ביהמ"ש העליון - תושב חוץ על אף שמשפחתו מתגוררת בארץ- מיכאל ספיר

♦ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעמ"ה 1072-07, שקיבל את ערעור המשיב על שומות המס שהוציא לו המערער לשנים 2005-2002.

♦ המשיב החל לעבוד בשנת 1991 בחברת דמקו בע"מ (להלן: "דמקו"). במסגרת עבודתו, עבר בשנת 1994 להתגורר בסינגפור עם אשתו ושתי בנותיו שהיו אז קטינות. בשנת 1998 חזר המשיב עם משפחתו לישראל, אולם בשנת 2001 שב המשיב בגפו לסינגפור והועסק שם כיועץ שכיר.

בחודש יוני 2005, הפסיק המשיב את עבודתו כשכיר בסינגפור והמשיך לגור בה. תוך שהוא מקים חברה סינגפורית באמצעותה הוא פועל כיועץ טכני ועסקי לחברות טכנולוגיות זרות.

♦ המשיב הגיש דו"חות שנתיים למס הכנסה בשנים 2005-2001 ולא כלל בהם את ההכנסות שצמחו לו בסינגפור. לדידו של פקיד השומה (המערער) יש לראות בהכנסות המשיב בסינגפור הכנסות של תושב ישראל החייבות במס ועל כן, הוציא לו שומות על-פי מיטב השפיטה בגין הכנסותיו בסינגפור.

 

♦ על שומות אלה עירער הנישום (המשיב) לביהמ"ש המחוזי, כב' הש' מגן אלטוביה, שבחן את תושבותו של המשיב על-פי הגדרת המונח "תושב" הקבועה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה") וקבע, כי אמנם בשנת 2001 היה המשיב תושב ישראל.

 

♦ לעומת זאת, ככל שהדבר נוגע לשנים 2005-2002 ועל פי מבחן "מרכז החיים", יש לראות במשיב תושב סינגפור. ביהמ"ש המחוזי קבע את ממצאיו על סמך עדות המשיב, ממנה עולה כי המשיב גר בסינגפור באותה הדירה למעלה מ- 10 שנים, מחזיק בתעודת תושב קבע, הוא בעלים של חברה סינגפורית ומנהל חשבונות בבנקים מקומיים.

בנוסף, העיד המשיב על קשריו החברתיים בסינגפור, פעילותו בקהילה היהודית המקומית, וכהונתו במועצת המנהלים של הקהילה.

באשר לבני משפחתו, העיד המשיב כי הן בנותיו הבגירות והן אשתו העדיפו להישאר בישראל ובשל כך החליטו הוא ורעייתו, כי כל אחד יממש את עצמו בנפרד.

המשיב ציין כי הוא מדווח לשלטונות המס הסינגפוריים על כל הכנסותיו ומשלם בסינגפור מס כדין.

 

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 132), התשס"ב-2002 (להלן: תיקון 132) בישר על שינוי משמעותי בשיטת המיסוי בישראל בקובעו כי מס הכנסה ישולם בגין "הכנסתו של אדם תושב ישראל שהופקה או שנצמחה בישראל או מחוץ לישראל" (ס' 2 לפקודה), מיסוי פרסונאלי, וזאת בניגוד לכלל הקודם אשר לפיו שולם מס על הכנסה "שנצמחה, שהופקה או שנתקבלה בישראל".

 

בעקבות הסטת מרכז הכובד לעניין סמכות המיסוי מן העיקרון הטריטוריאלי אל העיקרון הפרסונאלי, נצרך המחוקק להגדיר מחדש את המונח "תושב" שבסעיף 1 לפקודה ולהבהיר מיהם הנישומים אשר יחויבו לשלם מס בישראל על הכנסות שנצמחו להם מחוצה לה.

הנתונים האובייקטיביים שהציג המשיב, יש בהם כדי ללמד על זיקתו המובהקת לסינגפור במכלול ההיבטים הרלוונטיים ובמידה המטה את הכף אל עבר הקביעה כי מאז שנת 2002 הפכה סינגפור למרכז חייו. זאת למרות העובדה כי במהלך השנים הרלוונטיות שהה המשיב פרקי זמן בלתי מבוטלים גם בישראל.

 

♦ טענת פקיד השומה, כי העתקת מרכז חיים לארץ אחרת אינה נעשית בדרך כלל "באבחת חרב", אלא בתהליך המבשיל לאורך פרק זמן מסוים, מקובלת על ביהמ"ש בעיקרה, אך חשוב לזכור כי בעבר ובמסגרת עבודתו בדמקו, כבר שהה המשיב בסינגפור עם משפחתו במשך כארבע שנים ועל כן, מדובר במי ששב לסינגפור שאותה הוא מכיר לאחר שכבר שהה בה פרק זמן בלתי מבוטל. עוד ציין ביהמ"ש העליון, כי יש לזכור שביהמ"ש המחוזי דחה את ערעורו של המשיב ככל שהדבר נוגע לשנת 2001 בקובעו כי אף שיצא לסינגפור ביוני 2001 יש לראות בו תושב ישראל באותה השנה נוכח מכלול הנתונים המצטברים שאותם מנה ובהם שהותו ועבודתו בישראל עד חודש מאי 2001. 

 

♦ באשר לשנים 2002 עד 2005 ניתן לראות במשיב כמי שהעתיק את מרכז חייו לסינגפור, בהדגישו כי הרכוש והזכויות שיש לו בישראל נצמחו לו בעבר בעת שהיה תושב בה וכי אין בפי המערער טענה, כי המשיב ביצע בשנים האחרונות פעילות כלכלית או פיננסית בנוגע אליהם או בכלל.

 

♦ המציאות מלמדת כי יש משפחות אשר בוחרות לחיות אחרת ועל כן, אף שמדובר בנתון משמעותי הנושא משקל ממשי לצורך ההכרעה בסוגיית התושבות, הוא לבדו אינו יכול להכריע את הכף. ככל שמדובר בבנותיו הבגירות, אין זה נדיר למצוא מצבים שבהם ההורים או מי מהם מתגוררים בארץ אחת והילדים בארץ אחרת. אשר למערכת היחסים שבין המשיב ואשתו. המשיב העיד, כי אשתו לא הסכימה להצטרף אליו ולהעתיק את מגוריה לסינגפור ובחרה להמשיך להתגורר בישראל.

העובדה, כי אשתו ושתי בנותיו הבגירות חיות בישראל אין בה אף היא כדי לשנות מן המסקנה שאליה הגיע ביהמ"ש המחוזי ולפיכך קבע ביהמ"ש כי ערעורה של רשות המסים נדחה.

 

התוצאה:

♦ הערעור נדחה. נפסקו לטובת המשיב הוצאות של 30,000 ש"ח.