פירוק חברה משפחתית – חברות הנשיום המייצג

♦ חב' ארמוגד החזקות בע"מ (להלן: "ארמוגד") נחשבה כ"חברה משפחתית", בהתאם לסעיף 64א לפקודת מס הכנסה מניות החברה הוחזקו על ידי חמישה בני משפחה, אשר אחד מהם היה המערער, אשר היה הנישום המייצג. ארמוגד החזיקה במניותיה של חברה אחרת. מכוח החזקתה במניות של אותה חברה קיבלה ארמוגד דיבידנדים בשנות המס 1993 ו-1994. פקיד השומה הוציא שומות לארמוגד ולמערער בגין המס על הדיבידנד. ערעור שהגיש המערער וארמוגד נדחה בבית המשפט המחוזי והערעור לבית המשפט העליון נמחק בהמלצת בית המשפט. בעקבות פסק הדין ביקש המשיב, כי תומצא למערער התראת פשיטת רגל, וזו אכן הוצאה ביום 10.4.05. בהתראה מדובר על חוב בסכום העולה על חמישה מיליון ש"ח. המערער הגיש התנגדות להתראה.

 

♦ לטענת המערער, לא ניתן היה להמציא התראת פשיטת רגל בהתאם לסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, שכן לא ניתן פסק דין נגד המערער. ההוראות של פקודת מס הכנסה העוסקות בחברה משפחתית קובעות, אך את דרך חישובו של המס ואין בהן משום קביעה, כי על הנישום המייצג לשאת בתשלום חוב המס תחת החברה.

 

♦ לטענת המשיב, הוראותיה של פקודת מס הכנסה מובילות למסקנה, כי לעניין חברה משפחתית חל חוב המס על הנישום המייצג יחד עם החברה וכי משנדחה ערעור המס קיים פסק דין אף נגד הנישום המייצג. מכאן, כי ניתן היה להמציא התראת פשיטת רגל במקרה דנא.

 

♦ המוסד של החברה המשפחתית הוסף לפקודת מס הכנסה בשנת 1978. הרעיון מאחורי ההסדר היה לעודד הקמתן של חברות תוך מתן היתרונות שהיו קיימים אז לגבי מיסוי של יחידים. הצורך האמור נבע מכך ששיעורי המס לגבי חברות היו גבוהים מאלה שחלו לגבי יחידים. לכן, קיים היה חשש שאנשים יימנעו מלהקים חברות. יש לציין, כי החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (תיקון מס' 132), התשס"ב-2002, ביטל את מוסד החברה המשפחתית והחליפו במוסד של "חברה שקופה", לגביו חלים הסדרים שונים. סעיף 64א(א) לפקודה קובע, כי ההכנסות החייבות והפסדיה של  החברה המשפחתית ייוחסו, לבקשתה, לנישום מייצג.  הסעיף יצר מה שמכונה לעיתים "יצור כלאיים", זאת, משום שמצד אחד מהווה החברה המשפחתית אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה, ומצד שני מיוחסות הכנסותיה והפסדיה לאחד מבעלי המניות, הוא הנישום המייצג. למעשה יצר ההסדר פיקציה על פיה רואים את ההכנסה החייבת וההפסדים של החברה כאילו היו הכנסות והפסדים של הנישום. בפסקי דין שדנו בחברה המשפחתית נקבע, כי חישוב המס לגבי נישום מייצג נעשה על פי שיעורי המס האישיים החלים על יחיד, גם אם מדובר בהסדר הכלול בהוראה שאינה נכללת בפקודת מס הכנסה, וכי הנישום המייצג אינו יכול "ליהנות מכל העולמות" ומשבחר הוא לעשות שימוש במוסד של חברה משפחתית, אין הוא יכול להימנע משיעורי המס החלים על הכנסתו של יחיד לגבי ההכנסה המיוחסת לו כאמור. במקרה אחר נקבע, כי נישום מייצג בחב' משפחתית שהינו נכה, זכאי לפטור ממס באשר להכנסת החב' המשפחתית. המסקנה המתבקשת היא, כי משמחליטים בני משפחה לפעול באמצעות חברה משפחתית, מקבלים הם על עצמם, ובמיוחד הנישום המייצג, הן את היתרונות שבהתאגדות בדרך זו והן את החסרונות.

 

♦ במקרה דנן, למערער הוצאו השומות, המערער עצמו הגיש ערעור מס בצד ערעורה של ארמוגד.

 

♦ אך מכל מקום, גם אם קיים ספק כלשהו בעניין ככל שמדובר בנישום מייצג, הרי הספק מוסר מכוח הוראת חוק מפורשת. כוונתנו לסעיף 64א(5) לפקודת מס הכנסה, הקובע, כי ניתן לגבות את המס על הכנסת החברה, הן מהחברה והן מהנישום. הוראה זו משמיעה לנו, שבמקרה של חברה משפחתית מוטלת החבות במס לא רק על החברה אלא גם על הנישום המייצג. דומה, שדי בעובדה שהמערער עצמו הגיש ערעור מס וכי הערעור נדחה כדי להוביל למסקנה שלגביו, כמו לגבי ארמוגד עצמה, קיים פסק דין המחייבם בתשלום המס. 

 

♦ המערער טוען בחצי פה, כי לרשויות המס נתונות אפשרויות אחרות לגביה של חוב מס ולכן היה עליהן להימנע מלנקוט הליך פשיטת רגל. דין טענה זו להידחות. בידי רשויות המס מצויים אמצעי אכיפה שונים, כפי שלנושה רגיל נתונות חלופות שונות לאכוף חוב כספי שנפסק לטובתו. כך, רשאי נושה כזה לפתוח בהליכי הוצאה לפועל או בהליך לפי פקודת פשיטת הרגל. אין שום חובה על הנושה למצות הליכי הוצאה לפועל טרם שיפנה למסלול של פשיטת רגל. הוא הדין ברשויות המס.

 

♦ הערעור נדחה.