העליון קבע- משה סמי תחולה רטרוספקטיבית

למשיבה, איקאפוד בע"מ, הוצאו שומות מסביום 13.1.03. ביום 4.2.03 היא הגישה השגה על השומות במשרדי פ"ש ת"א 5. ההשגה התקבלה במשרדי פ"ש הרלבנטי, פ"ש י-ם 3, רק ביום 10.2.03. ההחלטה בהשגה ניתנה והוזנה למחשבי העותר עובר ליום 9.2.04, והודפסה ביום 24.2.04.
 
♦ המשיבה הגישה ערעור על צו השומה לביהמ"ש המחוזי בירושלים. בערעורה, העלתה טענה מקדמית, לפיה השומות התיישנו, בהסתמך על סעיף 152 לפקודה. לטענת המשיבה, החלטת פ"ש בהשגה שהיא הגישה ביחס לשומות המס שהוצאו בעניינה התקבלה בחלוף למעלה משנה מיום הגשת הודעת ההשגה. לפיכך, חלפה תקופת ההתיישנות, ויש לראות את השגתה כאילו נתקבלה. מכאן, שיש לקבל "על הסף" את השגתה על השומה.

♦ ביהמ"ש המחוזי דחה את טענת המשיבה, כי מירוץ המועדים לצורך חישוב ההתיישנות מתחיל כאשר פ"ש הרלבנטי מקבל את ההשגה לידיו. חרף זאת, הגיע ביהמ"ש למסקנה, כי חלפה תקופת ההתיישנות לענין הטיפול בהשגה, אך מטעם אחר, אותו לא העלתה המשיבה בערעורה. ביהמ"ש המחוזי נקט עמדה פרשנית שונה מזו שננקטה בהלכת ביר ע"א 568/78 פקיד השומה נ' ביר, קבע, כי מימוש מלוא סמכויותיו של פ"ש במהלך תקופת ההתיישנות לצורך סעיף 152(ג) לפקודה כולל לא רק קבלת החלטה בהשגה, אלא גם משלוח הודעה לנישום על ההחלטה, וכי משלוח הודעה צריך להיעשות בתוך תקופת ההתיישנות.
 
♦  פסק דינו של בית המשפט העליון בערעורים.

פס"ד של ביהמ"ש העליון (מפי הש' נאור, בהסכמת הש' ג'ובראן ו הש' חיות) התמקד בשלוש סוגיות: פירוש הביטוי "השתמש פ"ש בסמכויותיו"; האם ראוי, במתן פרשנות להוראה זו, לסטות מהילכתו של ביהמ"ש העליון בביר; ככל שיוחלט לסטות מהילכת ביר, מה דין תחולתה של ההלכה הפרשנית החדשה מבחינת הזמן.
 
ביהמ"ש העליון הש' (בדימ') א' פרוקצ'יה, הש' א' גרוניס, הש' מ' נאור, הש' ע' ארבל, הש' א' רובינשטיין, השופט ס' ג'ובראן, הש' א' חיות:
 
המשנה לנשיאה, הש' א' ריבלין, על עריכת דיון נוסף בשאלה אחת מתוך שתי השאלות שעלו בעתירה – תחולתה של ההלכה החדשה מבחינת הזמן.
 
♦ הש' (בדימ') א' פרוקצ'יה (עמדת המיעוט) מתקשה לקבל את טענת המשיבה, לפיה הסתמכות פ"ש על ההלכה הקודמת בענין ביר הייתה בלתי סבירה בנסיבות הענין, וכי היה עליו להניח עפ"י שיקול דעתו, כי ההלכה תשונה, כפי שאכן שונתה, ולכלכל צעדיו על פיה מבעוד מועד.
 
הש' מ' נאור - הסתמכותו של פ"ש על פס"ד בעניין ביר איננה סבירה. במהלך השנים שחלפו מאז ניתן  ®פס"ד בעניין ביר היה על פ"ש להטמיע את השינוי שחל במשפט הישראלי.

הש' ס' ג'ובראן - הרוב המכריע של ההליכים אשר תלויים ועומדים ואשר יושפעו מהחלת ההלכה. באופן רטרוספקטיבי, מקורם בהליכים שהחלו לאחר מתן פס"ד. יתרה מכך, אף מרבית הסכומים אשר מהווים את הנזק אשר לכאורה ייגרם למדינה במידה וההלכה תוחל על תיקים תלויים ועומדים (500 מתוך 640 מיליון ש"ח) מקורם בהליכים שנפתחו לאחר מתן פס"ד. בנסיבות אלה, מקובלת על ש' ג'ובראן מסקנתה של הש' נאור. הש' א' רובינשטיין - מצטרף לעמדתה של הש' נאור בנושא העיקרי שעל הפרק, תחולתה של ההלכה החדשה על "תיקים שבצנרת". אין להיעתר למבוקש בדיון הנוסף - ומן הטעם המהותי ולא הדיוני.
 
הש' א' גרוניס - בסוגייה העקרונית דעתו כדעתה של הש' א' פרוקצ'יה. לשיטתו, ההלכה שנפסקה בפס"ד נשוא הדיון הנוסף אמורה לחול אך באופן פרוספקטיבי ולא רטרוספקטיבית. עם זאת סבור השופט, כי ההלכה החדשה צריכה לחול אף על המשיבה.

השופטת ע' ארבל - מסכימה עם הש' פרוקצ'יה וסבורה, כי מקרה זה הוא אחד מאותם מקרים המצדיקים את הפעלת החריג ומתן תוקף פרוספקטיבי בלבד להלכה החדשה.

 ♦התוצאה:
לשם תוצאה אופרטיבית ובת ביצוע בדיון הנוסף, החליטו שלושת השופטים בעלי הדעה הדוחה (ש' - נאור, רובינשטיין וג'ובראן) את הדיון הנוסף ליתן ביטוי למיצוע כולל שבין הדעות בתיק, ועל כן להצטרף בתוצאה האופרטיבית לדעת הש' חיות. כפי שקבע, המסקנה הנובעת היא, כי יש להחיל את ההלכה החדשה המבטלת את הלכת ביר באופן רטרוספקטיבי גם על הליכים תלויים ועומדים שטרם ניתן בהם פס"ד חלוט, אך יש להגביל את התחולה הרטרוספקטיבית באופן, שתתייחס רק לאותם הליכים אשר בהם ניתנה החלטה בהשגה או הוצאה שומה לפי מיטב שפיטה, מאז הינתן פס"ד בעניין סמי ואלו לא נשלחו לנישום בתוך פרק הזמן הנקוב באותם סעיפים. המקרה היוצא מן הכלל בהקשר זה הוא עניינה של המשיבה. ההחלטה בהשגה שהגישה ניתנה ביום 9.2.2004 ועל כן, לכאורה, אין להחיל לגביה את ההלכה החדשה. אולם, כרוב השופטים סבורה הש' חיות, כי מן הראוי להחיל הלכה זו גם לגביה.
 
ניתן ביום 14.7.11
ב"כ העותרים: עו"ד יהודה ליבליין, עו"ד יעל ורבה-זלינגר
ב"כ המשיבה: עו"ד סביון סגרון