רכישת מוניטין – בדיקת הסכם עפ"י מהותו ולא כותרתו

♦ ביום 29.3.2001 נכרת הסכם בין פזגז 1993 בע"מ (להלן: "פז גז") לבין המערערת שכותרתו: "הסכם לרכישת מוניטין ולסיום סכסוך", לפיו הסכימו הצדדים על סיום סכסוך משפטי שהתגלע ביניהם, העברת פעילותה של המערערת כמשווקת גז באזור בני ברק לפז גז והתחייבות המערערת ויואל ומנחם קרול, בעלי מניותיה, שלא לעסוק בגז באזור בני ברק במשך 18 חודשים מיום חתימת ההסכם. בתמורה התחייבה פז גז לשלם למערערת סכומים כמפורט בסעיפים 5 – 7 להסכם (להלן: "ההסכם").  לפי סעיף 5 להסכם קיבלה המערערת מפז גז סך של 1,224,000$. סכום זה נרשם בדו"ח הכספי של המערערת לשנת המס 2001 כתשלום בגין מוניטין, אלא שהמשיב קבע כי למרות האמור בהסכם, התשלום האמור אינו בגין מוניטין, ומכאן הערעור.

 

 

 ♦ההכרעה בשאלה האם התשלום שקיבלה המערערת מכוח הוראות סעיף 5 להסכם הינו בגין מוניטין אם לאו, תלויה האם היה בידי המערערת מוניטין הניתן להעברה בעת ניסוח ההסכם. מהמבוא להסכם, ניתן ללמוד כי עובר להסכם הייתה המערערת מפיצה של פז גז באזור בני ברק והשומרון. בפסק הדין ברע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ ואח' (פורסם בתקדין) (להלן: "עניין ליבוביץ"), נבחן ההיבט הקנייני שבמוניטין, וכך נקבע (שם, פסקה 3): "המושג מוניטין קשה להגדרה מדויקת וממצה. הכוונה היא לתדמיתו החיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר הודות לה קיים שוק של לקוחות-בכוח אשר מעוניין ברכישתו של המוצר. המוניטין הוא נכס בלתי מוחשי. הוא בגדר קניין. ניתן למכור מוניטין של עסק. המוניטין המקומי של המוצר נבנה, אם כן, במידה רבה, על ידי מאמצי השיווק והמכירה של המפיץ הבלעדי. עם זאת, אין פירושו של דבר כי זכות הקניין במוניטין זה היא של המפיץ. זכות הקניין במוניטין של המוצר, אף זה אשר נבנה על ידי המפיץ, שייכת ליצרן של המוצר". משמצאנו שהמערערת שימשה כמפיצה של פז גז באזור בני ברק והשומרון, ונוכח האמור לעיל בעניין לייבוביץ', נראה כי בעת עריכת ההסכם לא היה בידי המערערת מוניטין הניתן להעברה או מכירה לפז גז. זאת, אף אם אניח שהמערערת השקיעה משאבים ומאמצים בשיווק הגז באזור בני ברק והשומרון. 4. כותרת ההסכם מצביעה לכאורה על מהות הממכר, דהיינו "רכישת מוניטין", ברם בהסכם נקבע כי הכותרות לסעיפי ההסכם משמשות לנוחות בלבד ואין לעשות בהם שימוש, כן נקבע כי "אין באמור בהסכם זה כדי להוות הודאה או הסכמה של צד כלשהו לטענות או לעמדות או להצהרות הצד שכנגד, ואין בו כדי להוות תקדים כלשהו לכל עניין שהוא", ועוד נקבע כי "הגדרת מושגים ומילים כאמור בהסכם זה איננה מחייבת את הצדדים בכל מקום, מלבד לצורך מימוש הסכם זה" (שם, סעיפים 1.2, 12.1 ו – 12.2). לפיכך, אין ליתן משקל לכותרת ההסכם ואף לא לאופן בו בחר כל אחד מהצדדים לנסח את הצהרותיו. את טענתה לפיה רכשה מוניטין בחלוקת גז מטעם פז גז באזור בני ברק והשומרון מבססת המערערת, בין היתר, על האמור במסמך עקרונות מיום 8.5.1994 שנכרת בין פטרולגז והחברה במסגרתה מוזגו פטרולגז ופז גז לבין סוכני פטרולגז בהם המערערת (מוצג מע/2). בסעיף 4 למסמך האמור נקבע: "מוסכם בין הצדדים שלסוכנויות יש מוניטין, כל סוכנות באזורה", ואכן, וכפי שנקבע בעניין ליבוביץ שלעיל, סוכן רוכש מוניטין כסוכן אולם למוניטין זה של המערערת כסוכנת אין דבר עם המוניטין של שיווק הגז של פז גז באזור בני ברק והשומרון. המסקנה לפיה אין למערערת מוניטין משל עצמה בשיווק גז מתחזקת נוכח ההליכים המשפטיים שנקטה פז גז להגן על אזור החלוקה שלה נוכח התארגנות מפיצים בהם המערערת, לשיווק גז של גופים אחרים ללקוחות פז גז, במסגרתם ניתן צו מניעה קבוע האוסר על המערערת לחלק גז שאינו מסופק על ידי פז גז באזור החלוקה. בדין וחשבון לשנת המס 1995 דיווחה המערערת בטופס י"א על סכום מוניטין. דין וחשבון זה נבדק ואושר על ידי המשיב ובכך לטענת המערערת יש כדי לכבול את המשיב. בחקירתה הסבירה גב' גלית ישראלי, המצהירה מטעם המשיב, כי בשנת המס האמורה לא הייתה השפעה מיסויית לאופן הרישום האמור, ועל כן, סוגיה זו לא נבדקה על ידי המשיב (ש' 16 ע' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 8.4.2010). הסבר זה מקובל על ביהמ"ש, ועל כן, אין בעצם הדיווח האמור ו/או אישור המשיב כדי לסייע למערערת. שאלת הסתמכות של נישום על קביעות המשיב מתעוררת רק כאשר הייתה קביעה פוזיטיבית ולא כאשר המשיב לא בדק את הדו"ח. לפיכך, ונוכח כל האמור לעיל, נראה כי התשלום שקיבלה המערערת מפז גז על פי הקבוע בסעיף 5 להסכם, אינו בעד מוניטין, אלא תשלום בעד מכירת זכויות הפצת גז של פז גז וציוד שהיו בידי המערערת עובר לכריתת ההסכם, ומשכך ביהמ"ש אינו רואה טעם להתערב בקביעת המשיב באשר לסיווג התשלום שקיבלה המערערת מכוח הוראות סעיף 5 להסכם.

 

♦ הערעור נדחה.