עבר בעייתי במע"מ לא מונע רישום אדם כעוסק מורשה

♦ הסוגיה העיקרית העומדת בבסיס פסק הדין הינה, האם חרג סגן הממונה האזורי של מע"מ אשדוד מסמכותו שבסעיף 52 (ג) לחוק מס ערך מוסף, כאשר דחה את בקשת המערער לרושמו כעוסק מורשה בטענה, כי קיים יסוד סביר לחשוש שהמבקש יעסוק בעתיד בפעולה בלתי חוקית.

♦ בשנים 1987-1995 היה המערער רשום כעוסק מורשה בתחום החשמל. תיק העוסק התנהל במשרדי מע"מ בבאר שבע. במהלך השנים 1993-95 לא הוגשו תשעה דוחות תקופתיים, בשל כך הועמד פעמיים לדין פלילי, הורשע, ודינו נגזר למאסר על תנאי ולתשלומי קנסות. בעקבות כך סגר המערער את תיקו במע"מ, בתחולה רטרואקטיבית מ- 1.5.95. בגין הדוחות שלא הוגשו והמס שלא דווח נותר כאמור חוב קרן בסכום של 4,033 ₪ ועליו נצברו ריבית והצמדה בסכום של 9,736 ₪.

♦ בשנת 2008 החליט המערער לפתוח את עסקו מחדש, הפעם באזור אשקלון ופנה לרואת חשבון שתפעל לרישומו כעוסק מורשה. רואת החשבון הודיעה, כי טפסי הרישום הוגשו ואף הונפקו אישורי מס הכנסה לצורך ניכוי מס במקור ואישור מע"מ על ניהול פנקסי חשבונות. בנוסף, החל המערער לדווח מאז ראשית 2008 דיווחים תקופתיים למע"מ. בסוף 2009 התברר למערער, כי למעשה לא נרשם כלל כ"עוסק מורשה" וכי דוחותיו התקופתיים, החל מתחילת 2008 היו בנוהל של "דוחות מאולצים". בעקבות כך פנה המערער לממונה מע"מ באשדוד בבקשה לרשמו כעוסק מורשה עפ"י סעיף 52 (א) ו- 52 (ב) לחוק, אולם בקשתו נדחתה ומכאן הערעור המבוקש שהוגש לפי סעיף 64 (א) לחוק.
 

♦ לטענת המערער, הממונה חרג בהחלטתו מסמכותו שבסעיף 52 (ג) לחוק. לטענתו, סמכות הממונה על פי אותו הסעיף ענינה בהימנעות מרישום  כעוסק של מי אשר מתקיים יסוד סביר לחשוש שיפעל בעסקו בפעולות בלתי חוקיות. המדובר ב"אי חוקיות" של פעילות העוסק שרישומו מתבקש. בעניין המערער דנן הממונה לא טען ואיננו טוען, כי סוג או אופי עיסוקו (עבודות חשמל) בלתי חוקי או, כי קיים יסוד סביר לחשוש לאופי עיסוק שכזה.
לטענת המשיב, מי אשר נכשל בעבר במילוי חובותיו עפ"י חוק מע"מ, נמנה גם הוא על אלה ש"עיסוקם בלתי חוקי" – כמובן הדברים בסעיף 52 (ג) לחוק.

בימ"ש המחוזי בב"ש – כב' הנשיא
 
יוסף אלון:

♦ ביהמ"ש קבע, כי בסעיף 52(א) נקבעה חובתו של "עוסק" דהיינו "מי שמוכר נכס או נותן שרות במהלך עסקיו" כהגדרת סעיף 1 ברישום במע"מ. לצד חובה זו קמה לו זכותו עפ"י ס"ק 52 (ב) להירשם כעוסק במע"מ. "רשותו" זו של העוסק מהווה מצידו השני של המטבע את חובת הממונה לרשמו. חובה המתבקשת מלשון הסעיף וכן מתוך העובדה הפשוטה, כי סירוב לרשום עוסק כמוהו כשלילת זכות היסוד שלו לחופש העיסוק, זאת הואיל ועפ"י סעיף 52 (א). המדובר כידוע בחובה שהפרתה עלולה לעלות אפילו  כדי עבירה פלילית עפ"י סע' 117 (א) לחוק. לאור זאת, סמכויותיו של הממונה שלא לרשום עוסק מכוח העילות המפורטות בסעיפים 52 (ג) ו- 52 (ד) לחוק, תתפרשנה בצמצמום הנדרש והמתבקש לענין הפעלת סמכות מנהלית שתוצאותיה פגיעה בזכות היסוד של חופש העיסוק. "אי החוקיות" בה עוסק הסעיף הינה אי החוקיות של העיסוק בו מתעתד מבקש הרישום לעסוק. לדוגמא, הימורים, עסקי זנות, רכוש גנוב וכד'. אין ענינה בעיסוק שהוא חוקי ובחששו. של הממונה שמא העוסק לא יעמוד בחובותיו כעוסק עפ"י חוק מע"מ במהלך הפעלת עסקו החוקי.
♦ בנוסף, קבע ביהמ"ש, כי ניתן להקיש בין הוראת סעיף 52 (ג) דנן להוראת סעיף 3 לחוק העמותות, ובסמכות רשם העמותות שלא לרשום עמותה "...אם יש יסוד סביר למסקנה כי העמותה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות". זאת ועוד, בסעיף 52 (ד) לחוק מע"מ נקבעה במפורש סמכותו של הממונה בעניין רישום עוסק שהורשע בעבר בעבירות מסוימות לפיו רשאי המנהל לדרוש ערבות להנחת דעתו כתנאי לרישומו כאמור מאדם אשר הורשע בחמש השנים שלפני המועד שבו הגיש בקשה לרישום לפי סעיף זה בפסק דין חלוט, לפי סעיפים 117 (א) (3) (5) (6) או (ב) ולא שילם את חוב המס נשוא כתב האישום. 

♦ בענייננו, המערער הורשע אמנם בעבר (בשנת 1995 ובשנת 1997) בעבירות לפי חוק מע"מ, אולם המדובר בהרשעות שחלפו הרבה למעלה מ- 5 שנים מנתינתן ועד להגשת הבקשה. זאת גם זאת, סירובו של סגן הממונה לרישום לא הסתמכה על הוראת סעיף 52 (ד) אלא על פי סעיף 52 (ג) לחוק מע"מ". לפיכך, פרשנותו זו של סגן הממונה מוטעית כאמור לעיל ומנוגדת לפרשנות המילולית ההקשרית והתכליתית של הוראות סעיף 52 בכלל וסעיף 52 (ג) בפרט. סמכות המנהל שלא לרשום עוסק עפ"י סעיף 52 (ג) איננה מנוף או אמצעי מינהלי לאכיפת תשלום חובות עבר למע"מ. שכן זו משורה למגבלות ולתנאים המפורטים בסעיף 52 (ד) לחוק ובאלה בלבד.

♦ סוף דבר, ביהמ"ש קבע, כי החלטת המשיב לפיה סירב לרשום את המערער כעוסק הינה החלטה שגויה, שלא בסמכות, והיא בטלה מעיקרה. אשר על כן הוחלט לקבל את הערעור, ולהורות למשיב לרשום את המערער כעוסק וזאת רטרואקטיבית מיום הגשת בקשתו של המערער להירשם.          
 
התוצאה:

♦ הערעור התקבל
 

ניתן ביום 1.2.2011
ב"כ המערער: עוה"ד קורין מהצרי