שליחת החלטה בהשגה בפקס ללא וידוא קבלה- אינה קבילה

♦ עניינה של ההחלטה בבקשת העוררים לקבל את הערר שהגישו מחמת התיישנות, וזאת בטענה שהמשיב, מנהל מיסוי מקרקעין תל-אביב, איחר בהוצאת השומות ובהפעלת סמכותו בהחלטה בהשגה, כמתחייב מהוראות חוק מיסוי מקרקעין כנוסחן לפני תיקון 70.

 

♦ העוררים טענו כי השומות הוצאו להם לאחר מועד התיישנותן ואף דחו את טענות המשיב לפיהן מועד ההתיישנות טרם חלף מאחר ובוצע תיקון לשומה העצמית במועד מאוחר יותר לשומה המקורית ובכך התאחרו מועדי ההתיישנות. העוררים טענו כי התיקון האמור הינו תיקון טכני בלבד לפיו ביקשו העוררים לחלוק באופן שונה את ההכנסות ביניהם תוך שהם אינם משנים פרט בחישוב השומה עצמה. עוד טענו העוררים כי ההחלטות בהשגה אף הן הגיעו בחלוף המועד החוקי ולפיכך יש לדחותן מחמת התיישנות. העוררים טענו כי המסמך שהגיע בפקס ביום האחרון מבלי שנערך לגביו תרשומת לעניין קבלתו, כשהוא איננו חתום ובכותרתו נרשמה המילה טיוטא, אינו נחשב להחלטה בהשגה עפ"י הקבוע בדין ועל כן דין ההשגה להתקבל על הסף.

♦ המשיב טען מנגד, כי הפקס התקבל בידי העוררים ועל כן יש לראות במשלוח פקס זה כהחלטה בהשגה שהתקבלה במועדה החוקי. לעניין המילה טיוטא, המשיב ציין כי אין כל משמעות למונח זה ביחס לסופיות ההחלטה שכן המילה טיוטא נרשמת על ידי מערך המחשוב בת"א באופן אוטומטי ביחס לכלל ההחלטות בהשגה וזאת ללא קשר לכוונתו של המשיב במקרה דנן ביחס למסמך עצמו.

 

♦ לעניין מועד הוצאת השומות, טען המשיב, כי השומות הוצאו במועדן החוקי, שכן התיקון בעניין חלוקת ההכנסות ע"י העוררים הינו משקף למעשה טעות בהגשת השומות המקוריות ועל כן תיקון הטעות הזה מהווה למעשה הגשה מחודשת של השומות העצמיות ומתוקף כך מתחדש מרוץ ההתיישנות של השומות. משחודש מרוץ ההתיישנות, כך גם התאחרו מועדי ההתיישנות האמורים ולפי המועדים החדשים השומות הוצאו במועדן החוקי.

 

♦ ועדת-הערר קיבלה ברוב דעות, בהתאם לחוות-דעתו של חבר הוועדה רו"ח צבי פרידמן בהסכמת חבר הוועדה רו"ח א' מונד, ובניגוד לחוות-דעתו של יו"ר הוועדה, השופט מ' אלטוביה, את הערר. בחוות-דעת ארוכה ומנומקת, סקר רו"ח פרידמן את ההוראות הפרוצדורליות הקבועות בחוק מיסוי מקרקעין כמו גם את הפּסיקה הרלבנטית ובכלל זאת הלכת סמי ואיקאפוד בעליון, ואת הלכת יגאל דור און וקבע, כי בנסיבות העניין, השומות העצמיות שהוגשו על-ידי העוררים התיישנו והפכו לסופיות וזאת נוכח העובדה שהעוררים ביקשו לאחר הגשת השומות העצמיות לשנות את אופן חלוקת ההכנסות ביניהם, רו"ח פרידמן סבר כי מדובר בשינוי טכני ולא מהותי שלא משפיע על מועדי ההתיישנות כלל.

על רקע זה, המשיך רו"ח פרידמן וקבע, כי הגם שתיקון השומות שבוצע מאוחר יותר על-ידי המשיב בהתאם להוראות סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין נעשה כדין, המשיב כשל מלִיתן במועד את החלטתו בהשגה שהוגשה על-ידי העוררים, שכּן החלטתו זו נשלחה באופן בלתי-תקין בפקס ביום האחרון שעמד לרשות המשיב, ללא וידוא קבלת הפקס בידי העוררים ומבלי שנערכה תרשומת מתאימה וכשהיא נושאת את הכותרת "טיוטה", וממילא יכלו העוררים להניח שההחלטה האמורה אינה מבטאת החלטה סופית ומוחלטת המעידה על גמירות דעתו של המשיב.

 

♦ בניגוד לעמדה הרוב - בדעת מיעוט, סבר כבוד השופט מגן אלטוביה, כי דין הערר לא להתקבל על הסף, שכן לדעתו השומות העצמיות לא התיישנו וזאת מאחר והשינוי שביקשו העוררים לערוך בשומות העצמיות תוך חלוקת ההכנסות בין העוררים באופן שונה מבשומה המקורית הינו שינוי מהותי השווה בערכו להגשת השומה העצמית מחדש ומתוקף כך גם מתחדש מרוץ ההתיישנות. לעניין ההחלטה בהשגה, כבוד השופט אלטוביה סבר, כי גם ההחלטה בהשגה יצאה במועד שכן לדעתו משלא טענו העוררים כי הפקס לא התקבל הרי שאישרו את קבלתו ולכן ניתן לרפא בכך את הפגם של שליחת ההחלטה בהשגה באמצעות הפקס ללא וידוא קבלתו. לעניין המילה טיוטא, כבוד השופט קבע כי אכן המילה טיוטא אינה במקומה אך לעומת זאת פסילת השומה על בסיס זה גם כן אינה סבירה בשל הפגיעה קשה בעקרון גביית מס אמת.

 

♦ למותר לציין, כי החלטת ועדת-הערר משמעות מרחיקת-לכת לא רק לגבי הליכי שומה מכוח חוק מיסוי מקרקעין אלא גם להליכים מכוח חוקי מס אחרים ובכללם פקודת מס הכנסה וחוק מע"מ.

 

תוצאה:

♦  טענת ההתיישנות התקבלה. הערר התקבל על הסף.