פקיד השומה התרשל ובית המשפט ביטל השומה !!!

♦ביום 29.8.02 הגיש המבקש דו"ח הכנסותיו לשנת 2001 (להלן – "הדו"ח"). ביום 8.10.02 הוצאה למבקש שומת מס, ולפיה נדרש לשלם מס בסך 898 ש"ח בלבד (להלן – "השומה הראשונה").  ביום 20.7.08 הוציא המשיב 2 למבקש את השומה השנייה, ולפיה עליו לשלם בגין הכנסותיו בשנת 2001 מס בסך 136,687 ש"ח. לפיכך פנה המבקש למשיב 2 בבקשה לביטול השומה. ביום 31.8.08 הודיע המשיב 2 למבקש, כי פנייתו הועברה לטיפול המשיב 1. ביום 25.12.08 השיב המשיב 1 למבקש, והודיעו על דחיית הבקשה לביטול השומה. בעקבות הוצאת השומה השניה ודרישת התשלום מכוחה, הוגשה לבית המשפט בקשה על דרך המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי, ולפיו שומת המס השניה של המבקש לשנת 2001, אשר הוצאה על ידי המשיב ביום 20.7.08, בטלה.  בדיון שהתקיים בפני כבוד בית המשפט הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, ולפיה מוותר כל אחד מהצדדים על חקירה נגדית של ב"כ הצד שכנגד, כאשר הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב, ופסק הדין יינתן על סמך המצוי בתיק. טענות המבקש, כי המשיב פעל בהוציאו את השומה השניה, בחוסר סמכות. טענות המשיבים, כי עקב טעות לא הוזנה למחשב המשיב 2 הכנסה בסך 378,560 ש"ח, אשר צוינה בדו"ח. לכן לא נדרש המבקש לשלם מס בגין הכנסה זו. במסגרת ביקורת שנערכה על ידי המשיב 1 בתיקו של המבקש במהלך שנת 2008 התגלתה הטעות.

 

♦ אין מחלוקת בין הצדדים, כי כבר ביום 29.8.02 הוגש הדו"ח, הנוגע להכנסותיו של המבקש בשנת המס 2001. כך גם אין מחלוקת בין הצדדים, כי השומה הראשונה הוצאה על ידי המשיב 2 כבר ביום 8.10.02. רק לאחר כ-6 שנים, ביום 20.7.08, שב המשיב 2 והוציא את השומה השניה. סעיף 145(א)(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשמ"א – 1961 (להלן – "הפקודה"), מאפשר לפקיד השומה בתוך פז"מ הקבוע בסעיף לאשר את השומה העצמית או להוציא אחרת תחתיה. מגבלת הזמן להוצאת שומה חלופית בהתאם להוראות סעיף 145(א)(2)(ב) לפקודה איננה נוגעת לסיבה מסוימת כלשהי להוצאת שומה חלופית לזו שהגיש הנישום. לפיכך יש לראות את מגבלת הזמן כחלה בכל מקרה, תהא הסיבה להוצאת השומה החלופית אשר תהא. בע"א(חי')705/05, חיים קליאוט בע"מ נ' פקיד שומה חיפה, לא פורסם נאמר (סעיף 35 לפסה"ד): "... ופתיחת שומה ככלל אינה מאפיינת מינהל תקין או מדיניות ציבורית ראויה (קובץ הפרשנות לפקודת מס הכנסה, עמ' ט-19.4). בע"א 5324/05 שחאדה נ' פ"ש עכו (להלן: פס"ד שחאדה) הזכיר בית המשפט את האיזון הנדרש בנוגע לשינוי החלטה מינהלית והוזכר, בין היתר ע"א 975/97, המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פד"י נד(2)433, 451). שימוש בסמכות כאמור על ידי הנציב צריך להיעשות רק בנסיבות מיוחדות וחריגות. יחד עם זאת עומדת למשיב הסמכות לתיקון שומה, לאור התכלית שהיא, גביית מס אמת, כתוצאה משומת אמת (פס"ד שחאדה, שם סע' 17). מכאן, שמרגע שהשומה הפכה לסופית, לנישום קיים אינטרס להסתמך על אותה שומה ופתיחתה על ידי הנציב תיעשה רק כחריג וכאשר אינטרסים ציבוריים מצדיקים פגיעה בהסתמכות זו". במקרה דנן אין בפי המשיבים כל טענה כלפי המבקש ביחס להגשת הדו"ח, לאופן ההגשה ולאמור בדו"ח. המבקש הגיש את הדו"ח כדבעי. גם אם השומה הראשונה הוצאה בגין טעות רשלנית של המשיב 2, הרי שלאחר חלוף שלוש שנים, יכול היה המבקש להסתמך על אותה שומה. היתר למשיבים לפתוח השומה לאחר כשש שנים פוגע באינטרס ההסתמכות של המבקש. בעניין שינוי החלטה של רשות מנהלית נאמר בע"א 975/97, המועצה המקומית עלבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פד"י נד(2)433, 450-451: " 20. שינוי החלטה מנהלית למען אינטרס ציבורי עלול לפגוע בזכויות הפרט ובאינטרסים שלו, וביניהם עניינו של הפרט בסופיות ההחלטה המנהלית ואינטרס ההסתמכות שלו על ההחלטה, שעל-פיה פעל ושינה את מצבו  באיזון בין אינטרס הציבור לאינטרס הפרט, נקודת המוצא לעניין שינוי ההחלטה המנהלית היא, שהשינוי יותר במקרים 'כבדי משקל', ... עם זאת, כך נקבע, יש מקרים שבהם קיימות נסיבות מיוחדות, כגון טעות חמורה בשיקול-הדעת, שבהן יותר שינוי ההחלטה ותותר הפעלת שיקול-הדעת מחדש. יצוין, כי כל האמור מתייחס לשינוי ההחלטה או לתיקונה שפועלם פרספקטיבי. מה הדין לעניין החלת השינוי או התיקון באופן רטרואקטיבי? עקרון החוקיות מורה לי כי ככלל אין החוק מטיל חיובים באופן רטרואקטיבי אלא אם נאמר כך במפורש. כלל זה נכון במיוחד לגבי חיובי מס ... כאשר רצה המחוקק לאפשר תיקון שומת מס באופן רטרואקטיבי, הוא עיגן זאת בחוק תוך קביעת מגבלות חמורות.

♦ בית המשפט קבע, כי הדברים יפים מאד גם למקרה דנן. זאת במיוחד לנוכח העובדה, שתיקון השומה נעשה רק לאחר שש שנים ממועד הוצאת השומה הראשונה, כאשר הסיבה ממנה נובע הצורך בתיקון היא טעות רשלנית של המשיב 2.

ב"כ המערערת:  עו"ד קובי גולדמן