"תושב חוץ" על אף שמשפחתו מתגוררת בארץ

♦ בשנת 1991 פרש המערער משירות קבע בצה"ל והחל לעבוד בדמקו בע"מ (להלן:"דמקו"). כעובד בדמקו, עבר המערער יחד עם אשתו ושתי בנותיו הקטינות להתגורר בסינגפור בשנת 1994. בשנת 1998 סיים המערער את עבודתו בדמקו וחזר יחד עם משפחתו לישראל. בסמוך החל המערער לעבוד בפרטנר בע"מ (להלן:"פרטנר") כמנהל צוות הנדסי בתחום התקשורת הסלולארית. בסמוך לשנת 2001 הוצע למערער לשמש כיועץ לגורם בסינגפור (להלן:"הגורם בסינגפור'") והמערער, אשר לדבריו ביקש לחיות חיי קבע בסינגפור, הסכים להצעה. עם כריתת הסכם ההעסקה בסינגפור, התפטר המערער מפרטנר. ביום 1.6.2001 עבר להתגורר בסינגפור והחל לשמש כיועץ לגורם בסינגפור. אלא שהמעבר לסינגפור לא כלל את אשתו של המערער אשר ביקשה להמשיך להתגורר ולעבוד בישראל ואת שתי בנותיו שבינתיים בגרו. המערער הועסק על ידי הגורם בסינגפור עד לחודש יוני 2005 אולם הוא ממשיך להתגורר בסינגפור ופועל כיועץ טכני ועסקי לחברות טכנולוגיות זרות המבקשות להיכנס לשוק בדרום מזרח אסיה ובסינגפור, וזאת באמצעות חברה מקומית שבבעלותו. בדו"חות לשנות המס 2001-2005, לא דיווח המערער על הכנסותיו בסינגפור. המשיב קבע, כי בשנות המס האמורות יש לראות במערער כתושב ישראל אשר

הכנסותיו מעבודתו בסינגפור חייבות במס מכוח הוראות סעיף 5(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א 1961 (להלן:"הפקודה") ובהתאם קבע את השומות נשוא הערעורים.

♦ מטענות הצדדים עולה, כי הצדדים חלוקים בסוגיות שלהלן: א. האם בשנות המס שבערעור או בחלקן יש לראות במערער תושב ישראל כטענת המשיב או שיש לראותו תושב סינגפור כטענת המערער? ב. אם ייקבע שיש לראות במערער תושב ישראל בכל שנות המס שבערעור או בחלקן, אזי יש לקבוע האם הכנסות המערער בסינגפור חייבות במס בישראל בהיותן מופקות ממשלח יד שבדרך כלל המערער עוסק בו בישראל כאמור בסעיף 5(1) לפקודה? ג. אם ייקבע שיש לראות במערער כתושב ישראל בשנות המס 2001-2002, האם יש להחיל על המערער את הוראות צו מס הכנסה (הקלה ממסי כפל), תשכ"ד - 1963 (להלן:"צו ההקלה") ומהו שיעור המס בו יש לחייב את המערער על פי צו ההקלה?

ביהמ"ש המחוזי בתל אביב – כב' השופט מגן אלטוביה:

סע' 1 לפקודה בניסוחו לפני תיקון 132 לפקודה מגדיר תושב ישראל. (בע"א 447/02 אריה גונן נ' פקיד שומה חיפה) דן ביהמ"ש בהגדרה האמורה, ובדעת רוב נקבע כי בהגדרה האמורה גלום מבחן "מרכז חייו של היחיד" כפי שהותווה בפסיקה, ועל כן, ניתן להיעזר בהגדרת "תושב ישראל" כפי שנוסחה במסגרת תיקון 132 לפקודה ובחזקות המפורטות בה, כדי לבחון את שאלת התושבות גם במקרים עליהם חל הנוסח הקודם של הפקודה. ביהמ"ש קבע, כי בשנת 2001 - ממרשמי משטרת הגבולות עולה, שבשנת 2001 שהה המערער בישראל 224 ימים. יתר על כן, אף לאחר שהחל לעבוד בסינגפור שהה בישראל תקופה של כ- 3 חודשים, לטענתו לצורך ישיבות עבודה. בשנת 2001 החזיק המערער בדרכון ישראלי ורק בשנת 2002 קיבל תושבות קבע בסינגפור. עד מאי 2001: עבד המערער בפרטנר, המערער ואשתו השכירו דירה שבבעלותם בכ"ס ודמי השכירות הופקדו בח-ן בנק בישראל, בבעלות המערער ואשתו דירה נוספת בכ"ס שברוב הימים שימשה את המערער ואישתו למגורים, במהלך השנה היו בבעלות המערער ואישתו שלושה רכבים. בהתחשב בזיקות שלעיל והחזקה הקבועה בסעיף 1(א)(2)(א) להגדרת תושב הנזכרת לעיל, אין אלא לקבוע שבשנת 2001 מרכז חייו של המערער היה בישראל. בשנות המס 2005-2002,  אין חולק שמאמצע שנת 2001 ועד שנת 2005 הועסק המערער על ידי הגורם בסינגפור ובתקופה שלאחר מכן המשיך לעבוד בסינגפור ואף הקים עסק בסינגפור.

♦ אכן מקום המגורים של התא המשפחתי מהווה אינדיקציה בעלת משקל בשאלה היכן מרכז חייו שלנישום ואין זה שכיח שבני זוג מחליטים להתנהל תוך הפרדה של מקום המגורים. אולם אין לשלול התנהלות כזו, אם וככל שיוכח שבשנים 2005-2002 התגורר המערער דרך קבע בסינגפור ומירב הזיקות מצביעות כי מרכז חייו היה בסינגפור. לאור כל הזיקות שהובאו ע"י המערער עולה, כי רוב זיקות התושבות התלויות במערער מצויות בסינגפור. המערער העיד, כי בחר לחיות בסינגפור והעובדה שהוא מתגורר בדירת קבע בסינגפור מזה למעלה מ- 10 שנים ולאחר סיום התקשרותו עם הגורם בסינגפור בשנת 2005 המשיך לעבוד בסינגפור תוך התערות בחיי המסחר, החברה והקהילה היהודית בסינגפור, מלמדת כי למרות החלטת אשתו לקבוע את מרכז חייה בישראל, בחר המערער לקבוע את מרכז חייו בסינגפור ואף פעל להגשמת בחירתו זו במשך תקופה ארוכה מאד. היותם נשואים אינה יכולה לשמש משקל נגד כנגד כל שאר הזיקות האמורות. כך גם ביקורי המערער בארץ אין בהם כדי להסיט לישראל את מרכז חייו שהוא בסינגפור. לפיכך, מצא ביהמ"ש כי המערער נשא ובמידה גבוהה, בנטל השכנוע, כי מרכז חייו בשנים 2002 עד 2005 היה בסינגפור והוא תושב סינגפור לצרכי מס בשנות מס אילו.לעניין שנת המס 2001 ביהמ"ש קבע, כי עסק המערער במשלח שבדרך כלל הוא עסק בו בישראל אך המערער יכול לוותר על תחולת האמנה וזכאי הוא שיוחל עליו הצו להקלה ממסי כפל באופן שהמס המקסימאלי שיוטל עליו יהיה בשיעור 25%.

התוצאה:

♦ הערעורים התקבלו בכפוף לאמור ביחס לשנת המס 2001.

ניתן ביום 21.5.2013

ב"כ המערער: עוה"ד ירון מהולל ונעה לב גולדשטיין

ב"כ המשיב: ע"י פרק' מחוז ת"א (אזרחי)