פטור ממס שבח למוסד ציבורי מותנה בשימוש

♦ המערערת, היא בעלים של נכס הידוע כגוש 30164 , חלקה 254, אשר נרכש ביום 11.8.19.  על חלק מהחלקה הוקם בניין משרדים וחלק אחר נותר לא בנוי (להלן – "המגרש"). העוררת חפצה להרחיב את משרדיה, ולהוסיף על המבנים הקיימים, אך בשל קשיים כלכליים החכירה העוררת ביום 14.2.2006 בחכירה ל 999- שנה את בניין המשרדים וזכויות הבניה על הגג ל"בית יהודה וחנה", תאגיד ללא כוונת רווח שמקום מושבו בלוקסמבורג. החכירה נרשמה ביום 5.3.2008. העוררת הופטרה מתשלום מס שבח בגין מכירת הבניין, אולם חויבה בתשלום מס שבח בגין הזכות לבנות על הגג בסך 103,860 ש"ח. ביום 25.6.2008 ניתן פסק דין בע"א 9946/06 קופת חולים כללית נ' מנהל מס שבח (להלן:" בע"א 9946/06"), ולאור פס"ד זה הגישה העוררת ביום 20.72008 בקשה לתיקון שומה ובקשה זו אכן התקבלה, השומה תוקנה בהתאם, והעוררת קיבלה את הכסף ששילמה בחזרה. ביום 12.12.2006 החכירה העוררת את המגרש לסילבן דביקו בחכירה ל 999- שנה. החכירה נרשמה ב 5.3.2008. המשיב חייב את העוררת לשלם מס השבח בסכום של 816,881 ש"ח ומס מכירה בסכום של 141,338 ש"ח, והעוררת שילמה סכומים אלה. העוררת חויבה בתשלום מחצית מס השבח, בהתאם להוראות סעיף 61 (ב)( 2) לחוק מיסוי מקרקעין, מאחר והחזיקה במגרש יותר מארבע שנים. אף כאן, בעקבות פסק הדין שניתן בע"א 9946/06 , פנתה העוררת למשיב ביום 25.1.2009 בבקשה לפתוח מחדש את השומה ולהשיב לה את המס ששולם. ביום 1.7.2010 החליט המשיב לדחות את הבקשה בנימוק כי לא ניתן להחיל את פסק הדין בע"א 9946/06 על המקרה הנידון. ההחלטה אינה מנמקת מדוע אין להחיל את ההלכה שנפסקה בע"א 9946/06 על המקרה הנידון. עוד נאמר בהחלטה של המשיב כי לא שוכנע שהמגרש, שעליו היתה גינה, לטענת העוררת, שימש במישרין את העוררת.

 

♦ בערר שהגישה העוררת ניטען כי לא היה מקום לפיצול פיסי של החלקה כי מדובר ביחידת רישום אחת ולא היה מקום להסיק מסקנה לחובתה בשל העובדה שהחלקה נמכרה לשני קונים נפרדים ולא כמקשה אחת. המשיב גם התעלם מהתצהירים שהוגשו לו ושלפיו המגרש שימש את העוררת טרם שנקלעה לקשיים כלכליים, ומכאן הערר.

 

 

 

החלקה הייתה בבעלות העוררת במשך 54 שנה. על מנת לזכות בפטור לפי סעיף 61 (ב)( 1) לחוק, על העוררת נטל הראייה להוכיח ראשית, כי עשתה במגרש שימוש במישרין במגרש. לא הוכח כי נעשה שימוש במגרש, בהנחה שמדובר בשימוש במישרין, במשך 80% לפחות מתקופת ההחזקה של המגרש בידי העוררת. במילים אחרות, לא עלה בידי העוררת להוכיח כי במשך 43 שנים היה במקום גן פורח שבו נחו עובדי העוררת. כל שעלה בידה להראות הוא כי הגנן המנוח חיים עוזרי ז"ל, טיפל בגינה, לכל היותר, 33 שנה ולאחר מכן הגנה במגרש הוזנחה ונזנחה. כמו כן, לא הוכח שהשימוש היה במישרין למטרות העוררת, שעל טיבן לא הובאו ראיות. ע"א 9946/06 אינו חל בעניינה של העוררת, כי "שימוש במישרין" בסעיף 61 (ב) לחוק מתייחס לשימוש ב"מקרקעין" ולא לשימוש "זכות במקרקעין". בע"א 9946/06 הדיון נסב על זכויות הבניה של המערערת שם, לכן די שהמערערת בע"א 9946/06 עשתה שימוש במקרקעין שנמכרו כדי לזכות בפטור.

הוועדה קבעה, בעניינינו כי לא התקיימו התנאים לקבלת הפטור לפי סעיף 61(ב)(1) לחוק מיסוי מקרקעין: העוררת לא עשתה שימוש במגרש 80% מתקופת ההחזקה. העוררת, לא השכילה להוכיח שהגן פרח פרק זמן ארוך יותר עד שהובר ולא הוכיחה קיומו של שימוש ישיר במגרש במסגרת פעולותיה לקידום מטרותיה כ"מוסד ציבורי". אפילו היה הגן פורח ומשמח לב אנוש, אין מדובר בשימוש במישרין על-ידי העוררת. העולה, כי העוררת לא הוכיחה כי המגרש שימש אותה במישרין ולא הוכיחה כי המגרש שימש אותה 80% מתקופת ההחזקה שלה במגרש. מכירה של מחצית המגרש, העוררת גם מלינה על כך שלא ייתכן כי לגבי מחצית החלקה הרשומה כיחידה אחת במשרד ספרי האחוזה, ניתן פטור בעוד שלגבי המחצית השניה של החלקה (המגרש) ניתן פטור חלקי, טענה זו יש לדחות.

 

לסיכום:הערר נידחה. אין מקום לחייב בהוצאות את העוררת הן בשל העיכוב במתן ההחלטה בהשגה על-ידי המשיב והן בשל העובדה שהמשיב קמץ ידו ולא אפשר לתת לעוררת אורכה להגשת השגה.

 

♦ הערר נדחה.