום הראשון, בית המשפט לא שוכנע שהמדינה הוכיחה את הטענה בדבר היקף העסקאות שביצע הנאשם בפועל ולא ניתן להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו, היינו של השמטת עסקאות מן הדוחו"ת שבמחלוקת. לא ניתן לסמוך על האמור בהודעת הנאשם ת/1 על מנת להרשיע את הנאשם. הנאשם משנה את גרסתו תוך כדי ההודעה. לשיטת הנאשם, הנהג עימו עבד הוא זה שבפועל ניהל את העסק ואת צוות העובדים הגדול. במצב זה, קשה עד מאד להסביר כיצד לא ידע הנאשם למסור פרטים כלשהם אודות הנהג. הנאשם לא ידע את שמו של הנהג ולא את מספר הטלפון שלו. בעיה בסיסית נוספת הנוגעת להודעתו של הנאשם ת/1 היא של העדר תיעוד מינימאלי לתמוך את הנטען בה. קשה להלום קיומו של עסק, אשר לא מוצג כל תיעוד בנוגע לפעילותו. על רקע הפער בין המידע הדל שנמסר לבין הפעילות המתועדת בחשבוניות, גובר הקושי ליתן משקל לעדותו של הנאשם. בהצטרף לקשיים האחרים בעדות אבו סנינה, לא ניתן לקבוע, על יסוד עדות זו, כי הוכחה מעבר לספק סביר טענת המאשימה כי הנאשם השמיט מדוחו"תיו עסקאות אשר בוצעו בפועל. כמו כן אין מקום לעשות שימוש בהוראת סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, הוראה זו קובעת כי "בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; אולם לא יוטל עליו בשל כך עונש חמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום." כאמור לעיל, בנסיבות המקרה דנן לא ניתן לעשות כן. ביחס לאישום השני, שינויי הגרסאות התכופים בנקודה מרכזית זו מונעים כל אפשרות לסמוך על הנאשם לעניין זה. הנאשם לא טרח להביא את מנהל החשבונות לעדות. ניתן ללמוד על קיומו של היסוד העובדתי הנדרש לפי סעיף 117 (ב)(5). אשר ליסוד הנפשי של כוונה להתחמק ממס, הנאשם היה מודע לכך שהניכויים הנטענים בדו"חות נעדרים בסיס במציאות. השיטתיות מלמדת כי אין מדובר בתקלה טכנית או באי הבנה חד פעמית. במקרה זה הנאשם לא הפחית את הכנסתו, אלא טען לתשומות, בלא בסיס כלשהו לכך.

 

♦ על יסוד כל האמור לעיל,  בית המשפט מזכה את הנאשם, מחמת הספק, מן העבירה שיוחסה לו באישום הראשון, ומרשיע אותו בעבירה שיוחסה לו באישום השני, היינו בעבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק  מס ערך מוסף.

ניתן ביום: 29.7.07.